לבוש מרדכי על יבמות נב

להביא ראי' דבן בתו קרוי בנו, דהכא הא קאי באין לו אב שיתיחס אחריו, דהרי מיירי בעכו"ם שבא על בת ישראל דאז אין מתיחס אחר האב, אבל מיבעא להגמ' היכא שיש להבן אב שמתיחס אחריו, דאיעברה מישראל שם מיבעא להגמ' אם בן בתו קרוי בנו, וכן איתא לקמן דף ע"ח דקאמר בגמ', ואיצטריך למכתב להם, ואיצטריך למכתב אשר יולדו, דאי כתב רחמנא אשר יולדו הו"א מבניהם מנה, כתב רחמנא להם, ואי כתב רחמנא להם הוי אמינא מצרית מעוברת שנתגיירה היא ובנה חד, כתב רחמנא אשר יולדו ע"כ, הרי מכאן ג"כ מוכח דבלא קרא דאשר יולדו, הו"א היכא שיש לו אב אז הבן שנולד מהמצרית נחשב דור שני, אבל אם נתגיירה מעוברת שאין לו אב שיתיחס אחריו אז הבן והאם דור אחד הוא, שנחשב חלק מאמו

לפי זה אפשר עוד לומר, דהא דאמר רבינא ש"מ בן בתך הבא מן העכו"ם קרוי בנך, והקשה בתוס' ד"ה ואין, מאי מייתי להא דרבינא, מה הוסיף רבינא על דברי שמואל, הא הן הן דברי שמואל, אכן לדברינו רבינא הוסיף דבר חדשה דבן בתך שאין לו אב שיתיחס אחריו, היינו שבא מן העכו"ם אז בנך ממש הוא, משום דהוא ואמו חד גופא הוא, ונ"מ, דהנה בת בן בתו הא הוי שני', אבל הכא יהי' אף בת בן בתו ערוה מדאורייתא דדוקא בבן בתו הבא מישראל נחשב הבן דור שלישי, משום דבתו ובנה שיש לו אב שיתיחס אחריו נחשבים שני דורות לו, והוא שלישי, אבל אם בתו ילדה בן מעכו"ם נחשב הבן דור שני לו, משום דכיון דאין לו אב שיתיחס אחריו, הוא ואמו חדא נינהו, ובתו של הבן הזה תהי' ערוה גמורה, דבן בתך הבא מן העכו"ם נחשב בנו ממש

ובזה יתישב מאי דבעי בגמ' סנהדרין דף ס"ד, מעביר בן הבת אי חייב, ופשיט לה מדכתיב זרעו, אבל מקרא דמעביר בנו לא נפקא לן, וכן בב"ב קט"ו איתא, בן, אין לי אלא בן, בן הבן ובת הבן מנין כו', ועין שם בתוס' דזרעו הוי אפילו בן הבן, אבל בן הוי דוקא בנו, ולכאורה תקשה מקרא דהכא דאף בן הבת קרוי בן. אכן לפי דברינו ניחא, דדוקא היכא שאין לו אב שיתיחס אחריו קרוי בנך אבל ביש לו אב שיתיחס אחריו שם בעי דרשא דזרעו, ובב"ב דרשא דאין לו עיין עליו

והנה בתוס' סברי, דמשו"ה נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר משום שהולד נחשב בתר האב ולפי זה לר"ע דאית לי' הולד ממזר נחשב בתר האב והוי ישראל, ואם ישראל בא על כותית הוי ישראל ואם קידש חוששין לקידושין, ולכאורה קשה דהתינח בעכו"ם שבא על בת ישראל אפשר דאף בישראלית יש לעכו"ם יחס, דהרי עכו"ם יש לו יחס, ומצי סבר דאף אם בא על ישראלית הולד מתיחס אחריו, ומשו"ה הוי ממזר, אבל עבד הא אין לו כלל יחס כדאיתא לקמן בגמ' דף כ"ג, ולקמן בדף ס"ב, אמר רב הכל מודים בעבד שאין לו יחס, אמאי בעבד הבא על בת ישראל הולד ממזר, ועכצ"ל דנהי דאמרה התורה דעבד אין לו יחס, היינו שיהי' נחשב שהעבד יש לו בן, והבן יש לו אם, זה הדין לא נתנה התורה בעבדים, אבל עכ"פ הולד הוא עבד מטעם שהוא בא מן העבד, ובהבן עצמו יש בו עבדות מצד אביו, וישראליות מצד אמו ומשו"ה הוי ממזר

, לפי זה נוכל לתרץ קושית התוס' על רב יהודה דאית לי' עכו"ם שקידש בזמן הזה חוששין לקידושין, הרי דנחשב ישראל אם בא ישראל על הכותית, דהרי בנתא דההוא דרי אצטרויי איצטרוי, ולפי רש"י גם רב יהודה ס"ל כן, ויקשה ממתניתין דחוץ מי שיש לו בן מן השפחה והכותית, אכן לדברינו שחלקנו בין דין דיחס, ובין דין מה נחשב הולד, היינו דאף אם אין לו יחס אעפי"כ הולד יש בו דין בא מהאב ומהאם, לפי זה נוכל לומר דהלימוד דבת אשת אביך, הוא דדוקא אם בא ממי שיש אישות לאביך, אז הבת נחשבת בתו, וממילא היא אחותו, אבל ממי שאין אישות לאביך, היינו אם בא על נכרית ושפחה אז אין הבת נחשבת בתו ואחותך, דאם בא מי שאין לו אישות אין לו יחס, אבל הולד בעצמו יש בו ישראליות ועכו"ם והוא ממזר, ואם קידש בת ישראל חוששין לקידושין וכן הא דאיתא בקידושין ס"ו, וכל מי שאין לה עליו ולא על אחרים קידושין הולד כמותה, ואיזה זה הולד שפחה ונכרית, הפירוש, ולד כמותה שאין נחשב בנו דאין לו יחס, אבל הבן הוא ישראל ואין להקשות הא לשון ולד כמותה משמע דנחשב עכו"ם, דעיין בתוס' בדף ס"ח ד"ה ולדה כמותה דמפרשי בפירוש דלשון הולד כמותה הוא רק דאינו נחשב כבנו

ולשון התוס' שם קשה קצת, שכתבו ז"ל, וכי תימא דאתא לאשמעינן דאפילו בא עלי' ממזר הולד כמותה ויש לו תקנה בשחרור, הא ליתא אלא לר' טרפון, אבל לרבנן לא, עכ"ד התוס', ולכאורה הדברים תמוהים, דהא רק ר"א פליג, אבל לרבנן בודאי דאף אם בא עלי' ממזר כיון שהולד נחשב כמותה הרי הוא עכו"ם ומעכו"ם או עבד לא שייך ממזרות, וגם הלכה כר' טרפון, ובגמ' אמר מאי טעמא דר' אליעזר כו' ורבנן, הרי דרבנן פליגי אדר"א, וחידושא דר' טרפון הוא שמותר לכתחילה, וצריך לומר דכונת התוס', מנא להגמ' להקשות ולדה כמותה מנא לן, והיינו שאף אם בא עלי' ממזר יהי' כשר מטעם שהוא עכו"ם, דילמא רק לפסלות הוא כמותה, אבל אם בא עלי' ממזר הולד ממזר, דמנא לן דרבנן סבירא להו כר' טרפון, דילמא רק ר' טרפון ס"ל כן, ומה דאיתא במתניתין הולד כמותה, אין הפירוש שיהא נחשב כעכו"ם רק לפסולת, ותירצו התוס' דכיון דאיתא במתניתין ולדה כמותה, א"כ אין נחשב כלל כבנו לא לענין יבום ולא לענין ירושה, וע"ז פריך מנא לן, עכ"פ חזינן מדברי התוס' שיש לפרש מתניתין דולדה כמותה רק לענין זה שאין לו יחס

ודברי התוס' הכא שתירצו ז"ל, ונראה דלא קשיא כל כך דהנהו משניות סברי דעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר וה"ה איפכא, ורב אסי סבר כר"ע דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאווין והולד ממזר מעכו"ם ועבד, והוא הדין הבא על שפחה ועכו"ם ע"כ, לכאורה תמוה מאד, כיון דהאי דינא אם הוי ממזר תלוי