לבוש מרדכי על יבמות נח

אכן הא דפריך בכתובות והא ביאה דאי אפשר לקיומו ע"י שליח דלא יהי' מועיל תנאי, לכאורה קשה הא התנאי הוא על חלות הקידושין וחלות הקידושין הא אפשר לקיים ע"י שליח, שהרי יכול לקדשה בכסף או בשטר, ואף שהמעשה הזאת של הביאה אי אפשר לקיים ע"י שליח, אבל הא הקידושין הוי דבר שאפשר לקיים ע"י שליח ואטו אם יקדשה ברקידתו לא יוכל להתנות תנאי אחרי שלא יכול לשלוח שליח לרקוד, ועכצ"ל דהגמ' סבר מעיקרא דקדושי כסף או שטר עיקר הקידושין שהוא מקדש אותה, אלא במה הוא מקדש בכסף או בשטר, אבל ביאה אמר קרא נעשה לה בעל ע"י הבעילה, דבעילה היא האישות, והמעשה בעצמה פועל האישות, ושני קדושי ביאה מקדושי כסף ושטר דקדושי כסף ושטר הוא מקדש ע"י כסף וע"י שטר, אבל בביאה דאמר קרא בעולת בעל, שנעשה לה בעל ע"י בעילה, הביאה בעצמה היא האישות, ומשו"ה פריך והא ביאה דאי אפשר לקיומו ע"י שליח ויוכל להתנות תנאי, ומשני איתקש הויות להדדי

ולכאורה א"כ נילף מכאן שיש להתנות תנאי אפילו על דבר שאי אפשר לקיום ע"י שליח, וכמו בשליחות דגירושין דילפינן מקידושין, ואפילו הכי הוי ילפינן מגירושין בעלמא, אכן לדברינו אפשר לפרש דהא דאיתקש הויות להדדי, הוא לאשמעינן דגם ביאה הוי כמו כסף ושטר שהוא מקדש אותה ע"י הביאה, לא שהביאה בעצמה עושה האישות, וא"כ שוב אין ראי' מכאן שיש להתנות תנאי אפילו על דבר שאי אפשר לקיימו ע"י שליח, היינו היכא שהמעשה בעצם פועלת, שהרי גם בביאה הוא המקדש והוא מתנה תנאי על הקדושין, והקדושין הא אפשר לעשות ע"י שליח

לפי זה אפשר לתרץ קושית התוס' אמאי בנזירות יוכל להתנות תנאי, וקושית הגרעק"א מנדרים שאפשר להתנות תנאי, הא אי אפשר לעשות ע"י שליח, אכן לדברינו הא לא קשה כלל, דעד כאן לא אמרינן דהיכא דאי אפשר לקיים ע"י שליח לא יוכל להתנות תנאי, היינו היכא דהטעם שאין יכול לקיים ע"י שליח מפני שהמעשה בעצמה פועלת, והמעשה בעצמה היא הדבר, כמו בחליצה דאין הוא המתיר, שהרי היא החולצת נעלו ובביאה כדהוה דסבר דמעשה הביאה עושה הקדושין והאישות, ואין הוא בדעתו עושה הדבר, אבל נזירות ונדרים הא הוא מקבל ע"ע הנזירות והנדרים, והא דאי אפשר לקיים ע"י שליח משום שהקבלה ע"י מילי, ומילי לא מימסרן לשליח נמצא דהטעם בהנך מילי דאי אפשר לקיימם ע"י שליח לא מפני חולו דהמעשה, אלא אדרבה דהדבר שמקבלים על ידם הנזירות והנדרים הוא דיבור ודיבור אי אפשר למסור ע"י שליח, אבל הוא בעצמו עושה, א"כ אדרבה כיון דהמעשה שבזה הוא מקבל על עצמו כל כך חלש שאי אפשר לו למסור לשליח, בודאי דיכול להתנות תנאי, דאטו בשביל שהמעשה חלש לא יוכל להתנות תנאי

ג) והנה בחליצה, הא דפוטר אותה ומפקיע הזיקה, החלוצה בעצמה פוטרת ומפקיע הזיקה, והוא איננו בעלים כלל לא על הפקעת הזיקה ולא על הפטור, שהרי אין בידו לא לפטור ולא להפקיע הזיקה ע"י מעשה שלו, אכן מדרבנן הא מועיל גט להפקיע זיקה, שהרי אם נתן לה גט לחליצה רמיא ליבום לא רמיא, אבל לפטור אותה לעלמא גם מדרבנן אין בידו

לפי זה שפיר פירש הר"י דעל הפקעת הזיקה דמדרבנן, הוא הבעלים על הפקעת הזיקה, שהרי בגט יכול להפקיעו א"כ כשמתנה תנאי בהחליצה, על הפקעת הזיקה מועיל התנאי, שהרי מדרבנן הוא בעלים על זה וגם יהי' בידו מדרבנן לעשות שליח שיכתוב לה גט ויפקיע זיקתה מדרבנן, משו"ה מועיל מדרבנן תנאי על הזיקה, אבל לפטור לעלמא גם מדרבנן אין מועילה נמצא דעל היתר שלה לשוק איננו בעלים, דרק מעשה החליצה יכול להתירה לשוק, וע"ז אין יכול להתנות תנאי, משו"ה אם התנה תנאי נפטרת לשוק, אבל זיקתה לא נפקעת מדרבנן, דעל הפקעת הזיקה הוא בעלים ומועיל תנאי

ולפי זה לא קשה על הרמב"ם מנודרת הנאה ומחייבי לאווין, כיון דזיקתה זיקת יבום איך תותר לעלמא ע"י חליצה שהיא רק מריבוי מיבמתו שמפקעת רק זיקת חליצה ולא זיקת יבום, אכן לדברינו אף שנשאר זיקת יבום ועדנה קריא שאירו, אעפי"כ כיון שגם חליצה זו מריבוי דיבמתו מתרת לעלמא, וכיון שיש לה היתר, מותרת אף שנשאר זיקה מדרבנן

, ד) ובזה יש לתרץ התמיהה שתמהו הראשונים על דברי הרמב"ם דס"ל חליצה פסולה היא מותרת להנשא, אלא דצרתה אסירא עד שתחלוץ גם היא או עד שיחלצו כל האחין לראשונה, דמאי יועיל שיחלצו לראשונה, אחרי שכבר הותרה, ומה יועיל לצרה מה שיחלצו כל האחין לראשונה

אכן לדברינו ניחא, דהנה התוס' בדף י"ח ד"ה אומרים, הקשו, למה צריך לר' יהודה בן בתירה להמתין עד שיעשה האח מעשה, הא כיון דקדש לאחותה ונעשית היבמה אחות אשה, הרי פקע זיקה לגמרי כדאמרינן זה ועשה מאמר ויקנה וזה יעשה מאמר ויקנה, אכן יש לישב דאף עתה כשנעשית היבמה אחות אשה פקע זיקתה מפני איסור ערוה, אבל הא זיקתה נפקע עתה, ועד עכשיו הלא היתה היבמה זקוקה לו, וא"כ הוי עתה כנתגרשה היבמה ממנו, דהרי אחות גרושתו אסירא אף שעתה איננה אשתו, משום דכתיב עלי' בחי' וכל זמן שהיא חי' אסור באחותה, והא דאמרינן לקמן, זה יעשה מאמר וידחה, דכל דיני יבום מברר למפריע, כמו שביארנו כמה פעמים דחליצה מברר ועוקר זיקה למפריע, והנה הא דמהני מאמר לב"ש לקנות קנין גמור לאו מדין קידושין הוא, דאם הי' מדין קדושין דס"ל לב"ש דקדושין מועיל לו ביבמתו, היו חייבים עלי' סקילה, ועוד יקשה מאי פריך זה ועשה מאמר וידחה, הא הוא מבטל מצות יבמין, ועכצ"ל דהא דמועיל מאמר הוא מקרא דולקחה, דילפינן מזה דין מאמר ביבמה לב"ש, וכדאיתא בירושלמי, ולקחה זה המאמר, א"כ כשעושה מאמר וקונה דין יבמות ביבמתו, מברר למפריע שזו נפלה לפניו ולא נזקקה לו