לבוש מרדכי על יבמות ה

אוסרה מתירה, אמר רב אשי הא נמי אוסרה מתירה, יבם אוסרה יבם שרי, והיינו דבתחלה הי' סבור שאיסורה מפני זיקת הבעל א"כ מהיכא תיתי דע"י מיתת היבם נפקע זיקת הבעל שנשאר עדנה, ע"ז משני רב אשי דעתה איסורה לאו מפני זיקת הבעל אלא מפני זיקת היבם שהיא עתה יבמתו, א"כ שפיר ילפינן כי היכא דבמיתת הבעל ניתר זיקתי ה"נ וק"ו הוא שבמיתת היבם ניתר זיקתו

ועוד יש להסתפק, איסור כרת דאשת אח אי נפקע תיכף במיתת הבעל, דכיון שרמי התורה אותה ליבום אין עלי' איסור אשת את, או דעדנה יש איסור אשת אח ורק בעת יבום ניתר איסור אשת אח ונעשית כאשתו וכן ע"י חליצה נותר האיסור למאן דס"ל דחלוצה בלאו

והנה בתחלה הי' סבור הירושלמי כהס"ד דגמ' בגיטין ובקדושין, דאיסור דלא תהי' החוצה הוא מפני שהיא עדנה אשת המת, והנה אבא שאול סובר דקרא דיבמה יבא עלי' הוא דוקא במכוון למצוה ודוקא באופן זה התירה התורה ליבם, אבל כל זמן שאין מקיים יבמה יבא עלי' כדין היינו למצוה, יש עלי' עדנה איסורה מפני זיקת המת דלא תהי' החוצה, ורק למצות יבמה יבא עלי' התירה התורה, א"כ גם אם היבם בא שלא לשם מצוה עבר על לא תהי' אשת המת החוצה, א"כ שפיר אמר הירושלמי דאבא שאול יסבור כר' עקיבא דאמר יש ממזר מיבמה לשוק, דמשום איסור לא תהי' הולד ממזר. א"כ גם אם יבמה בא עלי' שלא לשם מצוה הרי עבר על לא תהי' והולד ממזר, ובירושלמי הגירסא בדברי אבא שאול בעילת זנות. ולא כהגירסא בגמ' דילן בד' ל"ט כאילו פוגע בערוה, משו"ה הי' סבור דטעמא דאבא שאול שהולד ממזר משום דאין זה בעילת יבום ועבר על לא תהי' אשת המת החוצה

אכן דחי בירושלמי, מה דאמר ר' עקיבא ביבמה שזינתה, מה דאמר אבא שאול ביבמתו, פירוש דבמסקנא סובר הירושלמי כמסקנת גמ' דילן דאיסורא לעלמא הוא משום זיקת היבם שנעשית יבמתו, א"כ אף שאמר ר' עקיבא דיבמה שזינתה הולד ממזר הוא דוקא באחר שעבר על לא תהי' החוצה, אבל יבם שלה שהיא יבמתו נהי דלא קיים המצוה יבמה יבא עלי' למצוה אבל הא לא עבר על לא תהי' אשת המת החוצה, ואח"כ אף אם נימא דלר' עקיבא יש ממזר מחייבי עשה היינו דוקא היכא שהאיסור בהאשה, אבל האי מצוה דיבמה יבא עלי' הוא רק מצוה עליו הוא שיבא באופן זה ולא באופן אחר, (משא"כ בבעולה לכה"ג הרי היא אסורה על כה"ג, ובודאי דבכה"ג עדיף מעשה שאין שוה בכל), וא"כ אמאי אמר אבא שאול קרוב להיות הולד ממזר

משו"ה אמר דאתיא כר' יוסי בן חלפתא שדרך סדין בעל, וסובר הירושלמי דלאו מטעם מדת חסידות אלא קרוב לדין, והוכיח בירושלמי דאילו הי' סובר ר' יוסי דאיסור כרת על אשת אח נפקע תיכף במיתת הבעל א"כ היכא שבועל לשם מצוה הא אין כאן איסור כלל דלזה אין אסורה, א"כ אמאי בעל דרך סדין, ע"כ דסובר ר' יוסי שיש עלי' איסור אשת אח ורק ע"י מצות יבום נפקע איסורא דאשת אח, וא"כ קודם הבעילה עדנה איסורא היא משו"ה בעיל דרך סדין כדי שלא יקרב לערוה, דקודם הבעילה עדנה ערוה היא, ואף דמעיקר הדין אין כאן איסורא, דאיסורא דאסרה התורה לקרב לערוה הוא היכא שאם יבעול יעבור על איסור ערוה, אבל הכא דהבעילה לא יהי' באיסור ערוה שהרי בשעת בעילה יקוים מצות יבום, אעפי"כ קרוב לדין הוא שלא רצה לקרב לאשה שהיא עדנה ערוה, וא"כ גם אבא שאול סובר כן שעדנה לא נפקע איסור הכרת, וכיון דאבא שאול סובר דקרא דיבמה יבא עלי' הוא דוקא למצוה משו"ה אמר שקרוב להיות הולד ממזר היכא דבא שלא לשם מצוה

לפי זה שפיר יתישב הא דר' אייבו בר נגרי בשם רשב"ל יליף יקרא דלא תהי' אשת המת החוצה לאיש זר ולא כתוב לאיש אחר דאשה שהיא זרה לו אמרה תורה דלא תהיה לו, והקשה השירי קרבן דאם יהי' כתיב לאיש אחר הא בכה"ג יבם נמי כאחר דמי וא"כ הרי יהי' היבם בכלל, ולפי דברינו ניחא, דר' אייבו סבר כס"ד דגמ' דהאיסור משום המת, וא"כ גם היבם בכלל דלא תהי', וא"כ שפיר מדייק ר' אייבו לשיטתו דהי' לכתוב לא תהי' לאיש אחר, ומדכתיב לאיש זר ע"כ אשמעינן קרא דאשה שהיא זרה לו לא תתיבם

ב) והנה בתוס' ד"ה ואחות אשתו, הקשו, דנדה תאסר ליבם אעפ"י שמטהרה אחר כן, כמו אחות אשתו שאין מתיבמת אפינו מתה אשתו אחרי כן, ותרצו בתוס', ז"ל, דלא דמי, דאחות אשה ושאר עריות האיסור עומד על היבם טפי משאר בני אדם, אבל נדה לכו"ע אסירא, ואפילו בנדתה משמע בפסחים דף ע"ב דבת יבום היא כו', ועוד נראה לחלק דאחות אשה אעפ"י שמתה אשתו אחרי כן שוב לא תזקק ליבום כיון שנפטרה שעה אחת משום שנאמר דרכי' דרכי נועם כו' דאין זה דרכי נועם, אם יש לה להזדקק לזה שנפטרה הימנו, אבל נדה דרכי נועם היא דלבעלה נמי צריכה להמתין עד שתטהר עכ"ד התוס'. ולכאורה לפי תירוץ השני דעיקר הטעם דנדה מתיבמת הוא משום דרכי נועם שתטהר, ותקשה נהי דכשתטהר מתיבמת אבל איך קני לה בעת שהיא נדה הא אז ערוה היא, בשלמא לתירוץ הראשון גם בעת שהיא נדה לא דמיא לאחות אשה, משום שהאיסור לא על היבם לבדו, אבל לתירוץ השני נדה היא ערוה ורק שזהו דרכי נועם שתמתין עד שתטהר, וא"כ בעת נדתה איך קני לה הא אז ערוה היא, וצריך לומר דגם לפי תירוץ השני תירצו דנדה אינה ערוה כמו אחות אשה, אלא דפירשו בתוס' דמשו"ה לא דמיא לאחות אשה דכיון שאם תמתין הרי זה דרכי נועם וא"כ ראוי' לביאת יבום היא וכיון דראוי' לביאת יבום אחר כן אף בעת נדתה יש עלי' זיקת יבום וקני לה כיון דלא דמיא לאחות אשה ששם אין צריכה להמתין

אלא דיקשה עדנה, דכל הנך תירוצי הוא אם נימא דעשה דוחה ל"ת שיש בה כרת, וא"כ היתה מתיבמת ערוה, ורק