לבוש מרדכי על יבמות יז

צמר רחלים וצמר גמלים שטרפן זה בזה וטוה מהן טוי כו' ואם הי' הרוב מן הגמלים מותר לערבו עם הפשתן מפני שצורת הכל צורת צמר גמלים ואין חוששין לנימות של צמר המעורבת בהן, מפני שאינן חוטי צמר, לפיכך עורות הכבשים שעושין מהן בגדים אעפ"י שתופרין אותן בפשתן מותרין ואין חוששין לנימות של צמר אעפ"י שנכרכו בכל חוטי הפשתן שתפרו בו שהרי בטלו במיעוטן. וכתב ע"ז הראב"ד ז"ל, הי' לו לומר שאינו טוי, ואם יאמר אעפ"י שאינו טוי אסור מדרבנן כמו הלבדים, א"כ גם זה יהא אסור מפני שהוא נוז בקשרים, ואם מפני שבטלו במיעוטן שיבוש הוא וכי צמר בפשתים בטל ברוב, אלא מפני שאין בו איסור תורה אין חוששין לספק עכ"ד הראב"ד

ובכלל דעת הרמב"ם בדין שוע טוי ונוז אם בעינן דוקא כולם ביחד, או דהדין הוא או שוע או טוי או נוז, לכאורה תמוה, שהרי כתב בפרק הנ"ל הלכה ב' ז"ל, כיצד צמר ופשתים שטרפן זה עם זה ושוע אותן ועשה מהן לבדים הרי זה כלאים, טרפן וטוה אותן כאחד וארג בגד מטווי זה הרי זה כלאים עכ"ד הרמב"ם, והראב"ד השיג על זה וכתב ז"ל, א"א לבדים אינן מן התורה שאינן טווין אלא שוע בלבד, והיינו דסבירא להראב"ד דבעינן דוקא בגד שהוא שוע וטוי ונוז, אבל בגד שהוא שוע לבד אינו כלאים מן התורה, אבל דברי הרמב"ם תמוהין כמו שתמה בכ"מ, דאם סבירא לי' דבעינן דוקא כולהו היינו שוע טוי ונוז, א"כ אמאי ס"ל לבדין הוי כלאים, ואם סבירא לי' או שוע או טוי או נוז, א"כ למה כתב טרפן וטווה אותן כאחד וארג בגד הרי זה כלאים, הרי אף בטוי לחוד או אריג לחוד מחויב בכלאים, ומה שכתב הכ"מ דסבירא להרמב"ם דכיון דכתיב שוע בתחילת תיבת שעטנז מחויב על שוע לבדו משום דשוע כתיב בהדיא וכן נוז בהדיא ואפשר דעל ארוג לחודי' מחויב כיון דנוז נמי כתיב בהדיא אבל על טווי אינו מחויב דטווי לא כתיב בתיבת שעטנז בהדיא שהרי טווי טפלה לנוז, דבר זה קשה, דבגמ' נדה ס"א איתא, אמר רב אחא ברי' דרב אבא משמי' דמר זוטרא, האי מאן דרמי חוטא דכיתנא בגלימי' דעמרא ונתקי' ולא ידע אי נתיק אי לא נתוק שפיר דמי, מ"ט מדאורייתא שעטנז כתוב עד שיהא שוע טווי ונוז, ורבנן הוא דגזרו בי', וכיון דלא ידע אי נתיק שפיר דמי, מתקיף לה רב אשי אימר או שוע או טווי או נוז, והילכתא כמר זוטרא מדאפקינהו רחמנא בחדא לישנא, הרי דלמאן דאמר דבעינן כולהו אין מחויב על שוע ולא על נוז, ולמאן דסבירא לי' דבחד סגי סבירא לי' או שוע או טווי או נוז, הרי דעל טווי לחודי' ג"כ מחויב, ועוד קשה לכאורה כיון דעל נוז לחודי' מחויב אם כן טווי למה לי כלל, ועיין בכ"מ שהביא נוסחא אחת בפירוש המשנה ז"ל, והוא שלא יהו כלאים, עד שיהו נחברים אלו הג' ענינים כולם וכל מה שאינן כך הוא כלאים מד"ס כך אמרו מקצת הגאונים, וזה אצלי מאמר בלתי אמיתי אלא שכל אחד מהם כלאים של תורה ומה שנזכר בגמ' נדה (כונתו להא דקאמר והלכתא כמר זוטרא מדאפקינהו רחמנא בחד לישנא) אינו לשון הגמ' אבל הוא לשון איזה מפרש, עכ"ד נוסחת הרמב"ם שמתאים עם דבריו ביד החזקה, והרי אומר בפירוש שחייב על כל אחד מהם

והנראה לי, דהנה התוס' הא הקשו על מאן דס"ל דבעינן שוע טווי ונוז ביחד, דא"כ כלאים בציצית היכא משכחת לה, עוד הקשה הרשב"א אם נימא דבעינן דווקא שוע טווי ונוז ביחד א"כ כלאים בבגדי כהונה היכא משכחת לה דהרי אף שהי' חוטין כפול ששה, דנוז איכא, שוע מיהא ליכא, שלא הי' חלוקים במסרק יחד ואפילו הכי אסורין משום כלאים כדאיתא ביומא בפרק בא לו, עוד הקשה הרשב"א מפרק התכלת דאמר רב נחמן השראים פטורים מן הציצית ואותביני' מדתניא השראים והכלך והסריקין חייבין בציצית, ושני מדרבנן, ואותביני' תו, אימא סיפא, וכולן צמר ופשתים פוטרין אותן קס"ד חוטי צמר ופשתן יחד, אי אמרת בשלמא דאורייתא היינו דמשתרו בהו כלאים, כלומר שתוכף החוטין ב' תכיפות כי', דאלמא תוכף חוטי צמר עם חוטי פשתים הוי כלאים דאורייתא

א) וליישב כל זה נראה לי, דהנה בשבת מצינו, אבות מלאכות תופר קושר ואורג, ולכאורה אמאי פלגינהו כל חד למלאכה בפני עצמה, לימא דכולהו חד אב נינהו, הלא פשוט דלא שייכי גבי הדדי כלל, דקושר הוא שקושר שני חוטין או בגדים ביחד עד שנעשו אחד ולא יפרדו זה מזה, אכן אורג הוא אורג את החוט בהבגד אבל יוכל למשוך את החוט ויצא, ובזה אין האיסור מטעם שנעשה החוט עם הבגד אחד, אלא משום שנעשה מהחוט בגד, ותופר הוא במחבר שני דברים ע"י התפירה, ותופר הוא אף בחוט אחד, ואורג בעי שני חוטין, לפי זה נוכל לומר בשעטנז היכא שנעשה הכלאים שלא ע"י הקשרים רק האיסור משום שנעשה בגד ע"ו אריגה או טווי, שם בעינן לחד מ"ד שיהו שוע טווי ונוז ביחד, ולחד מ"ד, או שוע או טווי או נוז, אבל היכא שעשה קשר שנעשו הצמר והפשתים אחד ע"י קשר, שם לא בעינן שיהיו שוע ולא טווי ולא נוז, ויחדיו, הוא איסור חדש היכא שהוא יחדיו היינו שתוכף שתי תכיפות או שקשר היטב ונעשו הצמר והפשתים יחדיו שם לא בעינן שוע טווי ונוז, ולפי זה למ"ד דבעינן כולהו, היינו שיהיו שוע טווי נוז ביחד, לדידי' יש ב' דינים בכלאים דאמרה התורה לא תלבש בגד שנעשה ע"י כלאים ששוע וטווה וארג מצמר ופשתים ביחד, ולא תלבש בגד שנעשה מצמר ופשתים יחדיו שנקשרו צמר ופשתים ביחד או שתכף שתי תכיפות, ולמאן דאמר או שוע או טווי או נוז יש ארבע דינים בכלאים, דאמרה התורה לא תלבש בגד שנעשה ע"י שוע מכלאים, ולא בגד שנעשה ע"ו טווי מכלאים, ולא בגד שנעשה ע"ו אריג מכלאים, ולא שנעשה בו יחדיו מכלאים, ולפי זה לא קשה כלל מכלאים בציצית היכי משכחת לה, שהרי התם קשר עליון דאורייתא ונעשה יחדיו מכלאים הא באופן זה מחויב אף בלא שוע טווי ונוז, וכן לא קשה מבגדי כהונה שהרי שם הוי מעשה רוקם ונעשה יחדיו מכלאים, וכן מגמ' דהתכלת לא קשה, שאם עשה ציצית מחוטים של צמר וחוטים של פשתים וקשרן הרי נעשו כלאים של יחדיו בכה"ג חייב אף היכא דלא הוי שוע טווי ונוז, וכן משמע