לבוש מרדכי על יבמות כח

לאפוקי מדר' סימאי קאתי, אבל בחייבי עשה מודה דגם לר"ע תופסין הקידושין, א"כ מתניתין דר"ג דאיתא בעל ובעל אין אחר ביאה כלום אף בשתי יבמות אמאן תרמי'

עוד קשה קצת, אמאי לא כתב הרמב"ם דהאי עשה הוא מטעם בית אחד הוא בונה ואין בונה שני בתים, כמו שפירש רש"י ז"ל, והאי דרשא איתא בגמ' לענין דאין מיבם לשתים, ולמה כתב הרמב"ם דרשא דלא נזכרה בגמ'

א) והנראה לי, דהנה הרשב"א בריש ארבעה אחין הביא דברי הר"ח שפירש הא דקאמר בגמ' שם, ה"מ דקאי באפה איסור דאורייתא, אבל הכא זיקה דרבנן היא ופירש ר"ח, דרב לטעמי' דס"ל אין זיקה, וקי"ל כשמואל דאמר יש זיקה מדקאמר ר' יוחנן כותי' נראה מדבריו דמחלוקתן של רב ור' יוחנן הכא, באין זיקה ויש זיקה שייך, דלמאן דאמר יש זיקה מדאורייתא קאמר, הואיל וקאי באפה זיקה דאורייתא בשעת נפילה הוי לה כאשת אח שיש לה בנים, ואינו מחוור דודאי זיקה דרבנן הויא, ותדע לך שהרי חולצת היא, ואי מדאורייתא היא אפילו לחליצה אינה עולה, ואמרינן נמי לקמן מהו דתימא במקום מצוה עביד רבנן, כלומר כיון דבזיקה דרבנן היא במקום מצוה עבוד רבנן איסור מצוה כערוה, אלמא זיקה דרבנן היא עכ"ד הרשב"א, לפי זה משמע דמדאורייתא אין כלל זיקה, ורק מדרבנן יש זיקה, אכן אי אפשר לומר כן, דהרי לקמן בדף כ"ט איתא, שומרת יבם, בין יבם אחד בין שני יבמין ר"א אומר יפר, ר' יהושע אומר לאחד ולא לשנים, ר' עקיבא אומר לא לאחד ולא לשנים, והוינן בה בשלמא ר"ע סבר אין זיקה אפילו לחד, לר' יהושע לחד יש זיקה לתרי אין זיקה וכו' ע"כ, הרי דסבר בגמ' דאם נימא ויש זיקה מצי מיפר, ואם נימא דמן התורה אין כלל זיקה א"כ איך יפר, ע"כ דלמאן דס"ל יש זיקה, מדאורייתא יש זיקה

וצריך לומר דהא דאמר הרשב"א דזיקה דרבנן, מכל הנך ראיות שמביא הרשב"א, הוא, דאיסור אחות זקוקה הוא איסור דרבנן, דמן התורה אסור רק אשה אל אחותה לא תקח לצרור, דדוקא ע"י קיחה שאחת נתקדשה לו קידושין, אסור באחותה. אבל אם היא רק זקוקתו אין איסור לישא אחותה, אבל הזיקה בעצמה, למ"ד יש זיקה, דאורייתא היא שנעשית זקוקת היבם, וכמו שיש בתורה אירוסין ונשואין ומסירה לחופה, שכולם הם קנינים אלא ששונים זה מזה, כן יש עוד מין קנין שנעשית יבמתו, אלא שאעפי"כ אין האיסור מן התורה, דהתורה אסרה רק אחות של אשה מקודשת

ואולי גם הר"ח סובר דלמ"ד יש זיקה ג"כ האיסור באחות זקוקה מדרבנן, אלא דלמ"ד יש זיקה ונעשית שלו יש בזה סרך דאורייתא ועשאוה כערוה, אבל למ"ד אין זיקה ולא נעשית כלל שלו לא עשאוה כערוה, ואולי זהו ג"כ כונת הרשב"א שכתב בסוף ז"ל, ואפשר לומר דר"ח ז"ל ג"כ לאו שתהא זיקה דאורייתא קאמר, אלא כמאן דאמר אין זיקה כלל לא אלימא מילתא כל כך שתהא הראשונה אוסרת השני' כו', אבל לר' יוחנן דאית לי' יש זיקה, אלימא זיקה לשוי' כערוה לעולם דכעין דאורייתא תקון עכ"ד הרשב"א, ואולי כונתו למה שביארנו

וכן משמע בירושלמי פ"א ה"א, דאיתא, לא כך אמר ר' ינאי נמנו שלשים וכמה זקנים מנין שאין קידושין תופסין ביבמה תלמוד לומר לא תהי' אשת המת החוצה לאיש זר, שלא תהא בה הוי' לזר, אמר לי' ר' יוחנן ולא מתניתא היא, או לאחר שיחלוץ ליך יבמיך אינה מקודשת כו', אלא תמן יבמה אחת והכא שתי יבמות, שני' הוא איסור יבמה אחת, שני' היא איסור שתי יבמות עכ"ל הירושלמי, והיינו דבתחילה הי' סבר הירושלמי דכיון שיש זיקה והוא ג"כ מין נשואין, שנעשית זקוקת היבם והיא שלו ליבום, משו"ה אין תופסין קידושין ביבמה מפני שהיא כבר כנוסה להיבם ליבום, אכן זהו דוקא ביבמה אחת נוכל לומר שהיא זקוקתו, אבל בשתי יבמות לא יוכלו שתיהן להיות קנויות לו, דכמו דאמר בגמ' דבשני אחין אין זיקה משום הכי אין מצי מיפר לר' יהושע בשנים, ה"נ בשתי יבמות לא יוכל להפר לר' והושע, וא"כ בשתי יבמות יתפוס קידושין, וע"ז משני שניא היא איסור יבמה אחת כו', הלא האיסור שתנשא לשוק הוא לאו מפני שהיא קנוי' לו ליבום, שהרי אף בשתי יבמות אסורה להנשא, הרי דהאיסור אינו מפני שהיא קנוי' ליבם, אלא מפני שהיא זקוקה לחליצה וליבום, וכיון דלא שני האיסור, א"כ הרי בקרא זה דלא תהי' אשת המת, דמזה ילפינן דלא יתפוס קידושין, בקרא זה כלול ג"כ שתי יבמות, דהרי האיסור שלא תנשא ג"כ בהאי קרא כתיב, והאיסור שלא תנשא הרי אין חילוק בין שתי יבמות ליבמה אחת, וא"כ גם האי דינא דילפינן מקרא זה דלא יתפוס קידושין, קאי בין ביבמה אחת בין בשתי יבמות, עכ"פ חזינן מהאי ירושלמי דמעיקרא הי' סבר דמשו"ה אין תופס קידושין מפני שהיא קנוי' לו ליבום א"כ יש זיקה מדאורייתא

והנה הראשונים הקשו שם בסוגיא דף כ"ט דאיתא בעי רבה מאמר לב"ש נשואין עושה או אירוסין עושה, למאי, אילימא ליורשה וליטמא לה ולהפר נדרי', השתא ארוסה בעלמא תני ר' חייא אשתו ארוסה לא אונן ולא מטמא לה כו', עבד בה מאמר מיבעאי, ואלא לענין מסירה לחופה מאי, נשואין עושה ולא בעיא מסירה לחופה, או דילמא אירוסין עושא ובעיא מסירה לחופה כו', ת"ש שומרת יבם בין יבם אחד בין שני יבמין, ר"א אומר יפר כו' אלא לר"א נהי נמי דיש זיקה, בשלמא לחד מיפר, אלא לתרי אמאי, ואמר ר' אמי הב"ע כגון דעבד בה מאמר וב"ש היא דאמר מאמר קונה קנין גמור, והקשה הרשב"א מעיקרא אמר דלענין הפרת נדרים בודאי דאין מועיל מאמר מק"ו מארוסה, והשתא קאמר דאי מאמר קונה יכול להפר, ותירץ הרשב"א דהאי ת"ש פלוג אדאביי ורבה, וכמובן הוא דחוק דא"כ לא הוי ת"ש אלא תיובתא אדאביי ורבה

ב) ונראה לי, דהנה הרמב"ם כתב בפ"ו מהלכות