לבוש מרדכי על יבמות נד

אפילו מקצת שה, והרמב"ם, הא פסק דספק אם נוהג בזכרים, ואיך פסק דאם שחט את בת הצבי' הזאת עם בנה לוקה הי' לו לפסוק שהוא ספק

אכן לדברינו מיושב דהתם הא רב פפא הוא דקאמר לה. ורב פפא הא סבר בבכורות דהיכא דאין להבן יחס כגון לוי' דאיעברה מעכו"ם, הוי הולד כולו כהאם, והוי לוי, משו"ה לדידי' אם אין חוששין לזרע האב הוי כולו כהאם, ואם תיש בא על הצבי, אם אין חוששין לזרע האב הוי כולו הולד צבי, משו"ה לדידי' אם אין חוששין לזרע האב אינו לוקה, אבל לדידן דס"ל כמר ברי' דרב יוסף משמי' דרבא, אפשר דאף אם אין להאב יחס אעפי"כ הבן נחשב יש בו מישראליות ויש בו מעכו"ם, לפי זה אף שפסק הרמב"ם דספק שמא אין לבהמה יחס להאב שנימא שהשור יש לו בן ומשו"ה אינו נוהג בזכרים, אכן אין שייך זה לדין הולד, דהולד יש בו מקצת מין של האב אף אם אין נוהג אותו ואת בנו בזכרים, וכיון דשה ואפילו מקצת שה, משו"ה אם שחט את בת הצבי' שבא עלי' העז ובנה לוקה, שהרי בהאם יש בו מקצת שיות מטעם שבא מן האב שהוא עז

אכן באשר עוד יקשה שהרמב"ם כתב בפי"ג מהלכות שחיטה דהבא מבהמה וחי' צריך לכסות דמן ואינו מברך, ואם לפי דברינו דודאי יש בו מקצת שיות אמאי לא יברך, הא צבי ואפילו מקצת צבי, ועוד קשה מה שהקשה הש"ך מהא דפסק הרמב"ם רפ"ט מהלכות ביכורים, צבי הבא על העז וילדה הולד חייב בחצי מתנות שנאמר אם שה ואפילו מקצת שה, תיש הבא על הצבי' הולד פטור מן המתנות, ולפי דברינו ג"כ לכאורה עוד קשה

לכן נראה לי עוד, דהרמב"ם מפרש הא דקאמר בחולין דף פ', אמר רב יהודה כוי ברי' בפני עצמה היא ולא הכריעו בה חכמים אם מין בהמה היא אם מין חי' היא, רב נחמן אמר כוי זה איל הבר, כתנאי, כוי זה איל הבר, וי"א זה הבא מן התיש ומן הצבי', ר' יוסי אומר כוי ברי' בפני עצמה הוא ולא הכריעו בה חכמים אם מין חי' אם מן בהמה, רשב"ג אומר מין בהמה, ושל בית דושאי היו מגדלין ממנו עדרים, וכתב רש"י וכן בתוס', דרב יהודה לא קאי כלל אפלוגתא דר"א ורבנן, דאינהו ודאי סבירא להו דמכלאי בהמה וחי' הוא, אלא מילתא באפא נפשה הוא, והרמב"ם סבירא לי' שהוא דוחק, שהרי לכאורה רב יהודה קאי על מילתא דר"א ורבנן, ומה שאמר רב יהודה ורב אסי שהוא ברי' בפני עצמה, כתבו בתוס' יומא דף ע"ז שאין זה פירוש כמו הא דאמר ביומא דכוי ברי' בפני עצמה ואינו ספק חי' ספק בהמה, והא דקאמר ר' יוסי ברי' בפני עצמה ע"כ דספק הוא שמא חי' שמא בהמה, דאם סבירא לר' יוסי דאינו לא חי' ולא בהמה, אמאי אמר ר' יוסי כוי אין שוחטין אותו ביום טוב ואם שחטו אין מכסין את דמו, אם בריר לן שהוא מין אחר יהא מותר לכתחילה לשוחטו וכמובן הוא דחוק

, לכן נראה לי דהרמב"ם סובר, דהא דאמר ר' יהודה כוי ברי' בפני עצמה קאי באמת על פלוגתא דר"א ורבנן, אלא דרב יהודה פליג על הא דאמר רב פפא וכל הסוגיא, דמחלוקת של ר"א ורבנן הוא אם חיוב על מקצת השה או שהוא חיוב משום חוששין לזרע האב, דבאמת כוי ס"ל דהוא כיון שבא מן החי' והבהמה נעשה עתה מין אחר, אלא דספק לחכמים מין כזה מה הוא, אם המין הזה שנהי' מין הבהמה והחי' הוא מין בהמה דהכל היו בכלל בהמה, וחי' מקרי מה שאין בהמה, או אדרבה הכל הי' בכלל חי', וחי' נקרא מה שאינה בהמה, ורב נחמן אמר שכוי זה איל הבר, היינו שהוא סובר שיש עתה מין שתחלת יצירתו הי' מין חי' ובהמה ונעשה עתה המין שהוא איל הבר, וגם תנאי פליגי בזה אם איל הבר תחלת יצירתו מן חי' ובהמה, או דאיל הבר הוא מין בפני עצמו, וכוי שנחלקו ר"א ורבנן הוא, שבא עתה מן התיש והצבי', אבל איל הוא מין בפני עצמו, ומפרש ר' יוסי דכוי שנחלקו בו ר"א ורבנן הטעם מפני שמין שבא מחי' ובהמה נהי' מין בפני עצמו

והנה באותו ואת בנו כתיב שור או שה, ולכאורה הי' לן למילף שור שור משבת, מה התם כל בהמה וחי' בכלל אף כאן כל בהמה וחי' בכלל, אך מדכתיב שה דאייתר, ע"כ דדוקא שור ושה, ואין להקשות דהא בדין דטבחו או מכרו נמי כתיב שור או שה ואפילו הכי הוו מרבינן כל חי' ועוף כיוצא בהן, וממעטינן רק מדכתיב שור ושה שני פעמים, אבל אילו הי' כתוב רק פעם אחד שור או שה הוי אמינא דחי' ועוף כיוצא בהן, אכן לא קשה, דגבי דין דטבחו או מכרו הא חלוק שור משה, דשור משלם חמשה ושה משלם ארבע, משו"ה איצטריך, דאילו הי' כתיב רק שור ושה פעם אחד הוי מרבינן חי' ועוף כיוצא בהן, משו"ה איצטריך שור ושה שני פעמים, אבל גבי אותו ואת בנו דשה מיותר בודאי למעט אתא, וממעטינן בתורת כהנים שור ולא חי', שה ולא עופות ולדברי רב יהודה פליגי בזה ר"א ורבנן, דרבנן סברו דממעטינן רק מין שהוא חי' ממש, אבל המין הזה שהוא ברי' בפני עצמו לא ממעטינן, וממילא הוא בכלל שור שור משבת, דילפינן כל מילי, ור"א סבר דכוי מין חי' ממש הוא וממעטינן אותו, ומשו"ה פסק הרמב"ם כרבנן דכוי היינו שבא מבהמה וחי' אף אם רק האב בהמה, ואף דספק לן אם נוהג בזכרים, היינו לענין יחס אבל הולד יש בו שיות וצביות ונעשה מין ברי' בפני עצמו, והלכה כחכמים דמין הזה שאינו חי' ממש לא מיעטו קרא, והוו בכלל שור דילפינן חי' כיוצא בו, והמיעוט הוא רק על חי' ממש

אכן בכיסוי הדם כתוב בקרא דחי' מחויבת בכיסוי, ופריך בגמ', אומא בהמה בכלל חי' לכיסוי, ושני אמר קרא על הארץ תשפכנו כמים א"כ גלי קרא דבבהמה אינו מחויב בכיסוי, והשתא מספקא לן בזה המין הבא מבהמה וחי' שנעשה ברי' בפני עצמו, להיכי מדמינן לה, ובזה מספקא להו לרבנן, שהרי סתם משנה הוא, ולר' יוסי ורב יהודה הך משנה דכוי אין שוחטין אותו לא תליא כלל בפלוגתא דר"א ורבנן, דהיכא ספק לן לרבנן מין הזה שהוא אינו לא חי' ולא בהמה אם הוא בכלל