לבוש מרדכי על יבמות טו

עפ"י הדיבור, אבל צביעה אף לשעה הוי צביעה משו"ה סבירא לי' לרב דשוחט חייב משום צובע

ב) ולפי דברינו דהאי דינא דקשר שאינו של קיימא הוא דין בקשר בכל התורה, דכל שעומד לסתור לאו קשר הוא, יש ליישב מה דהוה קשה לי, דהנה התוס' במנחות דף ל"ה ד"ה משעת הנחה ועד קשירה כתבו, דרבינו אלי' הי' מדקדק שצריך אדם לקשר תפילין בכל יום, אכן ר"ת מדקדק דאין צריך לקשר בכל יום מדחשבינן בעירובין לקשר של קיימא, ואם הי' צריך להתיר ולקשור בכל יום א"כ לא הוי קשר של קיימא, ולכן מפרש ר"ת דהאי קשירה היינו הידוק כמו שליא קשורה בו, ולפירוש רבינו אלי' קשה דהוי לי' למימר משעת קשירה ועד שעת הנחה, ואח"כ כתבו בתוס' דמסתברא כדברי רבינו אלי' בשל יד דכתיב וקשרתם, והשתא קשירה דשמעתין קשירה ממש דבשל יד מתחיל לברך, חוזרני לומר דתפילין של יד נמי לא בעי קשירה בכל יום דבפרק בתרא דמקואות קחשיב קשרים דאין צריכין שיבואו בהן המים תפילין של ראש בזמן שהוא חוצה ושל זרוע בזמן שאינה עולה ויורדת עכ"ד התוס', ולפי מסקנת התוס' הא דאמרינן משעת הנחה ועד קשירה הוא הידוק, וכן מאי דנאמר בקרא וקשרתם היינו הידוק (וכמו קשרם לגרגרתיך) וכן עמא דבר דאף של יד אינם קושרים בכל יום מטעם ראיות של ר"ת, ולכאורה הדבר תמוה, דכיון דכתיב בקרא וקשרתם לאות על ידיך עלינו לומר דצריך קשירה ממש על היד, וכן מה שנאמר משעת הנחה ועד קשירה הוא קשירה ממש ומה שהקשה בתוס' מגמ' דעירובין לכאורה ערבוב דברים יש כאן בגמ' עירובין קאי לענין קשר הדלית והיוד, זה הקשר שנאמר הלכה למשה מסיני, זהו קשר שאין צריך להתיר ולקשור בכל יום, אבל בכל יום כשמונח על היד נימא דבעי לקשור עוד על היד כדכתיב וקשרתם לאות על ידיך, ועל זה נאמר משעת הנחה ועד קשירה, שהרי כן הדין להניח על היד ולעשות קשר על היד באיזה מקום שיהיו התפילין קשורין להיד, ומאי דאיתא בעירובין דהוי קשר של קיימא זהו הקשר שהוא הלממ"ס, היינו הדלית והיוד המה נשארים תמיד, ותקשה מנא לן להוציא קרא דוקשרתם מפשוטו ולפרש שהיינו הידוק על היד

אכן לדברינו דכל קשר שעומד להתירו לאו קשר הוא, א"כ אי אפשר כלל לפרש דכונת הכתוב וקשרתם לאות על ידיך שיקשור בכל יום על היד, דהרי קשר שעומד להתיר לאו קשר הוא, ובע"כ דהאי וקשרתם הכונה הידוק כמו קשרם על לוח לבך, או דהכונה דהקשר של התפילין יהי' על ידיך כמו וכתבתם על מזוזות, דאין הכונה שיכתוב על המזוזות, אלא שהכתיבה תהי' על המזוזה, כן פירוש דוקשרתם, שהקשר של תפילין יהי' על היד

ויש עוד לומר דהאי דין דקשר העומד להתיר לאו קשר הוא לאו דוקא אם לכתחילה נעשה ע"מ להתיר, אלא אף אם לכתחלה נעשה ע"מ שלא להתיר ואח"כ נעשה מעשה שלפי מעשה של עכשיו עומד להתיר לאו קשר הוא

ג) והנה בזבחים י"ח איתא, אמר רבי ירמי' מדיפתי מרושלין שלא סילקן תנאי היא דתניא על ארבע כנפות כסותך ארבע ולא שלש, או אינו אומר אלא ארבע ולא חמש, כשהוא אומר אשר תכסה בה הרי בעלת חמש אמור כו' ומה ראית לרבות בעלת חמש ולהוציא בעלת שלש, מרבה אני בעלת חמש שיש בכלל חמש ארבע כו', ותניא אידך על ארבע כנפות כסותך ארבע ולא שלש ארבע ולא חמש, מאי לאו בהא קמיפלגי דמר סבר יתר כמאן דאיתי' דמי ומר סבר יתר כמאן דליתי' דמי, לא דכו"ע כמאן דאיתי' דמי, ושאני הכא דרבי רחמנא אשר תכסה בה ואידך כו' עכ"ד הגמ', והנה חזינן דפליגי חמש אי הוי כמאן דאיתי' וחמש לא הוי ארבע, או דנימא כמאן דליתי' היינו דחמש הוא ארבע, אלא שיש עוד, אבל מכלל ארבע לא יצאו, ותלי בזה דינא דמרושלין דנאמר בתורה מדה כמדתו, ואם נימא כמאן דליתי' דמי א"כ מרושלין כשרין דהרי המדה יש כמדתו אלא שיש עוד, אכן מאן דסבירא לי' כמאן דאיתי' דמי וחמש לא הוי ארבע א"כ יש יתר לא הוי כמדתו, אכן למסקנא מסיק כמאן דאיתי' וא"כ היתר פוסל דעושה כמו שאינו כמדתו ועושה חמש שאינו ארבע, והא דבעלת חמש חייב בציצית מריבויא דקרא

מעתה יתפרשו דברי הגמ' במנחות כן, דבתחלה הקשה אמאי לר' זירא הטיל למוטלת כשירה (פירוש אם חתך הראשונות), הא בעת שעשה לא הי' הציצית בכשרות. וא"כ הוי תעשה ולא מן העשוי, ושני רבא השתא בל תוסיף קאי מעשה לא הוי, דרבא סובר דיתר כמאן דליתי' דמי, פירוש אף שאמרה התורה על ארבע כנפות כסותך א"כ ציצית בעי רק ארבע, אף אם עשה עוד ציצית לא נפסלו הראשונים, דארבע הוי בכלל שמונה, וכיון דעובר על בל תוסיף שהרי הראשונות לא נפסלו מעשה לא הוי בתמי' כיון שעובר על בל תוסיף הרי שניהם המה ציצית, והוי מעשה ולא שייך תעשה ולא מן העשוי, ועיין בכ"מ שגם הוא מפרש דהאי מעשה לא הוי הוא בלשון בתמי', אכן רב פפא פליג על רבא וסבירא לי' יתר כמאן דאיתי' דמי, א"כ אם כיון להוסיף הרי נעשו שמונה ציצית והתורה אמרה על ארבע כנפות כסותך, א"כ שמונה לאו ארבע נינהו, ונפסלו כל הציצית, ואז לא יועיל מה שיחתוך אח"כ דהרי הוי תעשה ולא מן העשוי, אכן כל זה אם הי' כונתו להוסיף ולעשות שמונה ציצית, אכן אם הי' כונתו לבטל את הראשונות הרי עתה עומדות הראשונות לסתור

והנה מדאיצטריך למישרי כלאים בציצית, ע"כ דציצית בעי קשר, ופרש"י במנחות מ"א דהלכה למשה מסיני דבעי קשר בציצית, א"כ נאמר הלכה דבעי דוקא קשר, ואם עומד לסתור לאו קשר הוא, ועתה כשעשה ציצית יתר והיתה כונתו לבטל את הראשונות הרי נעשה מעשה שקשר שלהם עומד להתיר ונבטלו הראשונות מדין ציצית, ומעשה השנים מעשה רבה נינהו א"כ נעשה הוי, ובל תוסיף ליכא שהרי הראשונות בטל קשר שלהם כיון שעומד להתיר, א"כ חותך הראשונות והשניים כשרים, וזהו דקאמר ממאי דגברא לאסופי קא מכוון ואז נפסלו