לבוש מרדכי על יבמות לה

ונראה לי דהשגת הראב"ד הוא להקשות על הרמב"ם דס"ל דאיסור טומאה הוא דוקא בעדים אבל בלא עדים לא, א"כ תקשה קרא דועד אין בה דילפינן דאסורה בישראל בעד אחד היכא דלא נתפשה, ובכהן אסור אף בנתפשה אף בעד אחד שהרי מהאי קרא ילפינן דדוקא אשת ישראל אם נתפשה מותרת אבל אשת כהן אף שנתפשה אסורה, ומיירי בעד אחד ללישנא בתרא דרבה דס"ל דבאונס לא קרינן זונה, משום מאי תאסר באונס בכהן, ומשום מאו תתסר בעד אחד בישראל, הא לדידי' זונה ליכא באונס, ומשום טומאה לדברי הרמב"ם בעד אחד אין כאן טומאה, א"כ משום מאי תתסר באונס בכהן, ע"כ דגם בעד אחד יש כאן משום טומאה

אכן על הרמב"ם לא קשה, דלהרמב"ם כפי שביארנו יש איסור בסוטה היכא שהי' בלא עדים, וזה ילפינן מהנך ונטמאה דכתיבי ג' פעמים, דגלי קרא דאם נסתרה וספק שמא נבעלה אסורה לבעלה ולבועל ולתרומה בלא השקאה, ויש עוד דין דאסורה לבעלה מפני טומאה שנטמאה לבעלה, וזה הדין דוקא ע"י עדים, וא"כ לא קשה ללישנא בתרא דרבה, דבאונס אין כאן איסור זונה, אבל איסור סוטה לבעלה יש כאן בכהן אף באונס, מקרא דוהיא לא נתפשה ילפינן איסור אף באונס, ולא משום זונה, אלא איסור בעלמא, וכן באשת ישראל אם בא עד אחד שנטמאה ילפינן מהאי קרא איסור ולא טומאה

לפי זה שפיר מיושב מה שפסק הרמב"ם דאם יש עדים שנבעלה דאז חל דבר ערוה, שאסורה לבעלה מטעם טומאה כעריות, וזה אמרינן ק"ו במותר לה נאסרה באסור לה לא כל שכן, וכיון שעל הבעל הוי ערוה, גם על היבם הוי איסור ערוה, משו"ה הוא וצרתה פטורה מן החליצה ומן היבום, אכן בסוטה ספק שאין עדים, הא אף אם קמי שמיא גליא שזינתה, לא נאסרה לבעלה טומאה כעריות, ורק איסור יש בה לבעלה, וא"כ גם ליבם יש רק איסור ולא ערוה, וכיון דהוי רק איסור, הא אין פוטרת צרה דלא עדיף מחייבי לאוין, וא"כ שפיר פסק הרמב"ם דהיא חולצת, שאם זינתה, הא נאסרה באיסור לבעלה, וממילא אסורה להיבם, אבל רק איסור ולא ערוה, משו"ה צרתה מתיבמת, דאף אם קמי שמיא גליא דזינתה, לא נאסרה על בעלה כערוה דאין דבר שבערוה פחות משנים. [הגהמ"ח ז"ל כוון בחידושו זה להרא"ה המובא בשט"מ כתובות ד' ט']

לפי דברינו יתישב מה שהקשה אחד, דבגמ' סוטה בעי, מהו שיתנה אדם על נשואי אחיו, והקשה הא ממ"נ אם זינתה הא איננו אשתו, שהרי היא סוטה ואין עולה ליבום, וא"כ הא לאו אשתו היא, ואיך ישקה אותה, אכן לדברינו דכיון דאין עדים, א"כ הא אין כאן איסור ערוה אף אם זינתה, ורק איסורא בעלמא שנאסרה על היבם, והאי איסורא שחל על היבם חל גם עליו מטעם ק"ו, במותר לה נאסרה באסור לא כש"כ, אבל כיון דעל הבעל הוי רק איסור לא כערוה, גם עליו על היבם הוי רק איסור, ומן התורה מתיבמת כדין חייבי לאווין, אבל בביאה שני' אסורה, משו"ה אם קמי שמיא גליא דזינתה, אשתו של יבם היא ואסורה לו, משו"ה יכול לקנא לה. סימן י

ביאור בירושלמי בגדר איסור צרת סוטה

המשנה למלך בפ"י מהלכות יבום הביא ירושלמי דאיתא שם, צרת סוטה ר' יוחנן אמר אסורה מריח ערוה, רב אמר טומאה כתוב בה כעריות, וכתב, דאינו יודע לפרש הירושלמי במאי פליגו

ונראה לי, דהנה השעה"מ הביא ספק. אם אלמנה לכה"ג דקי"ל דחולצת ולא מתיבמת מן התורה מקרא דיבמתו, אם הכה"ג בא עלי', אם עבר על איסור כרת, דכיון דלא רמיא ליבום הרי היא באיסור אשת אח, או כיון דילפינן מקרא דרמיא לחליצה אין בה כרת רק איסור בעלמא, ולכאורה תקשה, אם היא בכרת א"כ תתסר צרתה דהא היא צרת אשת אח, ואין לומר כיון דרמיא לחליצה מקרא דיבמתו אין פוטרת צרה, דהא בקרא דילפינן מלצרור לאסור צרה לא כתוב לא חליצה ולא יבום, רק דבמקום עלי' צרת ערוה אסורה, וא"כ כיון שנשארה באיסורא הא צרתה היא צרת ערוה

א) ונראה לי, דהנה לקמן בדף י"ג איתא, כיצד פוטרת צרותיהן אמר רב יהודה אמר קרא לצרור התורה ריבתה צרות הרבה, ורב אשי אמר סברא הוא, צרה מ"ט אסורה דבמקום ערוה קיימא, צרת ערוה נמי במקום ערוה קיימא, ופירש בתוס' בדף ב' ד"ה עד סוף העולם, דהא דאמר מנה"מ, לא אצרות צרותיהן קאמר, דבהדיא דריש להו בברייתא מלצרור, אלא על אפילו הן מאה דמתניתין קאי, דאמר רב יהודה דכולהו משתמעי מלצרור, ורב אשי אמר דמלצרור לא משמע אלא תרי, ואפילו הן מאה מסברא נפקי, דצרתה מ"ט אסורה כל כך שאוסרת צרתה, דבמקום ערוה קיימא. צרת צרתה נמי תאסר צרה אחרת דבמקום ערוה קיימי, ולכאורה קשה מאי טעמא דרב יהודה, הא בודאי הצרה נשארה ערוה דכיון דפטורה הרי היא אשת אח, וא"כ הרי היא ערוה, וזה ילפינן מקרא דלצרור דערוה פוטר צרה, א"כ הרי צרה שנפטרה היא ערוה וממילא פוטרת צרתה, ואף לרב אשי קשה דהא גם לדידי' צרת צרה דאסורה ילפינן מדכתיב לצרור ולא לצור, אבל אילו הי' כתיב בקרא לצור הוי ידעינן רק דצרת ערוה פטורה, אבל צרת צרה לא הוי ידעינן, ורק כיון דכתיב לצרור וידעינן צרת צרה, ממילא ילפינן לאסור עד סוף העולם, אבל בלא לימוד דלצרור ולא לצור, לא הוי ידעינן רק צרה ולא צרת צרה, ולכאורה קשה כיון דצרת ערוה ידעינן דאסורה דילפינן מקרא דערוה פוטר ואוסר צרה, א"כ עתה הצרה בעצמה היא ערוה

ועכצ"ל דאשת אח לא ילפינן מקרא דלצרור לאסור צרות, דכיון דחזינן דאשת אח שריא להתיבם א"כ הוציא הכתוב אשת אח מכל העריות לגבי יבום,