לבוש מרדכי על יבמות סט

זקוקה לאחיו החי ויתסר לכל אחד, ועכצ"ל דזה לא קשה שהרי ביארנו דכשמיבם אחד הוא עוקר זיקת שאר האחין למפריע ונעשה כאילו לא נפלו לפני האחין הנשארין, והנה שומרת יבם שמתה קי"ל דאסור באמה משום דע"י מיתה לא פקע זיקה שלה, אכן אם יבם יבמה אחת מותר אחר כן באמה של יבמה השני' וכן בחלץ ליבמה אחת מותר באמה של יבמה השני', משום דע"י יבום וחליצה עוקר זיקת היבמות הנשארות, והא דאסור באחות החלוצה הוא איסור חדש דרבנן גזרו על קרובות החליצה, אבל לא מטעם הזיקה הראשונה, שהיא כבר נעקרה ע"י החליצה, אכן אם מתה לא נפקעה זיקתה, ואז אף אם ייבם או יחלוץ לאחת יהי' אסור באמה של המתה, דטעמא דעוקר זיקה מכל היבמות הוא משום דאמרינן שליחותיהו דכולהו היבמות נינהו, פירוש כיון שהיא מועלת לפטור כולן ממילא עוקר זיקה, אבל מהמתה אין עוקר זיקה, דלאחר מיתה הא לא הועילה החליצה בעדה, וא"כ נשאר זיקתה עד מיתתה כמקודם, והוי האם, אם היבמה הזקוקה, והנה כמו באם יבם אחת עוקר זיקה של היבמות הנשארות. כן אם אח אחד חולץ או מיבם עוקר זיקת האחין הנשארין, אבל מהאח שמת שאין מועלת היבום ולא החליצה בעדו, וא"כ לא הוי שליחותא דידי' וממנו לא עקר זיקה

ולפי זה מתורץ קושית הרשב"א שמקשה הא אין צרה לאחר מיתה, ולפי דברינו לא קשה, דמחיים משו"ה שרי ליבומי אף שזקוקה לאחיו, שהרי ע"י זה שמיבם עוקר הזיקה, אבל בלא עקירת הזיקה נשארת זקוקת אחיו, נמצא כשמת הנשוי נכרית הנכרית זקוקה לשני האחין, וכשמת אחד מן האחין ולא גירש הרי נופלת ליבום היבמה גם מזיקת האח בעל האחיות, דכיון שמת לא נעקר זיקתו, וא"כ עתה אגלאי מילתא שהיא צרה מחיים, היינו דבעת שהי' חי בעל האחיות היתה הנכרית צרה של אשתו של האח בעל האחיות שמת ונופלת עתה ליבום גם מהאח בעל האחיות והיא צרת אחות אשה בזיקה, וכמפורש זה ברש"י ז"ל. דכיון דיש זיקה הוי כאילו באה מכח השני, וא"ת הואיל וזיקה חשיבה להיות עלי' כח השני הוי אשת שני מתים דבלא איסור דאחיות נמי אסורה, לא היא דזיקת שני יבמין דאסירא ליתא מדאורייתא ולא גזור רבנן אלא היכא דעבד בה מאמר עכ"ל רש"י

שוב מצאתי ראי' ברורה לדברינו מדברי השלטי גבורים שכתב ז"ל, ונראה בעיני שאם היו ג' אחיות נשואים ג' נשים נכריות ומת אחד מהן והרי אשתו זקוקה לשני האחין והיו בנים לאחד מהן ומת הרי זו אסורה להתיבם לאותו האח הנשאר הואיל והיתה זקוקה לאחיו שיש לו בנים הרי היא כאשת אחיו שיש לו בנים ואסורה, כמבואר בקונטרס הראיות עכ"ל השלטי גבורים, והרי זה מוכח כדברינו דהא קשה אם אסורה היבמה להתייבם כשמת א"כ גם מחיים יתסר להאח השני להתיבם, ע"כ דמחיים מותר להאח השני ליבם דאף שאחיו יש לו בנים והיא זקוקה לו הא כשמיבם הוא עוקר זיקת האח שיש לו בנים, אבל אם מת דאי אפשר עוד לעקור זיקתו היא כאשת אח שיש לו בנים ואסורה

וכן הוא דעת הרמב"ם בפרק ו' מהלכות יבום וחליצה, שאם מת בעל האחיות אחר שמת הנשוי נכרית ולא גירש אשתו אז אסורה להתיבם להאח השלישי מדינא, אבל אם גירש בעל האחיות אשתו ואח"כ מת, מדינא מותרת להתיבם, אלא דרבנן גזרו בזיקה יותר מבערוה, מפני שאיסור זיקה אין ידוע לכל, והיינו דכיון דהיתה זקוקה הנכרית לבעל האחיות ואם לא גירש אשתו הרי אשתו האחות אשה וגם הנכרית נפלה ליבום מטעם ליתא דידי', דאף אם ייבם השלישי לא נעקרה זיקתו, משו"ה הויא הנכרית צרת אחות אשה, אבל אם גירש בעל האחיות ואח"כ מת הרי אף אם נפלה הנכרית ליבום מליתא דידי', הא מדינא מותר, שהרי אם נתגרשה צרותיהן מותרות, ורק רבנן גזרו בזיקה יותר מערוה, דאף שבשעת מיתה לא היתה צרת ערוה ג"כ אסורה

ב) אכן לפי זה לכאורה יקשה דברי הירושלמי דמקשה מתניתין, ז"ל הירושלמי, אילו שומרת יבם שנפלה לפני כמה יבמין שמא אינה מתיבמת, תני ר' חייא אשת אחד מתיבמת לא אשת שני מתים עכ"ל הירושלמי ולפי דברינו הא לא קשה כלל, שומרת יבם שנפלה לפני כמה יבמין שלא תתיבם מפני שיש עלי' זיקת כמה יבמין, דהא אם ויבם אחד יעקור זיקת כל היבמין ויתברר שלא נפלה להם ולא הי' עלי' זיקת כמה יבמין

אכן הירושלמי לטעמי' שהקשה בפ"א ז"ל, ר' יודן בעא כמאן דאמר הוא אינו חייב על החלוצה אבל חייב הוא על הצרה חליצה פטור ביאה פטור, כמא דתימר חלץ לה נאסרה לאחין, ודכותה בא עלי' נאסרה לאחין, תני ר' חייא מת הראשון מיבם השני מת השני ייבם השלישי (פירוש דקשה להירושלמי כיון שבא האחד נאסרה לאחין מטעם אשת אח הראשון, וא"כ כשמת השני איך מייבם השלישי הא אסורה לו מפני האח הראשון), א"ר יוסי מה את סבר חליצה היא ביאה, כיון שחלץ לה נעקרה הימנה זיקת המת למפריע, למפריעה חל עלי' איסורה של מת אצל האחין, אבל אם בא עלי' אשתו היא עכ"ל הירושלמי, לפי זה סובר הירושלמי כשהוא מיבם אין עוקר זיקה, א"כ שפיר הקשה, יבמה שנפלה לפני כמה אחין תתסר ליבום משום זיקת האח החי, וע"ז משני הירושלמי, אשת שני מתים אסרה התורה, אבל זיקת אח אחד אמרה התורה שאין אוסר על השני, דהא דין היבמה שלעלמא אסורה ולהיבמין מותרת

אכן הרמב"ם לטעמי' דאיהו פסק, דיבמה שנפלה ליבום וחלצו האחין מותרת לכל האחין מן התורה ואין עלי' איסור כלל מן התורה אף שהזיקה נעקרה, דסבירא לי' כרבינא דאמר בא על יבמה אחת השני' רק בעשה. מטעם יבמה יבא עלי', ולא על חברתה, אבל לא מטעם לא יבנה, וכמו שביארנו זאת למעלה בסוגיא דהחולץ ליבמתו, וא"כ להרמב"ם יבום ג"כ עוקר זיקה למפריע, ואעפי"כ לא קשה איך מותרת אח"כ ליבום להאח השני