לבוש מרדכי על יבמות סו

במכתשת או שותקת, אבל באומרת ברי שנאנסתי מהימנא, והרמב"ם מדלא חילק משמע בכל גווני אינה נאמנת, וכבר הקשו מ"ש ממדברת דאפילו ברוב פסולין אם אמרה לכשר נבלעתי נאמנת

ונראה לי, דהנה הראשונים שהקשו מאי פריך בגמ' כתובות, הא הוי ספק ספיקא ספק תחתיו ספק לא תחתיו, ספק באונס ספק ברצון, הא ספק טומאה ברה"י אפילו ספק ספיקא טמא

אכן יש לתרץ עפ"י דברי התוס' שהקשו בנדה, אמאי אמרינן כל הנשים דיין שעתן ואפילו לרבנן דמטמאי הוא דוקא בקדשים והא הוי ספק טומאה ברשות היחיד ולא מוקמין אחזקה, ותירצו בתוס' משום דהוי טומאה דלמפריע, ולא ילפינן מסוטה אלא ספק טומאה דלהבא, ולא טומאה דלמפריע, לפי זה אפשר לומר דלא קשה מפתח פתוח דהוי ספק טומאה ברה"י, דהרי הוי טומאה דלמפריע

וכן הש"ש הקשה על זה, דאיך נוכל לומר דלא גמרינן מסוטה אלא טומאה דלהבא ולא טומאה דלמפריע, דא"כ וקשה ממקוה שנמדד ונמצא חסר דמדמי בגמ' לדין דספק טומאה ברה"י, הא הוי טומאה דלמפריע, עוד הקשה מנגע באחד בלילה ואינו יודע אם חי או מת

, ולדידי נראה דפירוש דברי התוס' דלא גמרינן מסוטה אלא ספק טומאה דלהבא ולא טומאה דלמפריע, הביאור, דאימתי ילפינן מסוטה, אלא אם הספק שנולד לנו הוא גם עתה הספק על הדבר הזה שנולד אם הוא עתה טמא מפני הדבר, או לא, כמו בסוטה דאם היא נטמאה היא גם עתה טמאה, ואם טהורה היתה גם עתה היא טהורה, אבל בנדה שראתה ומספקינן דילמא ראתה זאת הראי' בעצמה מקודם, א"כ הרי האשה עתה ודאי טמאה, שהרי עתה היא טמאה, א"כ לגבי האשה שבה נולד הספק לא נוכל לומר שהספק הוא גם עתה אם היא טמאה, דהרי היא בודאי טמאה עתה, וא"כ הספק הוא רק על לשעבר, אם מקודם היתה טמאה, זה לא ילפינן מסוטה היכא דאין הספק על של עתה אלא על מה שעבר, לפי זה לא קשה כלל ממקוה שנמדד ונמצא חסר, דהרי התם ספק הטומאה נולד באדם הטובל, והספק הוא גם עתה, אם טהור הוא עתה, או עדנה עליו הטומאה, א"כ הוי טומאה דלהבא, וזה ילפינן מסוטה

אכן מנגע אחד בלילה לכאורה הקושיא עדנה בתקפה, דהרי התם נולד לנו ספק הטומאה באדם המת, ואותו מצאו בודאי מת, א"כ הרי הוא עתה ודאי טמא, והספק רק על למפריע, וא"כ הוי טומאה דלמפריע, ואם נימא דאף שבמת הוי טומאה דלמפריע שעתה הוא ודאי מת, אבל באדם הנוגע הוי טומאה דלהבא, שהרי עליו הספק הוא גם עתה, א"כ גם בנדה הא אדם שנגע בהאשה מקודם שראתה הוי אצלו טומאה דלהבא, שהרי הספק הוא עתה אם הוא טמא או טהור, ועכצ"ל דעיקר הדין במי שנולד לו הספק טומאה, ה"נ בנגע באחד בלילה נימא הא הנמצא הוא ודאי מת

אכן אפשר לומר דהאי דינא דספק טומאה ברה"י דילפינן מסוטה, הוא דין באדם, שיש לו דינים ויש בו דעת לשאול, אבל על מת דאין לו דינים וגם אין בו דעת לשאול לא שייך לומר שבו נולד הספק, והוי רק כמונח בעל חי שנמצא מת, שספק אם מקודם הי' מת בעת שנגע האדם, דהדין דספק טומאה שייך בהאדם לא בהדבר, ובאדם הנוגע הא הוי ספק טומאה דלהבא, שהרי גם עתה הספק אם הוא טמא, ולפי זה קמה הקושיא מאי פריך ספק ספיקא הוא, הא הוי ספק טומאה ברה"י, דהספק הוא טומאה דלהבא, אם עתה היא טמאה לבעלה, ובספק טומאה ברה"י הא אף ספק ספיקא טמא

אכן יש לתרץ, דספק טומאה ברה"י דמטמאינן מספק, הוא דוקא אם ודאי היתה סתירה ברה"י, אבל אם ספק אם הי' כלל סתירה ברה"י, קי"ל ספק ר"ה ספק רה"י דהספק אם הי' כלל סתירה ברה"י, ספיקא טמא, ולא דמי לנכנס לבקעה ואינו יודע אם נכנס למקום הלז, דהתם הי' ודאי ברה"י, והספק ביאה הוי ספק ברה"י, אבל היכא דספק אם היתה כלל סתירה ברה"י, בכה"ג אין כאן דין דספק טומאה ברה"י, והכא אם הספק שמא לאו תחתיו, הלא אז לא שייך כלל על טומאה, שהרי בפנוי אי אפשר כלל להיות טמאה, וא"כ לא שייך אז סתירה, וא"כ אם הספק שמא לאו תחתיו הוי כמו ספק ר"ה ספק רה"י ואין כאן דין דספק טומאה ברה"י, ורק מטעם איסור, ובאיסור הא ספק ספיקא מותר

והנה הא דנאמנת בראוה שנבעלה ואמרה לכשר נבעלתי, ביארנו בספרינו לבוש מרדכי על ב"ק בסוגיא דאין הולכין בממון אחר הרוב. שהוא משום דעד אחד נאמן באיסורין, אף בדבר הנוגע לעצמו, דהרי לפי דברי התוס' הא דעד אחד נאמן באיסורין ילפינן מוספרה לה לעצמה, אכן הא דנאמן עד אחד באיסורין היינו דוקא בספק דעלמא דלא עשאו הכתוב כודאי, אבל בספק דעשאו הכתוב כודאי אין עד אחד נאמן, ומכש"כ היא לעצמה, שהרי אמרה תורה שאסורה אף שטוענת בריא שלא נבעלתי, הרי דבספק כי האי אין מועיל מה שמעידה על עצמה

לפי זה לא קשה בפתח פתוח מצאתי בקבל בה קידושין פחותה מבת ג' שנים, אמאי אין נאמנת לומר נאנסתי, דהרי כיון שקיבל קידושין פחותה מבת ג' שנים הא הי' הסתירה ברה"י, שהרי הי' אפשר לה להטמאות, ובפרט לדברי הרמב"ם שסובר דאף קטנה שזינתה ברצון נאסרה על בעלה, וא"כ עתה ודאי שהי' הסתירה ברה"י, היינו באופן שהיתה יכולה להטמאות, וספק אם נטמאה או לא, הוי ספק טומאה ברה"י, וספק טומאה ברה"י שעשאו הכתוב כודאי, אין נאמנת לומר נאנסתי, כמו שאינה נאמנת לומר לא נטמאתי (והא דאינה נאמנת באשת כהן אף דהתם לא הוי ספק טומאה ברה"י שהרי הספק שמא לאו תחתיו, ביארנו שם בכתובות)

אכן הרא"ש כתבו דאם אמרה נאנסתי נאמנת, דהרא"ש