לבוש מרדכי על יבמות יט

בגד אחד, נמצא לפירוש הרשב"א אפשר לגרוס בגמ' נדה והלכתא כמר זוטרא מדאפקינהו רחמנא בחד לישנא

נמצא דאזלי הרמב"ם והראב"ד לטעמיהו דס"ל דדין שוע טווי ונוז הוא באופן עשית הכלאים, ולדידי' יחדיו הוא עוד דין חדש, דאף היכא שאינו שוע טווי ונוז, אם נעשה יחדיו אז מחויב על הכלאים אף שלא שוע טווי ונוז, א"כ אי אפשר כלל לפרש בגמ' דילן דלאפנויי ילפינן מיחדיו, דהא יחדיו מוסיף איסור חדש דיחדיו אסור בכלאים, וע"כ דהפירוש כדברי התוס', דלאפנוי ילפינן מדכתיב בלשון שעטנז, ולא כתיב שוע טווי ונוז, וא"כ אי אפשר כלל לגרוס בגמ' נדה והלכתא כמר זוטרא (דבעינן כולהו) מדאפקינהו רחמנא בחד לישנא, דהא בעינן בחד לישנא כדי לאפנוי', וכיון דאין זה גרסת הגמ', ממילא קם דינא דהלכה כרב אשי, דאו שוע או טווי או נוז, משו"ה פסק הרמב"ם דלבדין חייבין מן התורה מפני שנעשו הכלאים ע"י שוע

, אכן הראב"ד הא סובר דהאי דינא דשוע טווי ונוז, הוא בהבגד, דבגד של פשתים שהוא שוע טווי ונוז אסור ללבשו אם הוא יחדיו עם בגד של צמר שהוא שוע טווי ונוז. א"כ יוכל לפרש כפירוש הרשב"א דלאפנוי' ילפינן מיחדיו, והא דהאיסור דוקא אם נתחברו הבגדים ילפינן מדלא כתוב שעטנזים או שועים טווים ונוזים, ומדכתיב בלשון שעטנז, ע"כ דהאיסור כשנתחברו ונעשו בגד אחד, וא"כ יחדיו מיותר לאפנוי', ולדידי' הגירסא והלכתא כמר זוטרא היא גרסת הגמ', משו"ה פסק דבעינן דוקא כולהו, ולבדין פטורין מן התורה מפני שאינם טווים ונוזים

ב אלא דקשה עוד על הרמב"ם כיון דאיהו סבירא לי' דאו שוע או טווי או נוז, א"כ למה כתב הרמב"ם טרפן וטווה אותן כאחד וארג בגד מטווי זה הרי זה כלאים, למה להרמב"ם לכתוב וארג בגד, אפילו בלא אריגה יתחייב משום טווי, דהרי לדידי' אף בחדא מיניהו חייב משום כלאים. ובאמת דברי הרמב"ם הם כדאיתא במתניתין בפרק ט' מכלאים משנה ח'. אין אסור משום כלאים אלא טווי ואריג כו' לבדים אסורין מפני שהם שועים, הרי דשוע אסור מן התורה למ"ד או שוע כו' ואעפי"כ איתא במתניתין, אין חייב משום כלאים אלא טווי ואריג

ונראה לי, דהנה קי"ל חוטין אין מקבלים טומאה, דבטומאה בעינן דוקא בגד, וחוטים לאו בגד נינהו, ורק בנגעים מטמאין, דבנגעים גם שתי וערב טמא אבל בטומאת מת ושרצים דבגד כתיב חוטים אינם מקבלים טומאה אכן הלבדים מקבלין טומאה מפני שהלבדין כיון שהם שועים בגדים המה, וכמו שכתב הרמב"ם בפ"א מהלכות כלים הלכה י"א, ז"ל, כל שהוא ארוג בין מצמר כו' הוא הנקרא בגד לענין קבלת טומאה והלבדים כבגדים לכל דבר הרי דלבדים בגדים נינהו, והנה בשעטנז בגד כתוב דבגד כלאים אסור, ולפי זה שפיר כתב הרמב"ם והוא כמפורש במתניתין, דלבדים העשוים מצמר ופשתים אסור מן התורה, דלענין בגד הא לבדים בגד, ואיסור שעטנז הא בשוע בלבד חייב, אכן אם טווה צמר ופשתים יחד, נהי דדין שעטנז יש כאן, דאו טווי אמר רחמנא, אבל טווי הא לאו בגד הוא. משו"ה דוקא אם ארגן דנעשה בגד אז חייב משום כלאים, אבל כל זמן שלא ארגן לאו בגד נינהו ואין חייב משום כלאים, והא דאיתא במתניתין שבת דף נ"ד, אבל מכניס חבלים לתוך ידו וימשוך ובלבד שלא יכרוך, ופירש רב אשי דהאיסור משום כלאים, אף דהוי חבלים דאינן מקבלים טומאה, אפשר דמדרבנן אף היכא דלא הוי בגד אסור, וצריך עיון על הרמב"ם מדוע לא הביא זאת להלכה, עוד אפשר דהאיסור על קשירת החבלים הוא משום שמא יתקשרו עם בגדו ואז יהי' יחדיו, אבל עכ"פ מדאורייתא בוודאי אם אינו בגד אין מחויב משום כלאים בעינן דוקא טוון וארגן

אמנם דלפי זה יקשה, א"כ למה כתיב כלל טווי בתורה, כיון דבלא אריגה אין מחויב שהרי לאו בגד הוא ובאריגה בלבד הא מחויב שהרי או שוע או טווי או נוז, וא"כ למה כתב כלל רחמנא שטענז דהיינו שוע טווי ונוז לכתוב שענז דהיינו שוע ונוז, ואם טווה צמר ופשתים ואח"כ ארגן יתחייב מטעם נוז, וא"כ טווי דכתב רחמנא למה לי, ועכצ"ל לדברי הרמב"ם, דהא דצמר ופשתים אינם בטלים זה בזה היינו היכא דחל עליהם שם שעטנז, אבל היכא דלא חל עליהם שם שעטנז בטלים ברוב, וא"כ אם הי' כתיב בתורה לא תלבש שענז הי' אסור ללבוש בגד שנעשה משוע של צמר ופשתים או מנוז של צמר ופשתים, אבל היכא שטווה צמר ופשתים יחדיו דלא נקרא על זה שם שענז בטל המיעוט ברוב ואם ארגן אח"כ הי' מותר, אבל עכשיו דכתיב שעטנז א"כ אסרה התורה שלא תלבש בגד שנעשה משוע של צמר ופשתים ולא הנעשה מטווי של צמר ופשתים ולא הנעשה מנוז של צמר ופשתים

לפי זה אזלי הרמב"ם והראב"ד בדין דעורות כבשים שתפרן בחוטי פשתן דמותרין, לטעמיהו, דהרמב"ם כתב הטעם משום דבטלו נימות הצמר בחוטי הפשתן, והראב"ד השיג שאין לצמר ופשתים ביטול והטעם דמותרין דכיון דאינן שוע טווי ונוז הוי מדרבנן וספיקא דרבנן לקולא, דהרמב"ם לא יכול לומר טעמא דהראב"ד מפני שאינו שוע טווי ונוז, דהרי להרמב"ם דין יחדיו לא בעי כלל שוע טווי ונוז, וא"כ כשנכנס נימת הצמר בחוט הפשתן אף שעתה אינה לא שוע ולא טווי ולא נוז, אבל אח"כ כשימשוך החוט ויהי' תפור הא יהי' יחדיו דכלאים, שיתחברו נימת הצמר עם הפשתן ע"י התפירה, אכן להרמב"ם יהא מוכח מדכתב רחמנא טווי ע"כ דאילו לא כתב טווי הוי בטלים ברוב, א"כ עתה כשנכנס נימת הצמר בחוט הפשתן דזה לא שוע ולא טווי ולא נוז ולא יחדיו בטל ברוב, אכן להראב"ד דלדידי' לא קשה כלל למה נאמר טווי, דהרי לדידי' הדין הוא בהבגד, דדדוקא בגד שהוא שוע טווי ונוז מחויב בכלאים, לדידי' לא סבירא לן כלל שיש ביטול לצמר ופשתים זה בזה, אכן לדידי' הוא דין בהבגד שיהי' שוע טווי ונוז, והכא בעורות הכבשים דאינם שוע טווי ונוז הוי רק איסור דרבנן, וא"כ אזלינן בספיקא לקולא.