לבוש מרדכי על יבמות יד

לכתחילה, ויש לעיין מאיזה טעם הוא, אם הוא דין בשבת דבעי דוקא מלאכה העומדת להתקיים, או דכלל הוא בקשר דכל קשר שעומד להתיר לאו קשר, ואף לענין שאיני של שבת יהי' הדין שכל העומד לסתור לאו קשר הוא, וגם הא דעניבה לאו קשר הוא ג"כ יש להסתפק אי מטעם דזה הוא דין בשבת כיון שאפשר להתיר לאו קשר הוא לענין דבעינן מלאכה המתקיימת, או מטעם דזה לא מקרי קשר

והנה אם נימא דטעם שקשר העומד לסתור מותר לכתחלה משום דגבי שבת בעינן מלאכה המתקיימת, א"כ היה צריך להיות זה הדין גם בשארי מלאכות, וא"כ תקשה רב דאמר השוחט בשבת חייב משום צובע וקאמר בגמ' שבת דף ע"ה הטעם משום דניחא ליה דליתווס בית השחיטה דמא כי היכא דניתו אינשו ולזבנו מיני', והא בודאי תיכף לאחר קנית הבשר הלא ירחצו את הדם, וא"כ הא הוי מלאכה שאינה מתקיימת, ע"כ דטעם הוא דקשר מקרי אם שני בגדים או חוטים או קצות החוטים נקשרים להיות גוף אחד, וכיון דעומד להפרד לאו קשר הוא, וא"כ אין זה הדין משום שבת אלא דהאי דינא הוא משום דכל שעומד להפרד לאו קשר הוא

ואפשר לומר דזהו הטעם דאיתא בעירובין דף צ"ז דר' יהודא סבירא לי' המוצא תפילין בשבת מכניסן זוג זוג ר"י אוסר בחדשות כו' חדשות כל שיש בהן רצועות ואינן מקושרות, ופריך ולענבינהו מעינב, אמר רב חסדא זאת אומרת עניבה פסולה בתפילין, אביי אמר ר' יהודה לטעמי' דאמר עניבה קשירה מעליתא היא, והקשה בתוס' אטו לא ידע רב חסדא דר"י סבירא לי' עניבה קשירה מעליתא היא, וי"ל דניחא לי' לאוקמא מתניתין דאוסרת בחדשות כרבנן דר"י דאמרי עניבה לאו קשירה היא עכ"ד התוס', ולכאורה תקשה מאיזה טעם יהי' עניבה פסולה בתפילין, אכן אם נאמר דכל מה שאמרו חכמים שמותר בשבת הטעם משום דלאו קשר הוא, א"כ בתפילין דאמרינן הלכה למשה מסיני קשר של תפילין, א"כ בעי דוקא קשר, וכיון דעניבה לאו קשר הוא לרבנן משו"ה פסולה גם בתפילין אף אם יענוב כעין קשר

ובזה יש לתרץ מאי דקשה דאמאי אסרינן בחדשות משום הקשר, יעשה הקשר באופן שיעמוד אח"כ לסתור כמו שיניח רצועה לצאת יותר, דמפני זה למחר יחזור ויקשור בהידוק כמו כל הקשרים, ואמאי אסור בחדשות, הא בכה"ג לא יהי' קשר של קיימא אכן לדברינו מיושב, שהרי אם יהי' עומד לסתור גם דין של תפילין אינו יוצא דכל שעומד לסתור לאו קשר הוא והלכה למשה מסיני נאמר קשר, ואף אביי דתריץ דר"י לטעמי' דאמר עניבה קשירה מעליתא משמע דלרבנן מותר בחדשות ע"י עניבה, היינו משום דאיהו סבירא לי' דהאי דנאמר הלכה למשה מסיני קשר של תפילין, לא נאמר קשר של תפילין, אלא נאמר דלית של תפילין, היינו שיהי' מרצועות עשוי כעין דלית, ובשל יד כמו יוד, וא"כ אין כאן כלל דין דקשר, ומשו"ה לרבנן מועיל עניבה, וכדאמר אביי דלית של תפילין ויוד של תפילין הלכה למשה מסיני: ומה דמחק זאת תוס' שם בד"ה קשר, משום דקשה לתוס' מהאי דקאמר בגמ' שבת כ"ה, אלא הא דתני רב יוסף לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה מלמען תהי' תורת ה' בפיך, למאי הלכתא, וקאמר לשין, והאמר אביי שין של תפילין הלכה למשה מסיני, ומשני אלא לרצועותיהן, ולא פריך מדלית ויוד. משמע דאין קדושה אלא בשין בלבד והיא דוקא הלכה, נראה לי כיון דילפינן האי דינא דבעי מן המותר בפיך מדכתיב למען תהי' תורת ה' בפיך, א"כ בעי דוקא שיהי' תורה, א"כ בשין של תפילין כיון דאמרינן בגיטין ד' כ' דיוצא עבד בכתב שעל גבי פנקס דחקיקת תוכות הוי כתב, א"כ השין נעשה תורה, אבל הדלית לא נעשה כלל תיבה דאין עבד יוצא בכתב שעל גבי כיפה, א"כ מה שקושרים הרצועה כעין דלית ויוד לא הוי כתיבה ולא נעשה תורה, א"כ אף שדלית ויוד הלכה למשה מסיני איך יהי' עשוי הקשר, לא נעשה בשביל זה תורה משו"ה כדמשני אלא לרצועותיהן, לא הוי מצי למיפרך והאמר אביו דלית של תפילין הלממ"ס, דאף אם הוא מסיני לא נעשה תורה כיון שאין זה כתיבה

ואפשר דלרב חסדא פליגי ר"מ ורבנן בהאי דינא אי הלממ"ס נאמר קשר או דנאמר איך יהי' התבנית, דהנה ר"מ מתיר אף בחדשות, ופירשו בתוס' דר"מ יסבור שיעשה קשר שאינו מהודק ותקשה מ"ט דרב יהודה ורבנן, ואין לומר דפליגי בעניבה דלר"מ יעניב, דהרי בגמ' מיבעי לן מאי סבר ר"מ בעניבה, ואף דלר"מ קשר שיכול להתירו באחד מידיו לאו קשר הוא ולרבנן הוי קשר אבל היכא דלא מיהדק שפיר שאינו מעשה אומן גם לרבנן לאו קשר הוא, וכן פסק הרמב"ם דאם אינו קשר של אומן אף שהוא לקיימא אין חייב מדאורייתא, והרמב"ם הא פסק כרבנן שהרי לא הזכיר דינא דר"מ, וא"כ כמו דלר"מ אף בחדשות שרי משום דיכול לעשות קשר שיכול להתיר באחד מידיו, ה"נ לרבנן יוכל לעשות קשר שלא יהי' כמו מעשה אומן ויהי' אינו מהודק אלא צריך לומר דר"מ דמתיר בחדשות ס"ל דהלכה למשה מסיני נאמר רק על תבנית הקשר שיהי' כמו דלית ויוד ובכך אף אם לא יהי' קשר ג"כ הוי תפילין, אכן רבנן סבירא להו דנאמר הלמ"מ קשר של תפילין, וא"כ בעי דיני קשר שיהי' של קיימא, דהאי דינא דקשר של קיימא איננו דין בשבת אלא בקשר, דקשר הוא ששני חוטים או בגדים נפרדים נעשים אחד, ואם עומד להסתר לאו אחר נינהו

וכן יש לפרש מאי דאיתא בירושלמי פרק כלל גדול הלכה ב', מה בנין הי' במקדש שהיו נותנין קרשים על גבי אדנים ולא לשעה היתה א"ר יוסי מכאן שהיו חונים ונוסעים עפ"י הדבור כמו שהוא לעולם, והיינו דמלאכת בונה יש בה מה שמחבר גושים נפרדים להיות אחד כמו עייל שופתא בקופינא דמרא וכמו המגבן דמחייב לר"א משום בונה, וכן כתב הרמב"ם בפ"ו מהלכות שבת, ז"ל, וכן המגבן את הגבינה הרי זה תולדות בונה כו', אכן התוקע עץ בעץ בין שתקע במסמר בין שתקע בעץ עצמו עד שנתאחד הרי זה תולדות בונה עכ"ד הרמב"ם, הרי דיש מלאכת בונה מפני שנתאחד, ומשו"ה פריך דמה שנותנין קרשים על גבי אדנים כיון דלשעה הוא הרי לא נתאחד, משו"ה איצטריך לטעמא שהיו חונים ונוסעים