לבוש מרדכי על יבמות נט

אחותה, אבל בקדושין דאין זה דין יבמות, אף שקידש אחותה, נפקע זיקה מדין ערוה רק מכאן ולהבא, ועד עכשיו היתה זקוקתו, וא"כ אשתו אחות זקוקתו בחיי', והויא כאחות גרושה דאסירא, משו"ה אומרים לו המתן עד שיעשה אחיך מעשה וייבם או יחלוץ, ואז עוקר זיקה ממנה מאח זה למפריע, משו"ה מותרת אשתו לו, שהרי ע"י מעשה יבום או חליצה עוקר זיקה למפריע

והנה הא דאם יבם או חלץ ליבמה אחת מותרת השני' להנשא, ילפינן מקרא דבית אחד הוא בונה, ומקרא דבית חלוץ דבית אחד הוא חולץ, אבל מנא לן שמותרת לעלמא, וכדביארנו לעיל דצריך עוד קרא דנקרא בישראל שמותרת לעלמא, אף שכבר אין לה דיני יבום וחליצה, וא"כ מנא לן דשריא השני' לעלמא

אכן זה ילפינן מקרא דלא יבנה, שפירש הרמב"ם, דאם על אחת אין זיקה אז גם על השני' אין זיקה, וכיון שיבם אחת הרי כל זיקת המת נסתלק ממנה למפריע, וכן בחליצה, משום זה הותרה השני', נמצא דהיתר הצרה הוא רק משום זה שנפקע הזיקה מיבמה שחלצו לה, וזה הא ביארנו לדעת הרמב"ם, דחליצה דילפינן מקרא דיבמתו, היינו היכא שהיא רמיא לחליצה ולא ליבום לא הוי דינא כשארי חליצות כשירות, נמצא דחליצה פסולה אף שמתיר לעלמא, ובודאי דזיקת האח שיש עלי' זיקת חליצה מפקיע לגמרי למפריע, אבל מאח השני אין מפקיע זיקה, דאימתי אמרינן שליחותא דאחין עבד, דוקא בחליצה כשירה ולא בחליצה פסולה וכן איהי שליחותא דצרה, דוקא בחליצה כשירה ולא בחליצה פסולה, נמצא דאם ראובן חלץ ללאה חליצה פסולה אף שזיקתו עקר מלאה, אבל זיקתו מעל רחל לא עקר, וכן שמעון אחיו יש לו על לאה זיקה, אלא אף שיש עוד לשמעון זיקה על לאה, מותרת לאה לעלמא, כיון שהי' לה היתר, אבל רחל צרתה לא נפטרת לעלמא, דהרי שריותא דרחל רק אם לא יהי' על לאה זיקה, והכא הרי על לאה נשאר זיקת האח השני, אבל אם חלץ ללאה גם שמעון הרי נפקעת זיקת שני האחין מעל לאה, ואז גם רחל מותרת, דזהו הדין שאם אין על אחת מהן זיקה כלל וכלל, גם על השני' אין זיקה

ה) ולפי זה ויתישב קושיתינו שהקשינו על דברי הרמב"ם בהלכה ט', ג' אחין ב' מהן נשואין לב' אחיות ויש לכל אחת משתיהן צרה ומתו הנשואין את האחיות ונפלו האחיות וצרותיהן לפני יבם, אם חלץ לאחיות לא נפטרו הצרות עד שיחלצו הצרות כו', יראה לי שכך הדין בשתי יבמות הבאות מבית אחד והאחת מהן אסורה על יבמה משום שנייה או מחייבי לאווין ועשה כו', והקשינו הא הרמב"ם גבי חליצה פסולה הצריך רק שתחלוץ מכל האחין, והכא באין אלא אח אחד הא קבלה חליצה מכל האחין

אכן לדברינו יתישב בפשטות, דהיכא דהחליצה פסולה שאינה רמיא אלא לחליצה, אז אף שאין החליצה עוקר זיקה מיבמה שני' ולא מהיבם השני, דבכה"ג לא נאמר איהו שליחותא דאחין עבד ולא איהי שליחותא דצרה עבדה, אבל הזיקה של האח החולץ שלא הי' לא רק זיקת חליצה, עוקר, וא"כ כשכל האחין חולצין הרי נעקרה ממנה זיקה לגמרי, אבל היכא דאמרו רבנן אם בעלו קנו הרי חזינן דלא עקרו זיקת יבום, דאם היו עוקרין זיקה לא הוי אמרינן אם בעלו קנו, וכמו בנתן גט דהדין הוא דאם בעלו צריכה גט וחליצה, וע"כ היכא דאם בעלו קנו, הזיקה אף מדרבנן זיקת יבום, ורק איסור לייבם יש, אלא אעפי"כ החליצה חליצה פסולה, דלדין דלחליצה כשירה בעינן דוקא שאם חפץ יהי' מותר לו לייבם ולא שמיאנו שמים, נמצא היכא דהיא חייבי לאווין ועשה או שניה דדין הוא אם בעלו קנו הזיקה היא זיקת היבום, והחליצה היא חליצה פסולה, דהרי מיאנו שמים, נמצא דאף מן האח החולץ ג"כ לא נפקע זיקה, דאין חליצה, דילפינן רק מיבמתו שיש לך יבמה אחרת עוקר זיקת יבום, ואעפי"כ שריא לעלמא, משום דכיון שיש לה היתר אף דאגידה גבי' שריא, אבל הזיקה לא נפקע ממנה אף זה שיש להאח החולץ, א"כ בכה"ג לא יועיל מה שיחלצו כל האחין, שהרי חליצתם אין עוקר זיקה, והיתר הצרה הוא רק אם נפקע זיקה מהיבמה, דמה שהוא מותרת אין מתיר חבירתה

וכן באחות זקוקה, סובר הרמב"ם דלמסקנא דאמר רב אשי דלא אלימא זיקה דשוי' לצרה כערוה, לא אמרו רבנן כלל דאחות זקוקה יהי' לה דין ערוה מדרבנן, אלא באחות זקוקה אם בעלו קנו ורק אסור לקיימן משום קנס שעבר איסור, ולא מטעם שמדרבנן אין היבום מועיל, כמו בנתן גט, אלא אף מדרבנן אם בעלו קנו, שהרי במתניתין איתא רק, אם קדמו וכנסו יוציאו, ולא קתני דבעינן חליצה ג"כ, וכן מוכח בתוס' הנ"ל שהקשו מאי טעמא הכא בקידש אחיו את אחותה שרי לקיימה אף אליבא דר' יהודה בן בתירה, ולגבי ארבעה אחין אמרו רבנן יוציאו, ולכאורה מאי קושי' הא בקידש אחיו את אחותה דאיירינן באשתו, אף שבתחילה בקודם שעשה אחיו מעשה היתה אסורה, אבל כשהותרה הותרה אבל במשנה דארבעה אחין הא מיירי ביבמות, ואם נימא דמדרבנן אחות זקוקה אם בעלו לא קנו ואין מועיל היבום וצריכות עוד חליצה איך יקיימנה אחר החליצה, הא עבר על לא יבנה, ע"כ דתוס' ס"ל דגבי אחות זקוקה אם בעלו קנו ולא אלימה זיקה לשוי' כערוה מדרבנן, ויוציאו רק מטעם קנס שעברו על הנשואין, משו"ה הקשו בתוס' מ"ש מאם קידש אחות יבמתו דג"כ עבד איסור

לפי זה שפיר אמר הרמב"ם באחות זקוקה דאף אם וחלצו כל האחין לא תותר צרה, דהרי זיקתה זיקת יבום וחליצתה פסולה, משום דמיאנו שמים, בכה"ג אף מאח החולץ לא נפקע זיקה אף שמותרת לעלמא, משו"ה צרתה אסורה אף אם יחלצו לאחות הזקוקה כל האחין.