לבוש מרדכי על יבמות ו

דגלי קרא דעלי' דאין ערוה מתיבמת, א"כ אמרינן דוקא ערוה דדמיא לאחות אשה, או מטעם שהאיסור רק על היבם לא על כולי עלמא, או מטעם דדוקא היכא שאין צריכה להמתין, אבל נדה דלא דמיא לאחות אשה שאיסורה על כולי עלמא וגם היא צריכה להמתין משו"ה לא נוכל למילף מקרא דעלי' ומתיבמת אף בעת נדתה, אבל לפי מאי דמסקינן דאין עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת א"כ נהי דנדה לאחר שתטהר מתיבמת אבל בעת נדותה איך תתיבם הא אין עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת

אכן באמת יש לומר, דקנין יבמות לא שייך כלל במצות יבום, דאף היכא שבא עלי' ולא קיים מצוה קני לה, דהרי אנסוהו לאכול מצה למאן דס"ל מצות צריכות כונה לא יצא, (עיין ר"ה ד' כ"ח), וא"כ איך קני לה באונס כדקי"ל הבא על יבמתו בין בשוגג כו' בין באונס, והא לא עשה מצוה, ע"כ דאף דלא יצא מצות יבום אעפי"כ קני, והא דקאמר בגמ' דאי אין עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת אז ידעינן ממילא דערוה אין מתיבמת ואף בדיעבד בודאי דלא קני לה, היינו דאימתי מרבינן דאף באונס ובלא מצוה קני לה, דוקא היכא שזקוקה לו ליבם, אבל אשה שאין זקוקה ליבום מטעם דאין עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת בודאי דאין זקוקה ולא קני לה, אכן נדה כיון שזקוקה ליבום מטעם שעלי' להמתין עד שתטהר, אף בעת נדותה קני לה, אף שאין עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת ולא עשה מצוה דבאשה שזקוקה ליבום קונה אותה אף היכא שלא עשה כלל מצוה, (והא דאיתא בגמ' פסחים ע"ב דמשו"ה יבמתו נדה בעל פטור מחטאת משום דעשה מצוה, הכונה שנתקיים המצוה, שהרי קני לה, כמו בכל טועה בדבר מצוה היכא שמל מילה שלא בזמנה בשבת, דהרי מצוה הבאה בעבירה היא, ומקושית התוס' בסוכה דף ט' דלמה לן קרא גבי סוכה להוציא הגזול תיפוק לי' דהוי מצוה הבאה בעבירה מוכח דאף בשוגג הוי מצוה הבאה בעבירה, וע"כ דכוונת הגמ' שנתקיים המצוה אף שהוא לא זכה במצוה ואעפי"כ פטור מחטאת)

ג) והנה מילפותא דעלי' או מטעם דאין עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת ידעינן דאין ערוה מתיבמת ולא נזקקה ליבמה לזה, אבל מנא לן דמותרת לעלמא, דילמא בעיא חליצה, ואף שאי אפשר לקיים יבמה יבא עלי' אבל חליצה הא אפשר לקיים, אכן זה ילפינן מקרא דאם לא יחפוץ ליבם, דכל העולה ליבום עולה לחליצה וכל שאין עולה ליבום אין עולה לחליצה, אכן יש שאין עולה ליבום ועולה לחליצה, והיינו אלמנה מן הנשואין לכהן גדול דאין עולה ליבום ואעפ"כ עולה לחליצה, וזה ילפינן לקמן מקרא דיבמתו, דאמרה התורה שיש יבמה שאין עולה ליבום ואעפי"כ עולה לחלוצה, והנה לקמן בדף כ' פריך בגמ' ואימא חייבי כריתות (פירש רש"י אימא חיובי כריתות נמי לילף מהכא דלבעי חליצה) ומשני אמר קרא אם לא יחפוץ האיש לקחת הא חפץ מיבם כל העולה ליבום עולה לחליצה וכל שאין עולה ליבום אינה עולה לחליצה, א"ה חייבי לאוין נמי, הא רבי רחמנא יבמתו, ומה ראית, מסתברא חייבי לאוין תפסו בהו קידושין חייבי כריתות לא תפסו בהו קידושין, והקשה הרשב"א מאי פריך ומה ראית היינו דנימא דקרא דיבמתו מרבה חייבי כריתות לחליצה וקרא דאם לא יחפוץ ממעט חייבי לאוין מחליצה, הא אם נימא דקרא דיבמתו קאי על חייבי כריתות א"כ חייבי לאוין עולין בין לחליצה בין ליבום דרא עשה דוחה ל"ת

עוד קשה לי א"כ אילונית הא תפסי בה קידושין וא"כ נילף מקרא דיבמתו דאעפ"י שאין עולה ליבום משום שאי אפשר לה לילד אעפי"כ תעלה לחליצה, וכן תקשה מסריס חמה ומאשת אחיו שלא הי' בעולמו היכא שהיתה מעוברת חמותה דאז הוי דרכי נועם אם תמתין לחליצה כדאיתא בתוס' בריש כיצד

והנה קושיא זו מאילונית מצאתי בירושלמי, דאיתא שם, מאן יבמי לא שמאן שמים. מעתה לא תהא צריכה חליצה, הווי צורכה להון דאמר ר' ירמי' יבמתו יבמתו התורה ריבתה בחליצה, ר' בון בר חייה בעי קומי ר' זעירא אלמנה לכהן גדול מהו שתהא צריכה חליצה, אמר לא אפשר לומר קדושין תופסין בה ואת אומר אינה צריכה חליצה, אמר לי' הרי אילונית קדושין תופסין בה ואת אומר אינה צריכה חליצה, א"ל הרי אילונית מטעם אחר הוצאת אשר תלד יצתה זו שאינה יולדת, ולכאורה תירוץ הירושלמי אינו מובן, דמה לי אם נפקא לן מאשר תלד או מקרא דיבא עלי', והרי אלמנה לכהן גדול מן הנשואין אי אפשר לקיים יבמה יבא עלי' שהרי אין עשה דוחה ל"ת ועשה, ואפשר דמיירי הירושלמי באלמנה לכה"ג מן האירוסין, אבל הא לגמ' דילן והא למסקנא אף אלמנה לכה"ג מן הנשואין עולה לחליצה דילפינן מיבמתו ותקשה מה בין זו לאילונית

לכן נראה לי דהרמב"ם יפרש פירוש דברי הגמ' דקא מקשה ומה ראית, לא כמו שפירשו דפריך דילמא קרא דיבמתו לרבות חייבי כריתות וקרא דלא יחפוץ להוציא חייבי לאוין, דבודאי לא הי' קשה זה כלל דכיון דקרא אחד מרבה וקרא אחד ממעט בודאי מסברא לפטור מן החליצה זו שהיא יותר אסור ויותר חמורה, ומה שכתב הרשב"א כיון שזו וזו אין אני קורא בהן לקחת וחליצה לאו קילותא היא דנימא מסברא דטפי איכא לאקולי בחייבי לאוין, הוא דוחק, דודאי כל שחמור איסורא טפי איכא לארחוקה מבית זה, ואף שרש"י פירש דמוקי קרא דלקחת ואעפי"כ בלא קרא דיבמתו לא הוה דייקינן למילף שאין חייבי לאוין מתייבמין ע"כ דקושית הגמ' ומה ראית הוי איך למדת מהלימודים, מקרא דיבמתו למילף דחייבי לאוין אסורין להתיבם ועולים לחליצה, ומקרא דלא יחפוץ לפטור חייבי כריתות מן חליצה, מה ראית באיזה אופן אתה דורש זאת, ואם משום דקרא אחד מרבה לחליצה וקרא אחד ממעט, מה ראית דאחד קאי לחיובי לאוין ואחד לחייבי כריתות, דילמא קרא אחד לחייבי כריתות וקרא אחד לחיובי מיתות בי"ד, או דקרא אחד לחייבי עשה וקרא אחד לחייבי לאוין, כיון שיש סברא מפני מה חייבי לאוין איתרבי לחליצה וחייבי כריתות אימעוט מחליצה, ומשני מסתברא חייבי לאוין תפסי בהו קדושין חייבי כריתות לא תפסי בהו קידושין, פירוש, דהנה התוס' לקמן