לבוש מרדכי על יבמות נג

בזה, אם מתיחס אחרי האב אם בא על שפחה ועכו"ם הוי ממזר, ואם אין מתיחס אחרי האב והוי עכו"ם ועבד בבא על הכותית והשפחה אינו ממזר, וא"כ מאי תלוי זה בפלוגתא דר' עקיבא ורבנן דפליגי בדין אם יש ממזר מחייבי לאוין או לאו, הא הטעם דאינו ממזר בבא ישראל על כותית ושפחה משום דאין נחשב כבנו ואין מתיחס אחר האב והוא כמותה, וא"כ מאי שייכא זה בפלוגתא דר' עקיבא ורבנן

וצריך לומר דגם דעת התוס' לפרש אליבא דר"ש, דאף דאין יחס לישראל הבא על הכותית ושפחה, אבל הולד נחשב ליוצא מישראל ומעכו"ם, ולפי שביארנו למעלה בסימן א' לר"ע הדין דממזרות תלוי בדין דשני מינים, וכיון דבהולד מעורב ישראליות וכותית, משו"ה הוי ממזר, אכן לרבנן תלוי באיסור הביאה, דסבירא להו אין ממזר אלא מחייבי כריתות, וא"כ אף אם יש בהולד ישראליות וכותית, ואיסור הביאה הוא איסור דאין תופס קידושיו כיון שאין הולד נחשב אחר האב הרי אין מתיחס אחר הביאה, משו"ה אין הולד ממזר, דאין יחס לא ישראל הבא על כותית ושפחה, ולא לעכו"ם הבא על בת ישראל, וכיון דאין נחשב אחר הביאה, משו"ה הולד כשר, דלרבנן תלוי ממזרות באיסור הביאה, וזה דוקא אם הולד מתיחס אחר הביאה כן אפשר לישב דברי התוס' דלכאורה תמוה

ב) ולפי דברינו יש לישב קושית הגרעק"א שם בגליון על דברי התוס' דמפרשי דהוא הדין הבא על שפחה וכותית הולד ממזר, ממתניתין לקמן דאיתא, העבד פוסל משום ביאה ואינו פוסל משום זרע, כיצד בת ישראל לכהן בת כהן לישראל וילדה הימנו בן והלך הבן ונכבש על השפחה וילדה הימנו בן הרי זה עבד היתה אם אביו בת ישראל לכהן לא תאכל בתרומה, בת כהן לישראל תאכל בתרומה, ומסיק הגרעק"א דצע"ג, וכונתו להקשות, דהרי מתניתין סברה כר' עקיבא שהרי בסיפא דמתניתין איתא, הלכה הבת ונשאת לעכו"ם ועבד וילדה הימנו בן הרי זה ממזר כו', הרי דמתניתין סברה דעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר ואעפי"כ בישראל הבא על השפחה וכותית אין נחשב זרע לאביו

אכן לדברינו לא קשה כלל, וזה ילפינן בודאי מקרא דאשת אביך דממי שאין אישות לאביך אין להאב יחס, ואעפי"כ הבן יש בו ישראליות אחרי שהוא בא מישראל אלא שהוא ג"כ עבד מצד אמו, וקמ"ל מתניתין דאף שהוא עבד אין פוסל את אביו משום זרע, דלהאב אם בא על שפחה אין לו זרע, שאינו נחשב כבנו, ואף דעבד פוסל משום ביאה, משום זרע אין פוסל

אכן כל זה לא הוצרכנו אלא אליבא דתוס' דמשווי בא על שפחה לבא על כותית, אבל באמת אפשר לומר דלר' יוסי בר' יהודה דיליף בא על כותית דאינו נחשב כבנו מקרא דאשת אביך, ושפחה יליף מקרא דוהאשה וילדיה תהי' לאדוני', א"כ אפשר דלר' יוסי בר' יהודה אם בא ישראל על כותית ילפינן רק דאין לו יחס, דאמר קרא אם בא האב על מי שאין אישות לאביך והיינו כותית, אז הולד אינה אחותך, משום דאינה נחשבת בת לאביך, אבל הולד יש בו ישראליות, אבל הא דבא על השפחה אין לו יחס ילפינן מקרא דוהאשה וילדי' תהי' לאדוני', א"כ אמר קרא דהבנים הנם עבדים גמורים, ובעבד לא שייך ממזרות, וא"כ מתניתין דהתם דקאמר עבד פוסל כו' הא מיירי בבא על שפחה, ובשפחה הולד עבד גמור ולא ממזר, ואדרבה יהי' מדויק לשון המשנה דקאמר העבד פוסל משום ביאה ואין פוסל משום זרע כיצד כו' הלך הבן ונכבש על השפחה, ובסיפא דמתניתין והלכה הבת ונשאת לעבד או לעכו"ם, ואמאי לא קתני ברישא, העכו"ם ועבד פוסלין משום ביאה ואין פוסלין משום זרע כיצד הלך הבן ונכבש על השפחה או כותית, כמו בסיפא דקתני תרויהו עכו"ם ועבד, אכן לדברינו יהי' מדויק, דלא מצי למימר העכו"ם אין פוסל משום זרע, דהרי ישראל הבא על כותית אף שאין נחשב כבנו אעפי"כ לאו עכו"ם הוא אלא יש בו ישראליות, משו"ה קתני רק עבד, דזה ילפינן מקרא דוהאשה וילדי' תהי' לאדוני' דבן משפחה הוא עבד גמור

ג) ולפי דברינו יש לישב התמיהה שיש לכאורה בדברי התוס', דהתוס' מתרצי דרב יהודה ס"ל כר' עקיבא דאין קידושין תופסין בחייבי לאווין, וא"כ איך אמר עכו"ם שקידש בזמן הזה חוששין לקידושין, ממ"נ אם עכו"ם הוא אין קידושין תופסין, ואם ישראל הוא אין קידושין תופסין, והא"מ תירץ משום דממזר ספק מותר מן התורה, דממזר ודאי ולא ממזר ספק, אכן הדבר תמוה, דא"כ אם ממזר שלא נודע לנו ולא לו קידש אשה ואח"כ יתברר שהי' ממזר ע"י עדים, האם יהי' הבא על אשתו חייב לר"ע, ע"כ דאף שהוא מותר אבל המציאות לא נסתר, וכיון דאם יבא אלי' ויאמר שהוא ממזר לא יתפוס קידושין, א"כ מה שהוא מותר הוא רק מפני שלא אסרה התורה היכא שלא נדע אבל בודאי דלא יתפוס קידושין לר"ע

אכן לדברינו יהי' ניחא, דהנה לדברינו בבא ישראל על הכותית יש בהולד ישראליות וכותית ועל חציו דישראל שייך ממזרות, אבל על חציו עכו"ם לא שייך ממזרות, והנה בחלב חזינן דאמרה התורה דכוי הוי רק עשה ואין חייבין על חלבו כרת, כדאיתא ביומא בפרק יום הכפורים נמצא הכא דהוי חציו ישראל וחציו עכו"ם הוא רק חצי ממזר ואיסורו אינו בלאו וסבר ר' יהודה דכיון דאינו בל"ת רק באיסור גם ר"ע מודי דתפיס קידושין, ור' ישבב לאפוקי מדר' סימאי קאתי

ד) ולפי דרכינו שיש חילוק בין דין יחס, ובין דין מה נחשב הולד, אפשר לישב התמיהה שהקשו על הרמב"ם שפסק בפי"ב מהלכות שחיטה שהעז שבא על הצבי וילדה בת ובת ילדה בן ושחט את הנקבה בת הצבי ובנה לוקה משום אותו ואת בנו, והנה בגמ' חולין דף ע"ח תלי דין זה בדין דחוששין לזרע האב דלחנני' דס"ל דחוששין לזרע האב אם שחט האב והבן לוקה, בתיש הבא על צבי' וילדה בת ושחט הבת והבן לוקה, משום דשה ואפילו מקצת שה, והרי יש בהבת צד שיות מצד האב. אבל למ"ד אין חוששין לזרע האב אין כאן