לבוש מרדכי על יבמות כא

והנה לר' יאשי' דסבירא לי' דלא יעבור על ראשו ודין דקדוש יהי' אחד הוא, א"כ כמו דלא יעבור קאי על השער כן קדוש יהי' קאי על השער. שהשער שהוא קדוש יהי' בקדושתי' ויגדל פרע, דאין לומר דקדוש והי' קאי על האדם שהוא יהי' קדוש ויהי' לו גידול פרע, דא"כ אמאי אם תלש שערה אחת עובר, הא קי"ל דאין סותר אלא ברוב ראשו, דכל זמן שיש לו רוב הראש שלא גולח יש לו גידול פרע, ע"כ דלר' יאשי' דיליף מקרא דקדוש יהי' דאף אם תלש שערה אחת עובר, ע"כ דקאי על השער שקדוש יהי' בקדושתי' יגדל פרע, אכן לברייתא דיליף על שערה אחת מקרא דלא יעבור, קרא דקדוש יהי' קאי על האדם שהוא קדוש, וצריך שיהי' לו גידול פרעי ואם סך במיעוט ראשו לא יעבור על עשה דקדוש יהי' גדל פרע, שהרי יש לו גידול פרע, ואפשר שיעבור משום חצי שיעור, אבל על העשה לא יעבור

לפי זה מיושב מאי דקאמר הרמב"ם דאם שיירו הלסטים כדי לכוף ראשן לעיקרן אין סותר, ובגמ' אמר דאם מזיא מלתחת רבי נזירות הא שקלי וסותר, דבגמ' קאי אליבא דר' יאשי' דסבירא לי' דקדוש קאי על השער שהקדיש, יהי' בקדושתי', ואותה יניח גידול פרע, א"כ אם מזיא מלתחת רבי, הרי מה שעלה איננו מן זה שקידש וכיון דגלחו לסטים מה שקידש זהו סתירה וצריך עוד לגדל פרע, דכן הי' הלכה שאם גלחו סותר, ועתה יהי' קדוש מה שיגדל עתה, דכיון שהיתה ההלכה דסותר אם גילח ע"כ דעתה מתחיל קדושה אחרת, דאל"כ מה יועיל שסותר, הא נזירות שקידש שקלוהו, ע"כ דאחר הסתירה יתקדש זה שיגדל עתה, אבל לברייתא דיליף מן לא יעבור לרבות כל המעבירין, אין תלוי כלל אם יש השער שקידש, עיקר תלוי בזה דדין הוא בנזירות שהאדם יהי' לו גידול פרע, דלדידי' האי קדוש יהי' קאי על האדם דקדושתי' הוא שיהי' לו גידול פרע, א"כ לא תלי כלל אם זה השער שקידש, משו"ה פסק הרמב"ם דאם שיירו לסטים כדי לכוף ראשו לעיקרן הרי עוד נשאר האדם בקדושתי' שהרי עדנה יש לו גידול פרע, משו"ה אין סותר אף שאין זה השער שקידש, דהרי הרמב"ם פסק כברייתא דילפינן לרבות כל המעבירין מלא יעבור לא מקרא דקדוש יהי'. ב) ולפי זה לא קשה כלל קושית המשנה למלך איך פסק הרמב"ם דמגלח נתק אפילו נזיר, להרמב"ם שכתב דטעמא דמגלח מצורע משום דימי חלוטו אין עולין ולא עבר על עשה דקדוש יהי', והא ימי הסגרו עולין, אכן לדברינו דדין דקדוש יהי' קאי על האדם שיהי' לו גידול פרע, ואם לא גילח רוב ראשו שיש לו עדנה גידול פרע, לא עבר על עשה דקדוש יהי' א"כ בנתק שאין מגלח כלל את רוב הראש, רק מגלח סביב הנתק כדי לידע אם פשה, א"כ לא עבר כלל על עשה דקדוש יהי', רק על לאו דלא יעבור, ואתי עשה דגלוח הנתק ודחי ל"ת. ולפי זה מיושב קושית התוס' דהקשה בנזיר למאן דס"ל ראשו ללאו דהקפה, מנא לן דדחי נזירות הא הוי עשה ול"ת, אכן לדברינו ניחא, דהנה לכאורה תקשה כיון דסבירא להרמב"ם דימי חלוטו כיון דאין עולין לאו קדוש הוא, א"כ מנא לן דעבר על לאו דלא יעבור, וע"כ צריך לומר דזה ילפינן מימים שלאחר מלאת דילפינן, מכל ימי לרבות ימים שלאחר מלאת כלפני מלאת, וימים שבימי חלוטו לא גרע מימים שלאחר מלאת, אכן מזה, היינו מדרשא דכל ימי, ילפינן רק ללאו דלא יעבור, ולא לעשה דקדוש יהי', משו"ה לדידן לא הוי אלא לאו בעלמא, וזהו סוגיא דנזיר למאן דיליף מראשו דאיהו סבירא לי' דקדוש יהי' קאי על האדם ובימי חלוטו לא הוי קדוש והוי רק לאו, וכיון דהוי רק לאו, לא איצטריך קרא, אכן סוגיא דיבמות אליבא דר' יאשי' דאיהו סבירא לי' דקדוש יהי' קאי על השער, וסבירא לי' דלאו דלא יעבור עם עשה דקדוש יהי' חד נינהו, וכיון דילפינן מקרא דאף ימים שאחר מלאת עובר על לא יעבור, ממילא עובר על קדוש יהי', היינו שיהי' השער שהקדיש ולא יעבירם, וא"כ לר' יאשי' עשה ול"ת הוא, משו"ה איצטריך קרא יתירא לרבות דדחי לאו ועשה דנזירות מטעם שישנו בשאלה, ולא קשה על הרמב"ם שכתב הטעם דדחי נזירות משום דאינו קדוש בימי חלוטו דאיהו לטעמי' דפסק כמ"ד דקדוש יהי' קאי על האדם לא על השער

וכן אפשר לומר, דגם זה שיש לחלק בין נזירות לשאר לאו משום דישנו בשאלה תלי ג"כ בזה, שהנה ביארנו לקמן סי' ו' בסוגיא שכן הכשר מצוה. דהא דאמרינן אי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל, לא הוי שזה הוא קולא משום שיכול לבטל דהרי ציצית ג"כ יכול לבטל שיכול ללבוש בגד שאינו של ד' כנפות וכן הוא בשבת דף קל"א דציצית מצוה שיכול לבטלה משום שבידו להפקירן, א"כ הכי מה שישנו בשאלה אין זה קולא לגבי לאו דלא יעבור, דהאיסור, שנזיר אסור להעביר השער ואם ישאל ימצא שאינו נזיר, אבל הלאו שנזיר אסור להעביר השער אין לבטל כלל, כמו שאין לבטל מצות ציצית אם הוא בגד של ד' כנפות שהוא שלו, אלא אם נימא דעיקר האיסור משום דהשער יש בו קדושה, א"כ הרי זה מצות חפצא שלא להעביר הקדושה שיש בהשער, אז שייך לומר שזה קולא שיכול לבטל הקדושה משער זה, וסוגיא דיבמות דאזלא אליבא דר' יאשי' דעיקר האיסור שלא לנגוע בהקדושה שיש בהשער, שייך שפיר לומר שכן ישנו בשאלה, אבל להרמב"ם דלאו דלא יעבור לא שייך במצות עשה דקדוש יהי', והוא לאו כללי שנזיר לא יעבור תער על ראשו, לא שייך כלל לומר שכן ישנו בשאלה, שאז איננו נזיר, אבל לאו שנזיר לא יעבור אי אפשר כלל לעקרו, אכן לפי זה בימי חלוטו אין כאן עשה, שהרי האדם אינו קדוש והוי רק לאו בעלמא. סימן ו

סוגיא דיכול יהא כבוד אב ואם דוחה שבת והכשר מצוה

דף ה: יכול יהא כבוד אב ואם דוחה שבת ת"ל איש אמו ואביו תראו ואת שבתותי תשמרו כולכם חייבים בכבודי, מאי לאו דאמר לי' שחוט לי בשל לי וטעמא דכתב רחמנא את שבתותי תשמרו הא לאו הכי