לבוש מרדכי על יבמות מז

והנראה לי לתרץ, דהנה בפסחים שם איתא, בשלמא ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין נותנין עליו חומרי המקום שהלך לשם ואל ישנה מפני המחלוקת, אלא ממקום שאין עושין למקום שעושין, אל ישנה אדם מפני המחלוקת, ונעביד, הא אמרת נותנין עליו חומרי המקום שהלך לשם וחומרי המקום שיצא משם, אמר אביי ארישא, רבא אמר לעולם אסיפא, והכי קאמר אין בזו מפני שינוי המחלוקת, מאי אמרת הרואה אמר מלאכה אסורה, מימר אמר כמה בטלני איכא בשוקא, ע"כ, והנה לאביי הא חזינן דטעמא דאמרינן במתניתין דנותנין עליו חומרי המקום שהלך לשם, לא משום דלחומרא חל עליו האיסור של המקום שהלך לשם, אלא הטעם משו"ה נותנין עליו חומרי המקום שהלך לשם, משום איסור דאל ישנה אדם מפני המחלוקת, אכן לרבא אפשר לומר דהאי דינא דנותנין עליו חומרי המקום שהלך לשם הוא דין לא מפני המחלוקת, אלא שיש עוד דין דאל ישנה אדם מפני המחלוקת

אכן הרמב"ם הא כתב דלא יעשה בישוב מפני המחלוקת, משום דסבירא לי' כיון דמרבא אין ראי' דפליג בזה על אביי, ורב ספרא הא ג"כ ס"ל בזה כאביי, שהרי אמר לר' אבא כגון אנא דידעינן בקביעא דירחא בישוב לא עבדינא מפני שינוי המחלוקת, הרי דהטעם דנותנין עליו חומרי המקום שהלך לשם הוא מפני שינוי המחלוקת אכן עיקר הדין חל על האדם החיוב שחל עליו מקודם, היינו המקום שיצא משם, בין לקולא בין לחומרא, והנה מדקאמר רבא דלעולם אסיפא, פירוש בהולך ממקום שאין עושין למקום שעושין, דלא ליעבד ואין כאן מפני שינוי המחלוקת דהוראה אומר מלאכה הוא דלית לי', ולכאורה אף אם יהי' שינוי המחלוקת, אטו בשביל זה יעבור על האיסור שחל עליו שלא לעשות, דהוי נדר ואסור לו לעשות, אכן כיון דיש שינוי המחלוקת הרי יש בזה לא תתגודדו, שלא יעשו אגודות אגודות שדבר זה גורם למחלוקת, וחל הדין עליו שהוא המיעוט לפסוק ולעשות כהרבים אף לקולא, אכן אם אין כאן שינוי מחלוקת, דהרואה אמר מלאכה דלית לי', נשאר עליו האיסור כהמקום שיצא משם

לפי זה אפשר לתרץ הסוגיות הסותרות, דמחולין משמע דדינא דמתניתין דנותנין עליו חומרי המקום שיצא משם ושהלך לשם הוא בדעתו לחזור, ומסוגיא דפסחים הא מוכח דמיירי באין דעתו לחזור ולומר דלצדדין קתני, בודאי דקשה לומר, אכן לפי הנ"ל נאמר דהאי חילוקא דבין דעתו לחזור לאין דעתו לחזור, אין החילוק משום שאם דעתו לחזור נחשב כמהמקום שיצא משם, והיכא דאין דעתו לחזור נחשב כהמקום שהלך לשם, אלא האי חילוקא הוא ג"כ בדין דאל ישנה אדם מפני המחלוקת, דאם דעתו לחזור אז אם יעשה בצינעה לא יבא לידי מחלוקת אכן אם אין דעתו לחזור וישאר בקביעות ותמיד יעשה בצינעה ותברר הדבר ויבא לידי מחלוקת, משו"ה חל עליו הדין כמקום שהלך לשם, וזהו דוקא בקום ועשה אבל בדבר שהוא שב ואל תעשה במלאכה, דהרואה אומר מלאכה הוא דלית לי', אף אם הוא בקביעות לא יבא לידי מחלוקת, שהרואה יאמר תמיד מלאכה הוא דלית לי', וכיון דבכה"ג אין כאן משום לא תתגודדו, נשאר עליו האיסור כמקום שיצא משם, אכן במידי דאכילה דמצוי תמיד לבא בחבורה בסעודה של מצוה וכדומה, אם אין דעתו לחזור ותמיד לא יאכל יבא לידי מחלוקת, ע"ז נאמר לא תתגודדו, ומחויב לפסוק כאנשי המקום שהלך לשם אף לקולא

ומעתה יתישבו הסוגיות, דבפסחים דהתם הי' הדבר בקום ועשה, היינו שאכל רבה בר בר חנה דאייתרא בבבל, אילו הי' רבה בר בר חנה דעתו שלא לחזור הי' אסור לו אף בצינעה לאכול שכיון שהי' נשאר בבבל, אם תמיד יאכל בצינעה יתברר הדבר ויבוא לידי מחלוקת, ובזה באופן דיבוא לידי מחלוקת הא נותנין עליו חומרי המקום שהלך לשם, ע"ז משני דרבה בר בר חנה דעתו לחזור הוי, ובכה"ג אין כאן מפני שינוי המחלוקת אם אוכל בצינעה והאי דינא דנותנין עליו חומרי המקום שהלך לשם, הוא דוקא היכא דיהי' מפני זה שינוי המחלוקת, ובמלאכה אפילו בצינעה אסור בישוב אפילו בדעתו לחזור, דמלאכה יש לה קול ואי אפשר בצינעה, וכמו שכתבו בתוס' דף נ"ב בד"ה בישוב, ורק במדבר יותר לו, אכן בחולין מיירי דר' זירא עלה לארץ ישראל ואכל מוגרמת דלרב ושמואל אסור, ואילו הי' דעתו לחזור הי' אסור לו כדין שחל עליו המקום שיצא משם, אבל באין דעתו לחזור אם תמיד לא יאכל הרי יהי' בזה שינוי המחלוקת, שהרי הרבה פעמים בסעודת מצוה אם לא יאכל יהי' בזה שינוי, וע"ז נאמר לא תתגודדו, משו"ה הותר לו דין המקום שיצא משם, דעליו שהוא המיעוט לנהוג עתה כדעת הרוב משום לא תתגודדו, אבל אם הי' דעתו לחזור, מה שאינו אוכל בפעם אחד, הרואה אומר שעתה אין רוצה לאכול ולא יהי' שינוי המחלוקת, משו"ה קאמר דר' זירא אין דעתו לחזור הוי

ולפי זה אפשר לתרץ גם בדברי המחבר, דביו"ד קאי היכא דקבלו עליהם איסור באכילה וכדומה בדבר הניכר, דאף שהוא בשב ואל תעשה, אם אין דעתו לחזור ותמיד יתנהג לבלי לאכול או לעשות דבר הניכר, יהי' שינוי המחלוקת, משו"ה הותר בדבר שהי' אסור אף לקולא, אכן באו"ח הא מיירי לענין מלאכה, כתב המחבר דמלאכה בישוב אף בדעתו לחזור אסור אם הוא כחומרי המקום שהלך לשם, דמלאכה לא שייך בצינעה, ואם לפי המקום שיצא משום אסור אף באין דעתו לחזור ואף במדבר לא יעשה, אבל אם דעתו לחזור ולפי המקום שיצא משם מותר לעשות, במדבר יוכל לעשות, אבל לא בישוב

אמנם לפי זה יקשה, איך אמרינן דמשו"ה נותנין עליו חומרי המקום שהלך לשם, משום דאל ישנה אדם מפני המחלוקת, הא כיון שיש מחלוקת בין אמוראים בדין דאייתרא או במוגרמת, א"כ הוי כשני בתי דינין, שזה עושה כב"ד זה, וזה עושה כב"ד זה, ורבא הא קאמר דשני בתי דינין לן לית בה

ונראה לי, דהנה בגמ' עירובין דף י"ג אמר ר' אבא