לבוש מרדכי על יבמות נא

לנתינה בלבד עכ"ל, וכתב הכ"מ דטעמו מדתניא התם כו' וכמה יסוך ויהא חייב ר' מאיר אומר כל שהוא, ר' יהודה אומר כזית כו', ר' מאיר ור' יהודה במאי פליגי, אמר רב יוסף בהא פליגי, ר' מאיר סבר על בשר אדם לא ייסך וכתיב ואשר יתן ממנו על זר, מה סיכה כל שהוא אף נתינה כל שהוא, ור' יהודה סבר ילפינן נתינה דעל זר מנתינה דעלמא, מה נתינה דעלמא בכזית אף נתינה דעל זר כזית, אבל סיכה לממשח מלכים וכהנים דברי הכל כל שהוא כו', ופשטא דהגמ' כהראב"ד דדוקא בנתינה הוא דאמר ר' יהודה כזית, משום דילפא מנתינה דעלמא, אבל סיכה דלא ילפא מנתינה הויא בכל שהוא עכ"ל הכ"מ, ונראה עוד להקשות על הרמב"ם, איך כתב הרמב"ם דאם סך כהן גדול חייב כרת, הא בכרת כתיב זר, והרי כה"ג לא זר הוא מעיקרא ונהי דכתיב על בשר אדם לא ייסך, ומזה ילפינן דאפילו בכה"ג עובר, אבל כרת מנא לן, הא כרת כתיב רק באם נתן על זר, שהרי כתיב, ואיש אשר יתן ממנו על זר

אכן נראה לי, דהרמב"ם מפרש, דהא דאמרינן דאם לאו זר הוא מעיקרא אינו בכלל איש אשר יתן ממנו על זר, הוא כשלא נדע כלל אם אסור בדבר או לא, היינו דהרי עוד לא נדע אם אסור לתת על גופו או לאו, וכיון שלא נדע אם הוא אסור בדבר, בודאי דאמרינן דקרא קרי זר מי שהוא זר אצל שמן המשחה, ולא כה"ג ומלך שאינו זר, דאין לומר דכונת הכתוב זר מי שהוא אסור בנתינת שמן המשחה, דהרי עוד לא נדע אם אסור הוא, ומשו"ה אם נתן על גוף הכהן גדול והמלך, לא עברי כלל, דמפרשינן הפסוק זר שלא הי' אצל משיחה, אבל בסיכה הרי כתב קרא על בשר אדם לא ייסך, הרי דאסרה התורה סיכה על כל אדם, משו"ה אף כה"ג במשמע, אלא דסיכה אף אם נימא דמשהו במשמע, אבל הרי בסיכה לא כתיב כרת, וא"כ אם סך כהן גדול משהו לא יתחייב כרת, אכן אף דנתינה לא הוי סיכה, אבל סיכה הא הוי נתינה ג"כ, וא"כ אם סך כזית, הרי לסיכה כיון שגם כה"ג אסור בזה, שהרי זה ילפינן מקרא דבשר אדם לא ייסך, וכיון שהוא אסור הרי לסיכה הוא זר אף שאינו זר מעיקרא, נמצא דאם סך כזית הרי נתן על זר כזית, שהרי לסיכה הוא זר, משו"ה חיוב כרת, אבל אם לא סך כזית, נהי דאסור משום סיכה, אבל כרת אינו מחויב, ואם נתן ולא סך פטור לגמרי, דנתינה לא אסרה תורה אצלו, והא דבת כהן שנפסלה ואכלה תרומה אינה משלמת החומש, התם משום דמפרשינן קרא דזר לא קאי לענין איסורים אלא בגוף מי שהוא זר שאיננו כהן, אבל היכא דפירוש הקרא לענין איסורים, אף מי שאין זר מעיקרא הוא זר, משו"ה בקרא דבת כהן כי תהי' לאיש זר, הפירוש למי שאסורה לו אף אם אינו זר מעיקרא, אם הוא אסור זר מקרי

משו"ה פסק הרמב"ם דאם נבעלה יבמה לשוק או מחזיר גרושתו נפסלה, כדמסיק ר' יהושע דהיא תועבה ואין בני' תועבין, ומזה מוכח דהיא בעצמה נתחללה כנ"ל. סימן ט"ז

בענין בנך הבא מישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן העכו"ם קרוי בנך אלא בנה

דף כ"ב. במתניתין, חוץ ממי שיש לו בן מן השפחה ומן הכותית כו' ובגמ' בד' כ"ג, אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי אמר קרא כי יסיר את בנך מאחרי בנך מישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן העכו"ם קרוי בנך אלא בנה כו', האי בשבעה אומות כתיב, כי יסיר לרבות כל המסירים, הניחא לר' שמעון דדריש טעמא דקרא אלא לרבנן מנא להון מאן תנא דפליג עלי' דר' יוסי בר' יהודה ר' שמעון היא ע"כ, והקשה הלח"מ בפרק ג' מהלכות מלוה ולוה, כיון דהרמב"ם פסק דאלמנה בין שהיא עני' בין שהיא עשירה אין ממשכנין אותה, הרי דפסק כר' יהודה דלא דרשינן טעמא דקרא, ואיהו פסק דלא כר' יוסי בר' יהודה, וקרא דבת אשת אביך לחייבו משום אחותו ומשום בת אשת אביו, א"כ מנא לי' דבשאר אומות ולדה כמותה, וגם אין לומר דס"ל כסוגיא דקדושין דף ס"ח דולדה כמותה נפקא לן מקרא דכי תהיינה וילדו לו דכל היכי דלא קרינן כי תהינה לא קרינן וילדו לו, דא"כ הא אייתר קרא דוהאשה וילדי' דהאומר לשפחתו הרי את בת חורין ולדך עבד הולד כמותה, והרמב"ם פסק כחכמים דדבריו קיימין

א) והנראה לי לתרץ, דהנה בתוס' דף ט"ז הקשו על פרש"י דפירש דטעמא דרב יהודה דאמר עכו"ם שקידש בזמן הזה חוששין לקידושין, דקסבר עכו"ם שילדה מישראל הולד ממזר וחוששין לקדושי ממזר, ע"ז כתבו בתוס', תימה, דבכמה משניות מוכח דאין מתיחס אלא אחרי', דתנן לקמן בפ"ב, מי שיש לו בן מ"מ פוטר את אשת אביו מן היבום, חוץ ממי שיש לו בן השפחה והכותית, ותנן נמי בפרק האומר, דולד שפחה ועכו"ם כמותה ולא הוי ממזר, עוד הקשה בתוס', דאיך אמר ר' יוחנן וכולן לפסול, דהא בפ"ב קאמר ר' יוחנן גופא כשמואל דאין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך

והנה השער המלך הקשה על הא דמיבעא לקמן בדף ס"ב, מנא הא מילתא דאמרי רבנן בני בנים הרי הם כבנים, ופירש"י דקאי אבני בתו, והקשה השעה"מ, הא מהאי קרא דכי יסור את בנך מוכח בנך הבא מישראלית קרוי בנך, הרי דגם בן בתך קורא בנך

ונראה לי, דהנה בבכורות בדף מ"ז איתא, אמר רב אדא בר אהבה, לוי' שילדה, בנה פטור מחמשה סלעים, דאעיבר ממאן, אילימא דאיעבר מכהן ולוי מאי אריא לוי' אפילו ישראלית נמי, אלא דאיעבר מישראל למשפחותם לבית אבותם כתיבי אמר רב פפא דאיעבר מעכו"ם ע"כ, הרי חזינן דאם נתעברה מישראל אז הוא מתיחס אחרי אביו ואיננו נחשב לוי אף שהיא לוי', אבל אם נתעברה מעכו"ם כיון שהעכו"ם אין לו יחס בבא על ישראלית, אז נחשב הבן כאמו, אחרי שאין לו אב שמושך יחוסו מן אמו

לפי זה מהאי קרא דבנך הבא מישראלית קרוי בנך אין