לבוש מרדכי על מנחות קמו

סימן כו

סוגיא אחת שתי הלחם ואחת לחם הפנים, **(שעור זה שייך למ' מנחות

)** דף צ"ה לישתן ועריכתן בחוץ ואפיתם בפנים ואינן דוחין את השבת וכו' הא גופא קשיא אמרת לישתן ועריכתן בחוץ אלמא מדת יבש לא נתקדשה, ואפיתן בפנים אלמא מדת יבש נתקדשה וכו', מאי קשיא דילמא עשרון לא מקדש תנור מקדש, אלא אי קשיא הא קשיא, ואפיתן בפנים אלמא תנור מקדש ואין דוחות את השבת איפסלא בלינה, אמר רבא הקשה אדם קשה כברזל ומנו רב ששת, ופירש בתוס' אלא תברא מי ששנה זו לא שנה זו

הרמב"ם פסק בפ"ח מהלכות תמידין ומוספין הלכה ז' דלישתן ועריכתן בחוץ ואפיתן בפנים ככל המנחות ואין עשייתן דוחה יו"ט ולא שבת, עיין לח"מ בפ"ח מהלכות תמידין ומוספין הל' ז' שהקשה על דברי הרמב"ם קושית הגמ' דאפיתן בפנים הרי דתנור מקדש, וא"כ איפסלא בלינה, עוד הקשה דהא כתב הרמב"ם בפ"א מהלכות כלי המקדש, דעשרון נתקדש וא"כ אמאי לישתן ועריכתן בחוץ

בגמ' סוכה דף נ' נימא במקודשת קסבר כלי שרת מקדשין שלא מדעת איפסלא בלינה, והקשה תוס' כיון דכלי שרת אין מקדשין שלא בזמנן א"כ נעשה כמו שמילאוהו הקוף כדאשכחן במנחות פ' שתי הלחם דף ק', ותירצו, דשאני הכא דלא בעי כהן ובגדי כהונה במילוי, ותמוה דהרי בסידור הלחם הא בעי דוקא ביום השבת, ובקומץ בעינן דוקא ביום, ואעפי"כ בלילה קדוש אף שהוא שלא כמצותו ונפסל הרי חזינן דמה שלא כמצותו אין מועיל שלא לקדש ואעפי"כ שלא בזמנן אין מקדש, ואם הי' מונח בזמנו אין נפסל מטעם דנסדר שלא כמצותו, היינו שלא בזמנו, א"כ גם גבי שאיבת מים כיון דנשאב שלא בזמנו לא יפסל, ואם נימא דכונת התוס' כיון דלא בעי כהן ובגדי שרת א"כ אין המילוי דין כלל, משו"ה אף אם הוא כמו שסידרו הקוף נקדש ונפסל בלינה. משא"כ בקומץ דכיון דבעי כהן, המילוי עיקר ובלא מילוי (היינו אם הוא כמו שסידרו הקוף אין מקדש) א"כ מאי ראי' מייתי דכלי שרת מקדשין שלא מדעת ומשמע פשטא דיליף מינה לכל מקום, מאי ראי' משאיבה, דשם המילוי אינינו עיקר להיכא דבעי דוקא כהן, שם בעינן דוקא מדעת הכהן

והנה לעיל דף ע"ט אין הנסכים מתקדשין אלא בשחיטת הזבח. ואיתא בתוס' ז"ל פירש בקונטרס לפסל בלינה לא יתכן אלא לענין לשנותו לזבח אחר קאמר כדפרישית בסוף הקומץ זוטא, והיינו דבסוף הקומץ זוטא הקשו בתוספ' דלענין מפסיל בלינה מפסלי משקדשו בכלי, דהא אמר בשתי הלחם דאי תנור מקדש אפסלי בלינה. ועוד בפ' לולב וערבה קאמר זערי דאי מייתי במקודשת איפסלו בלינה ומשנה שלימה שנינו בפ"ב דמעילה גבי נסכים קדשו בכלי הוכשרו לפסול בלינה. והנה הוכיח בתוספ' דע"כ הא דאמר אין הנסכים מתקדשין אלא בשחיטת הזבח הוא לענין לשנותן לזבח אחר ועיי"ש בתוספתא אכן הרמב"ם כתב און הנסכים מתקדשין לקרב אבל לשנותן לזבח אחר לא הזכיר ברמב"ם, ועיין שם עוד בתוספ' שמקשה איך קאמר שם בגמ' דף ט"ו דלרבנן אפשר לשנותן לזבח אחר. הא במנחות דף ע"ט שם אמר שמן שהפריש לשם מנחה זבח זה פסול לשם מנחה אחרת

ועיין עוד מנחות דף נ"א בתוספ' ד"ה אי אפי לה מאתמול איפסלא בלינה שהקשה היכי מוכח דאי אפי מאתמול אפסל בלינה הא כלי שרת אין מקדשין אלא בזמנן

, ולישב כ"ז נראה לי דהנה תוספ' ס"ל בכל דוכתי דכלי שרת אין מקדשין אלא בזמנן והיינו דאיתא בגמ' מנחות דף ק' מנחה שנקמצה בלילה תצא לבית השריפה ופריך מנחה אפשר דמהדר קומץ לדוכתי' וקומץ ביממא הוא תני והוא אמר לה כלי שרת מקדשין שלא בזמנן, ומב"י כל הקרוב ביום קדוש ביום (בלילה קדוש בלילה) ביום אין בלילה לא אינו קדוש לקרב אבל קדוש לפסול מותיב ר' זירא סידר את הלחם ואת הבזיכין אחר שבת והקטיר הבזיכן בשבת פסולה. כיצד יעשה יניחנה לשבת הבאה שאפילו הוא על השלחן ימים רבים אין בכך כלום, ואי ס"ד כלי שרת מקדשין שלא בזמנן לקדוש ולפסול אמר רבה מאן דקא מותיב שפיר קא מותיב, ואבוה דר' אבין נמי מתניתא קאמר קסבר לילה אין מחוסר זמן הא ומים מחוסרין זמן (ופירש רש"י בלילה אין מחוסר זמן משו"ה מתקדש, אבל לחם הנסדר באחד בשבת לא מקדש, דאכתי כמה ימים יש עד זמנו) כי מטי ליליא דבי שמשי ליקדוש וליפסול (ופירש רש"י דהא לילה אין מחוסר זמן ולפסול בליל ששי משום סידור לילה ולשחרית נפסל בלינה) אמר רבא בשקדם וסילק מר זוטרא ואיתימא רב אשי אמר אפילו תימא בשלא קדם וסילק, כיון דסידורו שלא כמצותו נעשה כמו שסידרו הקוף ומכאן מוכיח תוספ' בכל מקום דהיכא דהוי שלא בזמנו אין מקדש, ורק בלילה לא מקרי שלא בזמנו

אכן הרמב"ם כתב בפ"ג מהלכות פסולי המוקדשין הל' כ"א ז"ל כלי שרת מקדשין שלא בזמנן להפסל אבל לא להקריב כיצד דבר שמצותו ביום שנקדש בלילה וישרף, ולכאורה הי' להרמב"ם לבאר דשלא בזמנן אין מקדש ורק לילה הוי זמנן ואיך כתב הרמב"ם דכלי שרת מקדשין שלא בזמנן ואף שכתב הרמב"ם כיצד וכו' שקדש בלילה, אעפי"כ הי' לו לבאר מסקנת הגמ' דהיכא דהוו שלא בזמנן אין מקדשין כלל, והנה התוספ' דמס' זבחים דף פ"ז ד"ה לשולחן הקשו סוגיא דזבחים דמוכיח התם מהא מתניתן דקתני שאפילו הוא על השלחן ימים רבים דטעמא, משום דשלחן אין פוסל בלינה. ואילו במנחות משמע דשלחן פוסל. בלינה, וטעמא דאין פוסל משום דלא נתקדש, והרמב"ם כתב הטעם משום דאין פוסל בלינה

לכן נראה לי דהרמב"ם מפרש פירוש אחר בדברי הגמ' דהנה בשבועות דף י"א איתא, שאני קטורת דקדושת דמים היא אלא מעתה לא תפסל בטבול יום אלמה תני' נתנה במכתשת נפסלה בטבול יום. וכי תימא כל קדושת דמים נפסלה בטבול יום והתנן המנחות מועלין בהן משהוקדשו קדשו בכלי הוכשרו לפסל בטבול יום ובמחוסר כיפורים ובלינה קדשו בכלי אין לא קדשו בכלי לא קדשו בכלי לא, אלא מאי קדושת הגוף היא אלא מעתה תפסל בלינה, אלמה תנן הקומץ והלבינה, והקטורת וכו' אין הוכשרו לפסל בטבול יום ובמחוסר כיפורים ובלינה וכו' אמר לו לינה קאמרת שאני קטורת הואיל וצורתה כל