לבוש מרדכי על יבמות כו

נפילה לחליצה בודאי הי', ורק זיקה נעקר, אבל לא נפילה, וא"כ כמו להחולץ גופא מודה ר"ל דאינו בכרת משום דנפלה לפניו לחליצה, א"כ גם האחין אינם בכרת, שגם לפניהם הי' נפילה לחליצה, וכן הצרות נפלו לחליצה, ורק שנפטרו ע"י החליצה דשליחותא דידהו עבדה, פירוש החליצה הועילה גם בעדם

וכן עכצ"ל דהחליצה מברר שלא הי' זיקה מעולם, שהרי למאן דס"ל שומרת יבם שמתה אסור באמה משום דיש זיקה, ואף שמתה לא הותר באמה, א"כ תקשה היכא דיבם לאחת יתסר באמם של הצרות, שהרי עד עתה הלא היו זקוקים לו, וא"כ לכאורה הא לא עדיף מיבמתו שמתה, וגם החולץ שאסור בקרובות חליצתו הוא איסור חדש לא מטעם איסור שהיתה החלוצה זקוקתו, ולכאורה תקשה במאי שניא ממתה יבמתו, אכן לדברינו ניחא דכל זמן שלא הי' חליצה היתה זקוקתו, ומשו"ה אף שמתה אסור באמה, אבל כיון שחלץ לאחת או יבם לאחת נעקר זיקת הצרות, וכן מכל האחין, למפריע, וא"כ איגלאי מילתא למפרע שלא היתה כלל זקוקתו משו"ה מותר בהקרובות

לפי זה כו"ע מצי סברי דתיכף שנפלה ליבום נסתלק ממנה איסור ערוה אכן כל זה אליבא דרבנן, אבל אבא שאול דס"ל כאילו פוגע בערוה, איהו ס"ל דרק מצות יבום מתיר, וכדביארנו בסימן א' דהיינו נמי טעמא דר' יוסי שבעל דרך סדין, והא דלא משני בפרק החולץ בדף מ"א כי פריך מברייתא דגבי נשואין ב' אחיות ואחד מופנה כו' ואמאי תהוי כיבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להתירא הראשון, ולא משני הא מני אבא שאול היא דס"ל דכל זמן שלא נתקיים מצות יבום הוא באיסור אשת אח, ולדידי' בודאי דלא סבירא לי' יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה תחזור להתירא הראשון, דאימתי יפלוג אבא שאול דוקא בכה"ג שקידש אחותה דמן הדין נפטרה מן החליצה והיבום, אבל הכא דהוי אחות זקוקתו דרמי' מן התורה ליבום ולחליצה, וגם מדרבנן אם בא עלי' קנאה, וכמו שנבאר לקמן בסוגיא דאם בעלו קנו, דאחות זקוקה להרמב"ם אם בעלו קנו למסקנא דסבירא לרב אשי דלא אלימה זיקה לשוי' לצרה כערוה, ואף מדרבנן זקוקה ליבום, דמשו"ה אם בעלו קנו אף מדרבנן, ורק איסור לכתחילה יש לבעול אותה, א"כ גם לאבא שאול אם נאסרה איסור כזה שהוא רק לכתחילה ואח"כ הותרה, תחזור להתירא הראשון

ב) ועפ"י דברינו יש ליישב קושית הבית שמואל על דברי הרמ"א באה"ע סימן קס"ה, שכתב הרמ"א על דברי המחבר שכתב, וי"א דמצות חליצה קודמת, וע"ז כתב הרמ"א, ומ"מ אין כופין, דמשמע דאף לדעת הר"ת והרא"ש (דס"ל מצות חליצה קודמת) אין כופין, וליתא אלא כשאינו יודע אם מתכוונת לשם מצוה כופין אותם במילי, ואע"ג בנדרה הנאה כופין אפילו בשוטים כו' ש"ה דאין ודאי איסור אלא חיישינן שמא אין כונתו לשם מצוה, ואם ידוע דאין כונתו לשם מצוה כופין, אפילו בשוטים להנך פוסקים דסבירא להו מצות חליצה קודמת עכ"ד הבית שמואל

אכן לדברינו ניחא, דהנה לכאורה קשה, דהא לכאורה משמע דהלכה כאבא שאול, כמו שהביא הר"ת ראי' מסתם מתניתין דבכורות דחזרו לומר מצות חליצה קודמת ובריש מכילתין אוקימנא מתניתין כאבא שאול ובפרק בית שמאי תני בר קפרא, לעולם ידבק אדם בחליצה, וסתמא דגמ' בכתובות כאבא שאול (עיין כל זה בתוס' דף ל"ט ד"ה אמר רב), א"כ תקשה איך פסקינן יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להתירא הראשון, כיון דעתה בודאי אין מצוה ליבום, שהרי כבר נפטרה תיכף כשקידש אחותה, א"כ הא עתה בודאי כאילו פוגע בערוה

אכן לדברינו מיושב, דאבא שאול בתרתי פלוג אדרבנן, דאבא שאול סבר דקרא דיבמה יבא עלי' למצוה דוקא כדאיתא שם בדף ל"ט, ורבנן לא דרשי קרא דיבמה יבא עלי' שהוא דוקא אם מכוון לשם מצוה, ועוד זאת פליגי דלאבא שאול דס"ל כאילו פוגע בערוה, עדיין ביבמה איסור ערוה עלי', ורק המצות יבום הותרה, ורבנן סברי דתיכף כשמת אחיו ונפלה ליבום נסתלק איסור ערוה

והנה בדף ל"ט איתא בגמ', תנן התם מצות יבום קודמת למצות חליצה, בראשונה שהיו מתכונין לשם מצוה, עכשיו שאין מתכוונין לשם מצוה אמרו מצות חליצה קודמת, אמר רב אין כופין, כי אתי לקמי' דרב אמר להו אי בעית חליץ אי בעית ייבם בדידך תלא רחמנא. ואם לא יחפוץ האיש הא אם חפץ אי בעי חליץ אי בעי מיבם, ועיין שם בתוס', ונראה לי דרב קאי על מתניתין דחזרו לומר מצות חליצה קודמת, והיינו דבזה סברי כאבא שאול דקרא דיבמה יבא עלי' הוא למצוה, שדוקא אם מכוון לשם מצוה קיים מצות יבמה יבא עלי', אבל אם לא כיוון לשם מצוה לא קיים מצוה, אבל בזה דאבא שאול סבר כאילו פוגע בערוה שהוא סובר דעדיין איסור ערוה עלי', בזה לא פסקינן כותי'

והנה הטעם דמצות חליצה קודמת, משום דאם יבא עלי' שלא לשם מצוה ביטל מצות יבמין, נהי דקנה אותה ופטר אותה לעלמא, דלא גרעו מאם בא עלי' באונס וכדומה, אעפי"כ מצות יבמין לא קיים, שמצות יבמין הוא שיבא לשם מצוה, משו"ה מצות חליצה קודמת, שהרי אז יקיים מצות יבמין, כמו דחזינן דגזרו רבנן בד' אחין שנים נשואין שתי אחיות, משום ביטול מצות יבמין, שיחלוץ, אכן כל זה אם החליצה תהי' בלא כפי', דאז החליצה כדינה דהרי אמר קרא אם לא יחפוץ הא חפץ מייבם הרי דעיקר מצות חליצה שיהי' תלוי בדעתו אם יחפוץ מייבם ואם לא יחפוץ יתן חליצה, משו"ה אמרינן מוטב חלוץ אותה שתקיים מצות יבום כדינה, אבל תדע שבדידך תלא רחמנא, אכן אם נכוף אותו לחלוץ הלא אז החליצה אינה כדינה, שהרי אין כאן אם חפץ מייבם, ואף דבדיעבד הוי חליצה דהרי לא גרע מאלמנה לכה"ג דרבי רחמנא חליצה מקרא דיבמתו והוי חליצה, אבל חליצה מעליא לא הוי, וחליצה כזו שבאה על ידי כפי' לא עדיפא מביאה שלא לשם מצוה, משו"ה אין כופין

ולפי זה לא קשה מכל הנך ראיות שמביא ר"ת דהלכה כאבא שאול, על דינא דנאסרה והותרה תחזור