לבוש מרדכי על יבמות נה

חי', שהרי הכל בכלל חי', או בכלל בהמה, שהרי הכל בכלל בהמה אכן גבי חלב רבי קרא דכל חלב דהמין הזה שהוא ברי' בפני עצמו שבא מן שה וחי' יש בו איסור ואין בו כרת, דכן רבתה התורה מין הזה, נמצא דבהנך דינים כוי נקרא ברי' בפני עצמו

אכן גבי הזרוע והלחיים והקיבה דאמרינן לקמן בגמ' דף קל"ב, אם שה לרבות הכוי, הרי דכאן גלתה התורה דאפילו מקצת שה, ושלענין זרוע ולחיים וקיבה לא נחשב את הכוי לברי' בפני עצמו, אלא לדין דיש בו מקצת שיות, ורב הונא בר חייא אמר מאי חייב חייב בחצי מתנות, ור' יוחנן אמר חייב בכולהו מתנות, והשתא מספקא לן מאי דגלתה התורה גבי כוי דמקצת שה, וגם גלי רחמנא דלגבי זרוע ולחיים והקיבה לא נחשב לברי' בפני עצמו, מהו הפירוש, אם רבתה התורה דאפילו אם יש בו מקצת השה הוא חייב בכל המתנות כר' יוחנן ובין בעז הבא על הצבי בין בצבי הבא על העז חייב בכולהו מתנות, ואף אם אין נוהג בזכרים, דאין יחס להזכר שיהי' הולד בנו, אבל עכ"פ יש בו מקצת שיות, ואפילו בצבי הבא על העז, או דרבי רק רחמנא דמקצת השיות שיש בו חייב. ולא כל המתנות, ועוד ספק מה דחדית רחמנא דהכא לא נחשב ברי' בפני עצמו, דילמא החידוש רק על הך דמצד האם הוא שה, היינו בצבי הבא על העז והוי רק מקצת אף אם נימא אין נוהג בזכרים, משום דמקצת נחשב לצבי, אבל דהך מחצה שהוא מן האב גם בזרוע ולחיים והקיבה נחשב לברי' בפני עצמו, ורק בצבי הבא על העז רבי רחמנא דאפילו מקצת שה, אבל בעז הבא על השה שם נשאר הדין שהוא ברי' בפני עצמו, ולפי זה כתב הרמב"ם, הכוי מפרישין כל המתנות, פירוש דאפילו בעז הבא על הצבי ספק שמא מחויב בכל המתנות, דדילמא איננו ברי' בפני עצמו ויש בו מקצת שיות, אכן מספק אין מחויב ליתן, דדילמא לא חדית רחמנא אלא בבא צבי על עז ולא בעז הבא על הצבי, ומספק פטור

והא דצריך להפרישה שהקשה הטור הא מתנות און טובלין דהרי אין הלכה כר' יוחנן דאמר האוכל מבהמה שלא הורמה מתנותי' כאילו אוכל טבלים, נראה לי, דהרמב"ם סובר דאף דפסקינן בזה דלא כר' יוחנן דס"ל דטובל, וקי"ל דאינו טובל, היינו טעמא מפני שאין המתנות מעורבין, וכמו שכתב הרמב"ם הטעם הזה בפ"ט מהלכות בכורים, אבל המתנות בעצמן אסור לישראל לאוכלן אף שאין בהם קדושה, אבל כיון שהכהן בעצמו אסור לאוכלן אלא צלי, א"כ נתנה התורה דין באכילתן לאכלם כדין, אלא דברשות כהן מותר לישראל לאכלם, דזהו הדין ג"כ למשחה, וכן הוא לשון הרמב"ם שם בהלכה י' דישראל עצמו אסור לאכלן אלא ברשות כהן, ובגמ' בכורות דף כ"ז איתא, מ"ט לא תני מתנות, אמר לך. תרומה דקדושת הגוף, דכיון דלא מתחלא לא אתי למטעי, הני דקדושת דמים נינהו אתי למטעי בהון דבר מתחל קדושתיהו אארבעי זוזי ואתי למנהג בהו מנהג דחולין, הרי דגזרינן שמא יטעה הכהן ולא יאכל כדרך שהוא מחויב לאכול המתנות, הרי דדין תורה לאכלם כדינם, והא דאם אין שם כהן שם דמיהן, היינו משום דכיון דקדושת דמים הוא מתחלל האי דינא שלהם על הדמים, משא"כ באומר הא לך דינר ותן לבן בתי כהן, הא לא נתחלל, שהרי לא נתן הדמים בעד עצם הדבר, משו"ה אמר הרמב"ם דחייב להפריש כל המתנות היינו שלא יאכלם, אבל אין מחויב ליתן לכהן משום ספק, ויהי' דינם שימכרם לכהן או שיחללם על דמים לישתמש בהדמים, כמו האי דינא דמפריש טלה לעצמו, והאי דינא דמספק אין נותן כלל הוא בעז הבא על הצבי, אבל צבי הבא על העז נותן חצי המתנות שהרי רבתה התורה אפילו מקצת שה, ומחצה נותן לכהן ומחצה אינו נותן, דדילמא מאי דרבי שה הוא לחייב בחצי המתנות, אכן ר"א סובר דודאי מין חי' הוא, וברי' בפני עצמה, ופטור בכל גווני, ולית לי' דרשא דאם שה אפילו מקצת שה

ה) הדרן לדברינו, שיש שני דינים, דין היחס אם נחשב כבנו, ודין מה נחשב הולד, והנה הא דילפינן מכי יסיר את בנך, דבנך הבא מן הנכרית אין קרוי בנך, יש בזה שני פרושים, רש"י פירש דהלימוד הוא מדכתיב כי יסיר ולא כתיב כי תסיר, ש"מ דקאי על את בתך לא תתן לבנו, אבל על בתו לא תקח לבנך לא קאי, דאי נמי יולדת בן לעבודת כוכבים, לאו בנך הוא, אכן ר"ת פירש דהלימוד הוא מדכתיב כי יסיר את בנך מאחרי, היינו שהחיתון מסיר את הבן מאחרי ה', שאינו מתיחס הזרע אחר ה' אלא שעכו"ם הוא, וכן הרמב"ם כתב בפי"ב מהלכות איסורי ביאה הלכה ז' ז"ל, עון זה אעפ"י שאין בו מיתת ב"ד אל יהי' קל בעיניך, אלא יש בו הפסד שאין בכל העריות כמותו, שהבן הבא מהערוה בנו הוא לכל דבר ובכלל ישראל נחשב אעפ"י שהוא ממזר, והבן מן הכותית אינו בנו שנאמר כי יסיר את בנך מאחרי, מסיר אותו מלהיות אחרי ה' עכ"ל הרמב"ם, הרי שהרמב"ם מפרש כר"ת דהלימוד הוא מכי יסיר, היינו שזהו הסרה שאינו נחשב אחרי ה'

אכן לכאורה קשה, דלפי זה מאי קאמר, אשכחן שבעה אומות. שאר עכו"ם מנא לן, כי יסיר לרבות כל המסירים, הניחא לר"ש דדריש טעמא דקרא, פירש דלר"ש דדריש טעמא דקרא בלא קרא היינו יודעים דבר זה, וכיון דלדברי הרמב"ם והר"ת אין כי יסיר טעם אלא ידיעה, שהודיעה לנו התורה שבן הבא מהכותית אינו נחשב אחרי ה', א"כ היכי היינו יודעים דבר זה מעצמינו, הלא זהו חידוש גדול שחידשה התורה ומאין היינו יודעים דבר זה מעצמינו, ועוד הרי אדרבה מוכח שאין הטעם שאיסור החיתון הוא בשביל זה, שהרי אף אם נותן בתו לבנו הרי שם הולד מתיחס אחרי ה' שנקרא בנך, ואעפי"כ אסור, ע"כ דלכולי עלמא, היינו אף להר"ת והרמב"ם, האי סוגיא סברא כפירוש רש"י, דהלימוד הוא מדכתיב יסיר, קאי על בתך לא תתן לבנו, משום שהבן של עכו"ם יסיר את בנך שלך שהוא בא מבתך מאחרי ה', שיעבוד עבודה זרה

ולפי זה אפשר לומר דבזה פליגי שמואל ור' יוחנן, שמואל סבר דקרא דכי יסיר הוא לאשמעינן שבן הבא