לבוש מרדכי על יבמות מט

מעיד לכם על שתי משפחות גדולות שהיו בירושלם גו' שהם בני צרות ומהם כהנים גדולים כו', קבעי מיני' צרות, וקפשיט לי' בני צרות, תרתי בעי מיני', צרות מאי, ואם תמצא לומר צרות כבית הלל, בני צרות דבית הלל לב"ש מהו, למאי נפקא מינה למיפשט ולד מחזיר גרושתו לבית הלל, מי אמרינן ק"ו ומה אלמנה לכה"ג שאין איסורה שוה בכל בנה פגום, זו שאיסורה שוה בכל אינו דין שבנה פגום, או דילמא איכא למיפרך מה לאלמנה שהיא עצמה מתחללת, וכתב רש"י בד"ה היא עצמה, ז"ל, תאמר במחזיר גרושתו שאין מתחללת בביאה זו דאי לינשא לכהן כבר מיפסלא משעת גירושין, ואי בתרומה דבי נשא לא מיפסלה, כדאמרינן בפ' אלמנה לכהן גדול דאין נפסלת בביאת חייבי לאווין, אלא בזר אצלה מעיקרא, לאפוקי מחזיר גרושתו ויבמה לשוק דלאו זר מעיקרא הוא כו'

אכן הרמב"ם כתב בפי"ח מהלכות איסורי ביאה הלכה ג' ז"ל, וכן יבמה שבא עלי' זר עשאה זונה, והוא תמוה, דהרי אמרינן מה לאלמנה שהיא עצמה מתחללת, הרי דיבמה לזר לא נפסלה, עוד תמה המ"מ אמאי הרמב"ם בהלכה א' כתב דמפי השמועה למדו שבת ישראל שנבעלה לאדם שהיא אסורה להנשא לו היא זונה, ולא ביאר דמחזיר גרושתו משניסת לא נפסלה מלאכול בתרומה משום דלאו זר אצלה מעיקרא הוא, כדאיתא לקמן בדף ס"ט, והכא, דקאמר מה לאלמנה שכן הוא עצמה מתחללת

א) והנה הראב"ד בפ"א מהלכות איסורי ביאה פסק כלישנא בתרא דרבה, דבאונס לא הוי זונה, ותמה שם המ"מ, דהא אמר רב עמרם דאשת ישראל שנאנסה פסולה לכהן, וכיון שהראב"ד פוסק כלישנא בתרא דרבה איך פוסק להא דרב עמרם, וזה אי אפשר להלום דברי רב עמרם ולישנא בתרא דרבה, דהא אשת ישראל שנאנסה, אין כאן משום טומאה, וע"כ משום זונה מתסרא, הרי דאף באונס הויא זונה

אכן לפי דברי המ"מ, יקשה על לישנא בתרא דרבה דס"ל כל באונס לא הויא זונה, א"כ יקשה מתניתין דכתובות, מעשה בתינוקת שירדה למלאות מים מן המעין ונאנסה ואמר ר' יוסי אם רוב אנשי העיר משיאין לכהונה כשירה, הא אם אין רוב אנשי העיר משיאין פסולה, והא התם באונס הוי וע"כ צריך לומר דלפסול גם לישנא בתרא דרבה מודה דנפסלה אם נבעלה לפסול לה, דילפינן מקרא דבת כהן כי תהי' לאיש זר כיון שנבעלה לפסול לה נפסלה, ורק ללקות משום זונה ס"ל ללישנא בתרא דרבה דזונה הוי דוקא אם זנותה הי' ברצונה, אזי נעשות בשביל זה זונה, אבל אם היא לא זנתה ברצון לא נעשות זונה, אבל פסול דכי תהי' לאיש זר, כיון שנבעלה לפסול לה נפסלה, וא"כ אפשר להלום דברי לישנא בתרא דרבה עם דברי רב עמרם, דאע"ג דזונה לא הויא באונס, אעפי"כ נפסלה משום שנבעלה לפסול, וכי תהי' משמע בכל גווני בין באונס בין ברצון

אכן אפשר לומר, דהמ"מ הקשה מטעם דסבירא לי' דבאשת איש כיון שאיסורה ע"י קידושין לא נפקא מקרא דכי תהי' לאיש זר, שזה אינו זר אצלה מעיקרא וכמו שהקשה תוס' לקמן בדף ל"ה על דברי רש"י דס"ל דאשת ישראל שנאנסה נפסלה לכהונה מקרא דכי תהי' לאיש זר, וע"ז הקשה בתוס' הא לאו זר אצלה מעיקרא הוא, אכן הא כתבו שם בתוס' דאף שאשת ישראל שנאנסה אין בה טומאה לבעלה, אבל טומאה לכהן ולתרומה הויא אף באונס, והתוס' בדף מ"ד הביאו גם בשם ר"י דאשת איש נפסלה מקרא דכי תהי' לאיש זר משום דאין תופסין קידושין, ונראה לי דהר"י שם יפרש דהא דבעי בגמ' לומר דמחזיר גרושתו לא הויא זר משום דאין זר אצלה מעיקרא. אין הפירוש דזר הוא דוקא בזר אצלה מעיקרא, אלא דלא קרי זר אלא מי שהוא מעיקרו מין אחר, אבל מי שאינו מין אחרי שאיננו נתין וממזר וכדומה, איננו זר עתה, דרק איסור יש אבל איננו בגדר זר, כל זה אם תופס קידושין ורק איסור הוא דרביעי, אבל בחייבי כריתות דאמרה התורה דאין תופס קידושין הרי התורה עשאו לזר במה שאמרה שאינו תופס קידושין, וא"כ שפיר נוכל ללמוד דאשת איש שנבעלה לאיש אחר אף באונס פסולה מקרא דכי תהי' לאיש זר, וא"כ בודאי אפשר להלום דברי רב עמרם עם לישנא בתרא דרבה

ב) ואפשר לומר דהרמב"ם והראב"ד בפי"ח מהלכות איסורי ביאה אזלי לטעמיהו, שהרמב"ם כתב שהזונה היא שנבעלה לאדם שאסורה להנשא לו איסור השוה בכל, והראב"ד כתב שאין זונה אלא מחייבי כריתות או מעכו"ם ועבד שאין בהן קידושין מיהו כל הפסולים לבא בקהל אם בא עלי' פסולה מן הכהונה ומן התרומה כו' אבל ללקות משום זונה לא, והיינו משום דבגמ' שם אמרינן אשכחן לתרומה, לכהונה מנא לן, ק"ו וכי מזהירין מן הדין, גילוי מילתא בעלמא, והנה ללישנא קמא דרבה דאף באונס מקריא זונה ע"כ דזונה הוא ג"כ דין בפסלות ובפגימה, דכל שנבעלה ביאה פסולה מאדם שאיסור שוה בכלל נפגמה ונעשית זונה, וא"כ שפיר אמרינן גילוי מילתא בעלמא, דכיון דגלתה התורה שאם נבעלה לזר אצלה פסולה לתרומה, הרי שביאת הזר אצלה עשאה לפגימה וממילא הויא זונה, שהרי זונה ג"כ תלוי בפגימה, שהרי אף באונס הויא זונה, אכן ללישנא בתרא דרבה דבאונס לא הויא זונה, הרי דזונה איננה משום פגימה, דפגימה אין לחלק בין אונס לרצון, אלא דזונה הויא משום שעברה על האיסור ברצון, נעשית זונה, א"כ לא שייך כלל גילוי מילתא בעלמא, דאף דילפינן מקרא דכי תהי' דכיון שנבעלה נפגמה, ופגומה אסורה לתרומה ולכהונה, אבל לעשותה זונה דוקא באיסור כריתות, אבל לא מחייבי לאווין, שאין ללמוד כלל מפגימות לאיסור זונה

והנה לכאורה קשה איך אמרינן דזר הוא דוקא בזר אצלה מעיקרא, ויבמה לשוק לא תתחלל משום דלאו זר אצלה מעיקרא, הא בפירוש קרי רחמנא זר, שהרי כתיב לא תהי' אשת המת החוצה לאיש זר הרי דיבמה לשוק הוי לזר, אכן אפשר לומר דדוקא התם דקרא אשמעינן דמשום שנבעלה לפסול נפסלה, א"כ הפירוש זר מה שהוא פסול לה, שם ילפינן דוקא אם הוא זר מעיקרא, אבל אם