לבוש מרדכי על יבמות מג

הנאה בחליצתה, הא חליצה כזו שהיא רק מקרא דיבמתו אין עוקר זיקת יבום, ולא קשה מאלמנה לכהן גדול דהתם כיון דאיסורה איסור ביאה, דביאת כהן גדול באלמנה בעשה ול"ת, מן התורה לא רמיא ליבום, ורק לחליצה רמיא, ונפטרת בחליצה דאתיא מקרא דיבמתו, אבל נודרת הנאה דאין זיקתה גרועה דהרי אין איסורה איסור ביאה, ואם נימא דכיון דאסור לייבם מטעם דבר אחר אין החליצה טובה, דחליצה בעי דוקא שאם חפץ יהי' הותר ליבום, א"כ איך תפטור נודרת הנאה מיבמה, ע"כ דהאי אם חפץ מייבם, הוא ג"כ דין בהזיקה, דאם חפץ מייבם, היינו דרמיא ליבום. אף שדבר אחר מונע החליצה, הוי חליצה כשירה ונפטרת

לפי זה, הכא באמר לה ע"מ שלא תנשאי, אף דאי אפשר לייבם, שאם ייבם ובטל הגט ותהי' אשת איש, אבל כיון דהזיקה הוא זיקת יבום, החליצה חליצה טובה ופוטר אותה, וזהו דקאמר הרשב"א, ומסתברא לי דאפילו היא עצמה חולצת ואין אני קורא כל שאין עולה וכו', משום דאיסור דבר אחר גרם לה

ועפ"י דברינו מיושב מאי דמסיק הרשב"א דהרמב"ן ס"ל דהויא ערוה ופוטרת צרתה מן החליצה ומן היבום, וכתב ע"ז הרשב"א ואין דעתינו מכרעת במקומו, ולכאורה יקשה על הרמב"ן מנודרת הנאה אכן לדברינו, אם נסבור דע"מ הויא ערוה, לא שייכא כלל לדין דנודרת הנאה, דנודרת הנאה זקוקה ליבום, רק אם נימא דלא הויא ערוה, כיון שמגורשת גמורה היא, ורק לחליצה לא תעלה, משום שאי אפשר ליבם, א"כ הקשה מנודרת הנאה, אבל להרמב"ן דס"ל דאם אמר ע"מ הוי ערוה לא שייכא כלל לדין דנודרת הנאה, דרמיא בודאי לחליצה

אכן הרשב"א בתשובה בחלק ששי סימן כ"א רוצה עוד לומר דאף אם אינו מותר לייבם, ג"כ בכלל כל שאינה עולה ליבום אינו עולה לחליצה, ופטורה לגמרי והחליצה גם באלמנה לכה"ג רק מדרבנן, דכיון דאסור לייבם ממילא פטורה מכל, או שמדאורייתא בכל גווני שאינו עולה ליבום, היינו שיש איסור ליבם מאיזה טעם עקרה התורה דין יבום ורמיא רק לחליצה. סימן יג

סוגיא דשלש נשים משמשות במוך

גמרא ד' י"ג. תני רב ביבי קמי' דרב נחמן שלש נשים משמשות במוך, קטנה, מעוברת, ומניקה, קטנה שמא תתעבר ושמא תמות כו', מדקאמר שמא תתעבר ושמא תמות מכלל דאיכא קטנה דמעברה ולא מתה, א"כ מצינו חמותו ממאנת, ותנן אי אתה יכול לומר בחמותו כו' שנמצאו אילונית או שמיאנו, אימא שמא תתעבר ותמות כו', איני והתני רבה בר שמואל אי אתה יכול לומר בחמותו ואם חמותו ואם חמיו שנמצאו אילונית או שמיאנו שכבר ילדו, אלא לעולם שמא תתעבר ושמא תמות, ואלא קשיא הך, אמר רב ספרא בנים הרי הם כסימנים ע"כ, והנה בפירוש דבנים הרי הם כסימנים פירשו בתוס', דאם ילדה מוכח שהיא גדולה משעת העיבור, אכן הרמב"ם בפי"ט מהלכות אישות כתב, בת הממאנת, הרי דאפשר לממאנת להיות לה בת, והיינו שהוא סובר דבנים הרי הם כסימנים היינו הלידה. אבל בשעת העיבור היא קטנה, וא"כ קודם הלידה תוכל למאן, והוא מפרש דלמסקנת הגמ' דקאמר בנים הרי הם כסימנים, מה דקאמר שמא תתעבר ושמא תמות, היינו דאם עוד לא נעשית גדולה אז מתה, ואם בעת הלידה נעשית גדולה חי', והבנים הרי הם סימן גדלות, היינו הלידה, אבל לא העיבור, וכבר הקשה המ"מ כיון דהרמב"ם סובר דבאומר לחבירו אם אשתך מעוברת נקיבה הרי היא מקודשת לי והוכר עוברה מקודשת, א"כ מצינו חמותו ממאנת כגון שקידש עובר שבמעי אשת אחיו והאם מאנה ואח"כ מת אחיו

א) והנראה לתרץ, דהנה לקמן בדף ל"ה איתא, הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת וילדה אם הולד בן קיימא יוציא וחייבים בקרבן, ולכאורה קשה, דהנה לקמן בדף ס"ט איתא, בת כהן שנשאת לישראל ומת טובלת ואוכלת בתרומה לערב, אמר רב חסדא טובלת ואוכלת עד ארבעים, דאי לא מעיברא, ואי מעיברא עד ארבעים מיא בעלמא הוא, א"כ אמאי לא מחלק הכא דאם בא עלי' רק בתוך ארבעים פטור שלא הי' עדנה ולד, ואימתו חייב בקרבן אם בא עלי' לאחר שכבר הי' הולד בן ארבעים, ואמאי קתני סתמא דחייב בקרבן בכל גווני

אכן פשוט דהנה האי דינא דאם בת כהן נשאת לישראל ונתעברה ממנו ומת אינה אוכלת בתרומה, ילפינן לקמן בדף ס"ז מקרא דנעורי' פרט למעוברת היינו כיון שהיא מעוברת, אין גופא כנעורי', א"כ היינו דוקא אחר ארבעים שאז הולד נוצר ואין גופא כנעורי', אבל עד ארבעים דהולד מיא בעלמא, גופא עדנה כנעורי', אבל ביבום דילפינן דאם מת אחיו ונשארה מעוברת לא תתיבם הוא מקרא דאין לו עיין עליו, היינו דהתורה שאמרה שלא תפטר ולא תתיבם, אלא תמתין, דעלינו לעיין מה יהי' מזה אם יהי' ולד יהי' אגלאי מילתא למפריע שפטורה מן היבום, וא"כ אף שבא עלי' בתוך ארבעים אף שהי' מיא בעלמא, אבל דין דעיין עליו הי' כאן, שאמרה התורה שלא ייבם אותה פן יהי' ולד, ואז יהי' אגלאי מילתא למפריע שפטורה מן היבום, ומשו"ה אם בא עלי' אז חייב בקרבן אם נתברר שנהי' ולד מהמיא

ואין להקשות בתרומה למה לן לימוד דכנעורי', פרט למעוברת, לילף במעוברת דאינה אוכלת בתרומה מקרא דזרע אין לה עיין לה, אכן הא זה קשה בלא דברינו, ועכצ"ל דלדרוש עיין עליו, היינו דאף שעתה אינו זרע, אעפי"כ יהי' אסור משום ענין דלהבא מה שיהי' אחר כן, זה לא שייך אלא ביבמה, דהתם אי אפשר להיות שתהי' מקודם מותרת לשוק ואח"כ תפול ליבום, וכן אי אפשר להיות שתהי' מקודם מותרת ליבמה ואח"כ תאסר עליו משום אשת אח, נמצא דתלוי הדבר של עתה במה שיהי' להבא, ושייך לדרוש עיין במה שיהי' אחר כן, אבל