לבוש מרדכי על יבמות לז

אמר רב יוסף אמר קרא ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר ולא ליבם, וכתב בתוס', אי קשיא, והא האי קרא בסוטה ודאי ע"י עדים כתיב דילפינן דבר דבר מממון, ולכאורה מאי קושי', כיון דבסוטה ודאי אסרה התורה להנשא ליבם, ממילא בסוטה ספק ג"כ אסורה, דהא עשה הכתוב ספק כודאי, וצריך לומר דקושית התוס', מאי פריך אלא מעתה חליצה נמי לא תיבעו, הא הוי ספק ולקולא, הא לא עשה הכתוב ספק כודאי

ואפשר לתרץ דקושית הגמ', מדקתני חולצת, משמע דצרתה מתיבמת נמי, דאם צרתה נמי חולצת, א"כ הי' לומר היא וצרתה חולצת, ומדקתני חולצת, משמע דצרתה מתיבמת נמי, ואם נימא דבודאי סוטה לא בעיא חליצה. א"כ בספק תהי' ג"כ ספק צרה, דהתם סבר כיון דפטרה התורה מיבום, א"כ גם מחליצה פטרה, וכיון דפטרה התורה סוטה מדין יבום וחליצה, גם צרה תתסר, דסבר דאילונית ג"כ פוטרה צרה, דאשת אח מנפילה זו פוטר צרה, ואף אם לא נסבור טומאה כתיב בה כעריות, והיינו דדין טומאה כעריות הא לא כתיב אלא בבעל ולא ביבם, ורק אם נימא ק"ו במותר לה נאסרה באסור לה לא כש"כ, היכא דלגבי בעל הוי ערוה גם ליבם נמי הוי ערוה, אבל בתחלת הסוגיא הא לא סבר עדנה האי ק"ו, ויליף רק מוהלכה מביתו והיתה לאיש אחר וע"כ משני אילו איתי' לבעל מו לא בעי גט השתא נמי תיבעאי חליצה, והקשה בתוס', א"כ אשת סריס ואילונית נמי תבעיא חליצה כיון דלבעל היתה מותרת ובעיא גט להוציאה, ותירץ בתוס' דהתם האי דינא דסריס ואילונית נאמר ביבום, דהיכא דאין ראוי להוליד לית דין יבום, וממילא כיון דאין דין יבום אין חליצה, וכדביארנו בסוגיא בסימן א', דכל שבא למעט מדין יבום הוא מכל דיני הפרשה, דכל שאין עולה ליבום אין עולה לחליצה, אבל הכא דילפינן מקרא דויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר, נאמר האי קרא לגבי איסור דבעל, דכיון דיצאה מביתו ע"י איסור לא, קמשמע לן קרא דכיון דנאסרה לבעל שצריכה לצאת מביתו, לא אפשר להתירה ליבם. וכיון דעיקר כתיב בקרא הטעם דאסורה ליבם מפני שהוצרכה לצאת מביתו של בעל א"כ כמו שלצאת מביתו של בעל היתה צריכה גט, לצאת מביתו של יבם צריכה חליצה, וכיון דצריכה חליצה לאו אשת אח היא, משו"ה אין אוסרת צרה, משו"ה קתני ואם מת חולצת, ולא קתני היא וצרתה חולצת, דכיון דאף בודאי בעי חליצה אין אוסרת צרה, אף למ"ד אשת אח מהאי נפילה פוטרת צרה

אכן כל זה אם נימא דהילפותא דודאי סוטה אסורה להתיבם מקרא דויצאה מביתו, דאשמעינן קרא דמשו"ה אסורה ליבם מפני שהוצרכה לצאת מביתו של בעל, אבל בירושלמי אמר דחד קרא דונטמאה הוא ליבם, א"כ אשמעינן קראי דסוטה אם זינתה פטורה מן היבום וכיון דפטורה מן היבום ממילא גם חליצה נמי לא בעיא, דהרי בהאי קרא לא נאמר דהטעם מפני שהוצרכה לצאת מביתו של בעל, וא"כ אם אילונית אוסרת צרה, היינו דאשת אח מנפילה זו, אוסרת צרה גם צרתה, דסוטה אסורה מטעם צרת אשת אח מנפילה זו, וממילא יהי' הדין בספק סוטה דהצרה תהא אסורה מטעם ספק צרת אשת אח מנפילה זו, וכדביארנו דכל הנך קרא דונטמאה אין הטעם מפני שנעשית ערוה דנימא דבעיא עדים, דהנך ונטמאה הוי כמו אילו כתיב וזינתה, אסורה ליבמה עד שתשתה

ד) מעתה מבוארים דברי הירושלמי, צרת סוטה, ר' יוחנן אמר אסורה מריח ערוה פירוש כיון דכתיב בקרא ונטמאה ליבם א"כ פטורה מן החליצה ומן היבום, וא"כ נשארה באיסור אשת אח, וס"ל אשת אח מנפילה זו פוטרת צרה, דצרת אילונית אסורה, אם לא דנימא אילונית אין נופלת ליבום דאף צרת בתו אילונית מתיבמת, אבל בלא האי טעמא היתה אילונית פוטרת צרה, וא"כ בסוטה פוטרת צרה מטעם ריח ערוה, היינו צרת אשת אחר ולפי זה יהי' הדין דספק סוטה ג"כ צרתה אסורה, דהוי ספק צרת ערוה אשת אח, אכן רב סבר דאילונית אין פוטר צרה (אף אם נימא דצרת בתו אילונית אסורה דאילונית מקריא דנופלת ליבום) דאשת אח מנפילה זו אין פוטר צרה, א"כ מקרא דונטמאה ליבם לא נוכל למילף שתפטר צרה, ורק מונטמאה קמא דאתי לאשמעינן דטומאה כתוב בה כעריות, וכיון דאשמעינן קרא דנאסרה לבעל כערוה, א"כ מק"ו דבמותר לה נאסרה ילפינן נמי לגבי יבם טומאה כעריות, משו"ה פוטרת צרה, וא"כ זהו דוקא בשיש עדים נעשה האיסור כערוה, אבל בלא עדים לא נעשה האיסור כערוה, וכדביארנו למעלה, וא"כ בספק סוטה דאף אם קמי שמיא גליא שזינתה לא נעשית כערוה, דאין דבר שבערוה פחות משנים, משו"ה בספק סוטה צרתה מותרת להתיבם, ושם בירושלמי מקודם מסתפק בזה, וע"כ מייתי דפליגי בזה ר"י ורב. סימן י"א

סוטה לגבי בועל אם פטורה מן היבום ופוטרת צרה

הנה איך הדין בסוטה לגבי בועל אם פטורה מן היבום ואם פוטר צרה, הנה התוס' לעיל בדף ג' בד"ה לפי שאינן בצרת צרה, הקשו ז"ל, וא"ת דמשכחת צרת צרה בבועל שנשאת לאחיו ולו אשה אחרת ומת בלא בנים דפוטרת צרתה מן הבועל, דלגבי בועל נמי טומאה כתיב בה כעריות, ואם הלכה הצרה ונשאת לאחיו השני ולו אשה אחרת ומת בלא בנים כשם שהיא פטורה כך צרתה פטורה, וי"ל דכיון דלגבי בעל לא משכחת צרת צרה, אין לנו להחמיר בטומאה דגבי בועל יותר מטומאה דגבי בעל, ועוד אומר ר"י, דדוקא בטומאה דכתיב גבי בעל הוי כעריות, דכתיב בלשון לאו, לא יוכל בעלה, אבל גבי בועל לא כתוב לאו, אלא ונסתרה והיא טמאה כו', והקשה המשנה למלך בפ"ו מהלכות יבום, דלתירוץ בתרא