לבוש מרדכי על יבמות מה

למחנה, ע"כ דמה דאמרה התורה כל בבהמה תאכלו, הוא דאמר רחמנא דשחיטת האם הוי שחיטה על הולד, ומשו"ה מיבעאי לי' אם הולד חולין, אם שחט האם בעזרה אי הוי שחיטת חולין בעזרה, וכן באם הולד שלמים ושחטו בחוץ יתחייב משום שחוטי חוץ, וא"כ תקשה איך מותר לשחוט המעוברת, הא הוי אותו ואת בנו ע"כ דבמעי אמו לא הוי כלל ולד, דרק עובר ירך אמו הוא וכן הוא בב"ק, דאם שיור העובר הוי שיור, משום דניתר עמו בשחיטה הוי בכלל וטבחו, הרי דגם על הולד הוי טביחה

והא דחל קידושין על הבת כל זמן שהיא עדנה במעי אמה, אין הטעם משום דהוי בת, אלא כדביארנו בספרינו לבוש מרדכי ב"ק סימן כ"ט, דהאבר הזה, היינו העובר עליו אין שייך דין דאשת איש, כיון שהוא עומד לפרוש מן האשה, והתורה זיכתה לאב, שהאבר הזה של האשה. היינו העובר, הוא של האב. כדכתיב אשר ישית עליו בעל האשה, והוא אבר כזה שעומד שיהי' ממנו אשה, א"כ כמו דחל קדושת הגוף על עוברין ה"נ יכול האב לקבל קידושין בעד האבר הזה של אשתו

ועיין תומים בסימן צ"ג שהקשה אמאי אין נותנין חרם לאשה כשהוא מעוברת, הא משקין אותה כשהיא סוטה אף שהיא מעוברת, אכן בגמ' עירוכין דף ז' איתא, האשה שיצאה להרג אין ממתינן לה עד שתלד כו' פשיטא גופא היא, איצטריך ס"ד אמינא הואיל וכתוב כאשר ישית עליו בעל האשה, ממונא דבעל הוא ולא מפסדינא לי', קמ"ל, ואימא ה"נ, אמר ר' אבהו אמר ר' יוחנן אמר קרא ומתו גם שניהם לרבות את הולד ע"כ, הרי דגלי קרא במיתה דממיתין גם את הולד אף שהוא ממונא דבעל, א"כ השקאת סוטה דענין מיתה הוא, ממיתין גם את הולד משום ריבוי קרא, אבל בנתינת חרם בשביל ממון דעדיין אין עלי' חובת דין דקטל, משום תביעת ממון לא מפסידנן לממונא דבעל, ועיין בפ"ת שמביא קצת כזה בשם הח"ס, אלא שהקשה היכא דהתביעה הוא מנכסי הבעל מאי, וכל זה קשה רק לפי החילוק שלו דבסוטה הוא בשביל הבעל, משו"ה מפסדינן לממונא דבעל, אבל לפי דברינו החילוק הוא דבסוטה דהוי ענין מיתה רבי קרא, אבל בדיני ממונות לא רבי קראי א"כ אף דהוי התביעה מנכסי הבעל אבל הא מיירי שאין השבועה על הבעל אלא על האשה, וחיוב השבועה עלי' ולא על הולד שהוא ממונא דבעל לא מפסדינן בשביל חיוב שבועה דידה, כיון שיש לחכות עד שתלד

היוצא מדברינו דמעוברת לא מקרי שיש לה ולד, והא דחל קידושין הוא משום שהעובר הוא אבר כזה שיש לחול עליו קנין הקידושין, והוא אבר שזיכתה התורה לבעל, וכיון דהעובר אינו בן או בת, א"כ האם עדנה לאו חמותו, וא"כ כל זמן שלא יצא העובר לאויר העולם אף שחלו הקדושין על העובר, אין על המקדש איסור חמותו על האם

לפי זה לא קשה על הרמב"ם כיון דס"ל דנעשה גדולה רק ע"י הלידה וס"ל דחלו קידושין על העובר, א"כ מצינו חמותו ממאנת, כיון דכל עיקר חידוש דממאנת, דאף שהיתה צרת ערוה אם מיאנה קודם איננה צרת ערוה ומותרת, אכן בחמותו אי אפשר כלל להשמיע חידוש זה, דאם תמאן לאחר לידה הא בנים הרי הם כסימנים, ואי אפשר למאן אחר הלידה, ואם מיאנה קודם שילדה הרי לא היתה כלל חמותו, אחרי דכל זמן שהולד עדנה עובר לא הוי בת, וכיון דאינה בת אין האם חמותו. סימן יד

בדין לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות

גמ' דף י"ד, ומ"ד עשו קרינן כאן לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות, אמר אביי כי אמרינן לא תתגודדו כגון שתי בתי דינים בעיר אחת הללו מורין כדברי ב"ש והללו מורין כדברי ב"ה, אבל שתי בתי דינים בשתי עיירות לית לן בה, אמר לי' רבא והא ב"ש וב"ה כשתי בתי דינים בעיר אחת דמי, אלא אמר רבא כי אמרינן לא תתגודדו כגון בי"ד בעיר אחת פלג מורין כדברי ב"ש ופלג מורין כדברי ב"ה, אבל שתי בתי דינים בעיר אחת לית לן בה

והנה הרמב"ם כתב בפי"ב מהלכות עכו"ם הלכה י"ד ז"ל, ובכלל אזהרה זו שלא יהיו שני בתי דינין בעיר אחת זה נוהג כמנהג זה וזה נוהג כמנהג אחר, שדבר זה גורם למחלוקת גדולות, שנאמר לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות עכ"ל. וכבר תמהו מדוע פסק כאביי ולא כרבא, הא בגמ' מסיק ת"ש דעשו ב"ש כדבריהם, וא"כ ע"כ מוכח דשני בתי דינין בעיר אחת לית לן בה, דהא בית שמאי ובית הלל כשני בתי דינין בעיר אחת דמי

א) והנראה לי. דהנה בגמ' פריך ולמ"ד עשו קרי כאן לא תתגודדו, ולכאורה קשה דמה יעשו ב"ש אם הם סוברים שהדין כמותם האם יעברו על דין תורה ואין לומר דהקושי' דהי' לב"ש להחמיר כדברי ב"ה, דהרי בגמ' פריך מהא דשוקת יהוא היתה בירושלם וכל טהרות שהי' בירושלם היו נעשים על גבה ושלחו ב"ש והרחיבוה, ומאי קושי' מלא תתגודדו הא לדברי ב"ש המקוה פסולה, שהרי הם סוברים עד שתפחת ברובה, ומה יעשו האם יטבלו עצמם במקוה שהיא פסולה לדבריהם, וכן מה דמקשה מצרת ערוה, דמה יעשו ב"ש האם יפטרוה לשוק בלא יבום או חליצה, דהרי אם יחלצו לה זהו ג"כ בכלל לא תתגודדו, שהרי לדברי ב"ה פטורה מן החליצה, ולפוטרה לשוק הא אי אפשר אחרי דלדבריהם היא יבמה וזקוקה ליבום או לחליצה, וכן הא דפריך מר"ע דנהג שני עישורין אחד כדברי ב"ש ואחד כדברי ב"ה, דמוכח דעשו ב"ש כדבריהם, דמה יעשו ב"ש האם לא יעשרו מעשר שהוא בחיוב לדבריהם מן התורה

עוד קשה דקאמר אי קודם בת קול מ"ט דמאן דאמר לא עשו, וקאמר משום דב"ה רובא, ומ"ד עשו כי אזלינן בתר רובא היכא דכהדדי נינהו, הכא ב"ש מחדדי