לבוש מרדכי על יבמות כה

והנה לכאורה מוכח מסוגיא דלקמן דעדנה באיסור אשת אח קיימא, ורק למצות יבום שריא, דהרי לקמן בדף יוד איתא, אתמר החולץ ליבמתו וחזר וקידשה אמר ר"ל הוא אין חייב על החלוצה כרת והאחין חייבין על החלוצה כרת על הצרה בין הוא בין האחין חייבין על הצרה כרת כו', מ"ט דר"ל אמר קרא אשר לא ובנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה, איהו הוא דקאי בלא יבנה, הא צרה כדקיימי קיימי, הרי דעדנה באיסור כרת קיימי, ורק החולץ, ע"י חליצתו הפקיע איסור כרת וקיימא עלי' רק בלאו, אבל האחין נשארו באיסור כרת דאשת אח, וכן החולץ על הצרות נשאר עליו איסור כרת כיון שאין עתה מצות יבום ואף ר' יוחנן דפליג על ר"ל וסבר דבין הוא בין האחין אין חייבין על החלוצה כרת ולא על הצרות כרת, הא בגמ' קאמר טעמא דר' יוחנן משום מי איכא מידי דמעיקרא אי בעי האי חליץ ואי בעי האי חליץ ואי בעי להאי חליץ ואי בעי להאי חליץ, והשתא קאי עלה בכרת, אלא איהו שליחותא דאחי קעביד, איהי שליחותא דצרה עבדה, הרי דסבר ר' יוחנן דמשו"ה אין חייבין כרת אחר החליצה משום דהועיל החליצה בעד האחין והצרות, וכמו שהחליצה נתקה הכרת דאשת אח מהחולץ על החלוצה ואוקי על הלאו, כן הועילה החליצה לכל האחין והצרות לנתק מכרת ללאו, אבל בלא הטעם דשליחותא דאחין הי' מודה דחייבים כרת, הרי דאיסור דאשת אח במקומו, וכרת מחייב, דלא הותרה אלא למצות יבום. אבל בלא יבום יש כאן איסור אשת אח

אכן הרמב"ם כתב בפ"א מהלכות יבום הלכה י"ב ז"ל וכן החולץ יבמתו נאסרה החלוצה היא וכל צרותי' על החולץ ועל שאר אחין, וכולן אסורות עליהן מד"ס כשניות, שמאחר שמת אחיו בלא ולד, נסתלק איסור ערוה מעל כל נשיו עכ"ל הרמב"ם, לפי זה מבואר מדברי הרמב"ם דתיכף כיון שנפלו ליבום נסתלק איסור אשת אח, והוא לכאורה נגד סוגית הגמ' דאף לר' יוחנן הטעם משום דאיהו עביד שליחותא דאחין ואיהי שליחותא דצרות משו"ה נפקע הכרת, אבל לא משום כיון שנפלה ליבום הותר איסור אשת אח, (ומה שקשה על הרמב"ם דמהאי סוגיא ומפרק כ"ג מוכחי שיש לכל הפחות לאו אפילו אליבא דר"י, ואיהו פסק דהוי רק מדרבנן, יבואר עוד בספרנו)

וכן מוכח כדברי הרמב"ם דתיכף כשמת בלא בנים נסתלק איסור ערוה מעל כל נשיו, דהרי לקמן בדף מ"א איתא, שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה כו' איבעיא להו מתה אשתו מהו ביבמתו, רב ור' חנינא דאמרי תרויהו מתה אשתו מותר ביבמתו כו', אמר רבא מאי טעמי' דרב משום דהוי יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להתירה הראשון, וכתב הרשב"א דודאי איננה זקוקה עתה ליבום, שהרי אין זה דרכי נועם דכיון שקידש את אחותה ונעשית היבמה עליו ערוה והותרה לשוק איך תזקק אח"כ ליבום ולחליצה, ובודאי מותרת לשוק בלא יבום אם אין אח אחר, ורק דאי בעי לישא אותה מותרת לו להנשא כיון שהותרה, ואם נימא דאיסור אשת אח לא פקע ממנה ורק ליבום הותרה, א"כ איך מותר לו לישא אותה כיון שאין זה מצות יבום, ע"כ כדברי הרמב"ם דתיכף כשמת בלא ולד נפקע איסור ערוה מהיבמה, ואף שמואל ורב אסי דסברי דאם יתה אשתו אסור ביבמתו, נוכל לומר דגם הם מודים שתיכף כשנפלה ליבום נסתלק איסור אשת אח, ורק שמואל ורב אסי סוברים כמו באשת אחיו שלא הי' בעולמו דאסורה אשת האח עליו אף דבשעה שהיתה אשת אחיו הא לא הי' בעולם שנימא שחל עליו איסור, וכן בכל העריות אשת אב וכדומה, אף שנולד לאחר מיתת האב חל עליו איסור בשעה שנולד, משום שאשה זו הי' עלי' אישות לאחיו או לאביו ונאסר עתה משום נשואים הקודמים. ה"נ נהי דכל זמן שיש עלי' זיקת יבום אין כאן איסור אשת אח, אבל כשבטלה מצות יבום נאסרה עתה משום אישות של האח שהי' מקודם, כיון שעתה אין ההיתר מקרא דולקחה דגלי קרא דהיבום מתיר אף לאחר שיסתלק מצות היבום, ההיתר הזה שתותר אף לאחר שיסתלק מצות היבום ולא תהי' נאסר משום אישות האח שמקודם, נאמר רק היכא שהי' מצות יבום, אבל כל זמן שיש מצות יבום גם רב שמואל ורב אסי יודו שאין כאן כרת דאיסור אשת אח, ולרב ור' חנינא בודאי דמוכח שתיכף בנפילתה ליבום נסתלק איסור ערוה כדברי הרמב"ם

והא דס"ל לר"ל דהאחין וכן הוא על הצרות חיובים כרתף, ור' יוחנן איצטריך לטעמא דשליחותא קעביד, אף דר' יוחנן ג"כ סבר דיבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להתירא הראשון, נראה לי, דהנה בירושלמי בפ"א ה"א איתא, ר' יודן בעא כמאן דאמר הוא אינו חיוב על החלוצה אבל חייב הוא על הצרה חליצה פטור, ביאה פטור, כמה דתימר חלץ לה נאסרה לאחין ודוכתה בא עלי' נאסרה לאחין, תני ר' חייא מת הראשון ייבם כשני מת השני ייבם השלישי, אמר ר' יוסא מה את סבר היא חליצה היא ביאה, כיון שחלץ לה נעקרה הימנה זיקת המת למפריעה, למפריעה חל עלי' איסורה של מת אצל האחין, ע"כ לשון הירושלמי, נמצא לפי הירושלמי אם חולץ לה הוא עוקר זיקה למפרע ומברר שלא נפלה כלל לפני האחין ליבום

לפי זה לא קשה כלל אמאי סובר ר"ל דחייבין על החלוצה ועל הצרות כרת, אף דתיכף בשעת נפילה נסתלק איסור ערוה, זהו דוקא כל זמן שלא חלץ, אבל אם חלץ עקר הזיקה ונתברר כאילו לא נפלה לפני האחין. וכן הצרות כאילו לא נפלו, משו"ה מחייב כרת, אכן זהו דוקא כשחלץ. אבל אם הותרה היבמה מטעם שנעשית אחות אשתו, היינו שקדש את אחותה, אף שנפטרה מיבום, לא עקר זיקה למפרע, משו"ה אם אח"כ מתה אשתו מותר ביבמתו, כיון שנפלה ליבום נסתלק איסור ערוה, ור' יוחנן נמי איצטריך לטעמא דשליחותא דאחין עביד, דלא תימא כסברת ריש לקיש דחליצה כיון שעוקר זיקה למפרע עוקר גם הנפילה, משו"ה קאמר ר' יוחנן דכיון דמעיקרא אי בעי האי חליץ ואי בעי האי חליץ, א"כ