לבוש מרדכי על יבמות מח

אמר שמואל שלש שנים נחלקו ב"ש וב"ה, הללו אומרים הלכה כמותינו, והללו אומרים הלכה כמותינו, יצאה בת קול ואמרה אלו ואלו דברי א' חיים הן והלכה כבית הלל, ע"כ, ולפי זה מחלוקת דב"ש וב"ה לא הי' אלא ג' שנים, והדבר תמוה דהרי הלל ושמעון גמליאל ושמעון נהגו נשיאותן בפני הבית ק' שנה, ומחלוקת דב"ש וב"ה הי' גם אחר החורבן, ובימי ר' אלעזר בן עזרי' ור' יהושע אחר החורבן נחלקו בצרת הבת, וראב"ע הי' בימי החורבן קטן, וצריך לומר, דהאי שלש שנים שנחלקו ב"ש וב"ה לא הי' כל מחלוקתם בכל התורה, אלא שנחלקו בזה גופא שבא לשאול הדין איך צריכים לעשותו אם כב"ה דהוי רובא, או כב"ש דמחדדי טפי, וב"ה אמרו הלכה כמותינו, היינו שאמרו שבכל מקום שאנו חולקים עם ב"ש הלכה כמותינו, וב"ש אמרו לא כך, ומחלוקתם בזה גופא איך הדין אם כב"ש או כב"ה, בזה נחלקו ג' שנים ובזה יצאה בת קול ואמרה שהלכה בזה כב"ה שהלכה כמותם

ובזה יש לתרץ דברי הד"מ ביו"ד סימן רמ"ב שכתב שהיכא שיש מחלוקת בין שני גאונים, אם אחד גדול בחכמה ואחד במנין שהולכין בתר הגדול במנין, ולכאורה קשה הא אמרינן דהיכא דמחדדי טפי לא אזלינן בתר רובא

אכן לפי דברינו הא בזה גופא נחלקו ב"ש וב"ה, שב"ש אמרו מאחר שמחדדינן טפי הלכה כמותינו, אבל ב"ה הא אמרו שהלכה כמותינו מפני שאנחנו הרוב, נמצא דכשיצא הבת קול ואמרה הלכה כב"ה נקבע הלכה דאזלינן בתר רוב אף נגד המחדדי טפי

ג) והנה מה שאמרו ב"ש הלכה כמותינו, לא היתה דעתם שב"ה מחויבים לפסוק הלכה כמותם בכל מקום, דבודאי אין המיעוט דמחדדי טפי מכריע את הרוב דהרי חזינן דרובא עדיף ממחדדו טפי, שהרי בסנהדרין הרוב מכריע את המחודד טפי הרי מוכח דרוב עדיף מחודד טפי, וכן אף קודם בת קול לא נחלקו אם עשו ב"ה כדבריהם, דהמחלוקת הוא רק אם ב"ש עשו כדבריהם, אבל ב"ה ודאי עשו כדבריהם אף קודם שיצא הבת קול, והרי ב"ש מחדדי טפי, ע"כ דזה אין ספק דאין המיעוט יכול להכריע את הרוב אף אם המיעוט מחודד טפי, ורק ב"ש היו סוברים שכיון שהם מחודדים טפי אין ב"ה ב"ד עליהם, והם יכולים לעשות כסברתם

נמצא דמה שאמרו ב"ה הלכה כמותינו, נחלקו בזה עם ב"ש, היינו שב"ה אמרו שאף ב"ש צריך לפסוק הלכה כמותם, ועליהם לבטל דעתם אף שהם המחדדי טפי, מפני שעליהם לפסוק הדין כרובא, ולכאורה מאי טעמא דב"ה הא ודאי סברא טובה היא מה שב"ש מחדדי טפי, ועכצ"ל דמשום דין דלא תתגודדו שאין להתחלק שב"ד זה יפסוק כן שדבר זה מביא לידי מחלוקת וא"כ משום לא תתגודדו נחשבים כב"ד אחד ועליהם לפסוק הדין, וממילא בטל המיעוט אף שהוא מחודד טפי לגבי הרוב. ובזה הי' מחלוקת ב"ש וב"ה, דב"ש אמרו הלכה כמותינו, היינו שאנחנו המחדדי טפי מותרים לעשות כמותינו, דאין כאן איסור דלא תתגודדו אחרי ששני בתי דינים אנחנו, וכיון שאנחנו מחדדי טפי אין ב"ה ב"ד עלינו, אכן ב"ה שאמרו הלכה כמותינוי שאסור ב"ש לעשות כדבריהם, שהיו ב"ה סוברים שגם בשני בתי דינין יש כאן לא תתגודדו: ממילא כב"ד אחד המה, והלכה כהרוב, ועל המיעוט לפסוק הלכה כהרוב אף לקולא, נמצא דכשיצא בת קול ואמרה הלכה כב"ה, נפסק הלכה דאף בשני בתי דינין יש דין דלא תתגודדו

לפי זה לא קשה איך פסק הרמב"ם דשני בתי דינין ג"כ יש דין דלא תתגודדו, ולא קשה מה דקאמר בגמ' דבשני בתי דינין אין כאן דין דלא תתגודדו, דרבא קאמר קודם שיצאה הבת קול, ומפרש טעמא דב"ש דמשו"ה עשו כדבריהם ולא חששו לאיסור לא תתגודדו, שב"ש סברי דבשני בתי דינין אין כאן דין דלא תתגודדו, אבל כיון שיצאה הבת קול ואמרה הלכה כב"ה, היינו שב"ש מחויבים ג"כ לפסוק הלכה כב"ה, הרי פסקה הבת קול דאף בשני בתי דינין יש כאן דין דלא תתגודדו

ולפי דברינו אפשר לישב קושית התוס' פסחים נ"א, אני ראיתי את ר"ש שאכל ספיחי כרוב וכתבו בתוס' ז"ל, תימא לר"י דאמר בירושלמי ר"ש חזא לההוא גברא מלקט ספיחי כרוב בשביעית, א"ל מאי האי, א"ל ולאו את הוא דשרית, א"ל ולאו חבראי פליגי עלי, קרי עלי' פורץ גדר ישכנו נחש, וכן הוה לי', והשתא כיון שבעצמו הי' אוכל, למה הי' כועס על אחרים שהיו אוכלין וסומכין על הוראתו, וי"ל דמ"מ לא הי' רוצה שעמי הארץ יסמכו עליו עכ"ל התוס'

אכן לפי דברינו יתישב, דלאו משום שלא הי' רוצה שעמי הארץ וסמכו, אלא דינא הוא דר"ש וכן ר"ע היו מחודדים טפי, וא"כ רבנן לא ב"ד עליהו, ובכה"ג לעשות לעצמו בצינעה ובשביעית שאיננו דבר המצוי שנימא ע"ז אם יעשה תמיד יהי' מחלוקת שרי לו לעשות כדעת עצמו אחרי שהוא מחודד טפי, אבל מי שאין בידו להכריע הרי עליו החיוב לילך בתר רובו דמי שאין בידו להכריע אם זה יעשה כדברי זה וזה יעשה כדברי זה, על זה נאמר לא תתגודדו, ולגבי אחרים שאינם מן החולקים, עליהם לפסוק הלכה כהרוב אף נגד מחדדי טפי, וא"כ על אחרים איסור גמור לעשות כדברי המיקל, שהרי אמרה תורה אחרי רבים להטות, נמצא דאותו האיש שסמך עצמו על הוראת ר"ש להתיר הרי הוא עובר איסור גמור שאף לדברי ר"ש עליו לעשות כדעת הרבים, משו"ה אמר לו שהוא פורץ גדר, דעליו לילך בתר הרוב. סימן ט"ו

בדין יבמה שבא עליה זר

גמ' ד' ט"ו. ת"ש שאלו את ר' יהושע צרת הבת מהו אמר להם מחלוקת ב"ש וב"ה, הלכה כדברי מי, אמר להם מפני מה אתם מכניסין ראשי וכו', אבל אני