לבוש מרדכי על מנחות קמג

לקלעים דהא בזה אין ראי' דר' יהודה סובר דאם שחט קדשי קדשים בדרום ירדו דהא כל הני אין לומר שכן יש להם הכשר במקום אחר אבל קדשי קדשים ששחטם בדרום שדרום כשר לקדשים קלים א"כ אפשר דגם ר' יהודה מודה דאם עלו לא ירדו וכמו בלן דמה, לכן סובר הרמב"ם דהא דאמר אליבא דר' יהודה כו"ע לא פליגי הוא ר' יהודה דאמר דאם נשחטה חוץ למקומה אין מקדשת הלחם דס"ל שחיטה פסולה אין מקדשה קדושת הקרבן וכיון דאין מקדשה קדושת הקרבן לא הוי פסולי בקדש נמצא דהרמב"ם דבזה לא פסק כר' יהודה וס"ל דאף שחטה חוץ למקומה מקדשת הלחם א"כ שחיטה פסולה מקדשת הקרבן א"כ אם עלתה לא תרד דהרי דרום כשר לקדשים קלים. סימן כה

סוגיא דכל שהי' שעת היתר לכהנים אין מועלין

כתב הרמב"ם בפ"ג מהלכות מעילה הלכה א. ז"ל קדשו מזבח שמתו יצאו מודי מעילה דבר תורה אבל מועלין בהן מדברי סופרים וכן אם נפסלו בדברים שיפסלו בהן הקרבנות שכבר ביארנום מועלין בהן מדברי סופרים במה דברים אמורים בשלא הי' להן שעת היתר לאכילת כהנים אבל אם הי' לקדשי הקדשים הנאכלין שעת היתר ואח"כ נפסלו ונאסרו באכילה הואיל והותרו שעה אחת אין מועלין כו". אבל אם הגיע הדם למזבח כמצותו ואח"כ לן הבשר או האימורין או שנטמא הבשר או האימורין, או שיצא הבשר או האימורין לחוץ או שיצא מקצת הבשר קודם זריקת דמים, בכל אלו וכיוצא בהן אין מועלין בשאר בשרן כו' עכ"ד הרמב"ם

וכתב על זה הכ"מ ובגמ' איתמר עלו (קדשי קדשים ששחטן בדרום) מהו שירדו רבה אמר אם עלו ירדו רב יוסף אמר אם עלו לא ירדו אליבא דר' יהודה לא תיבעאי לך דכו"ע לא פליגי דאם עלו ירדו כי פליגי אליבא ד"ר שמעון וכו' תנן קדשי קדשים ששחטן בדרום מועלין בהם בשלמא לרב יוסף ניחא אלא לרבה קשיא מאי מועלין בהם מדרבנן ואע"ג דהא דאוקימנא מתניתן דקתני מועלין בהם מדרבנן אליבא דרבה הוא משמע דלרב יוסף מועלין בהם מדאוריתא ולמסקנא דגמ" אסיקנא לרבה בתיובתא והוי משמע לכאורה כיון דהלכה כרב יוסף ולדידי' מועלין דקתני מתניתן הוי דאוריתא הכי נקטינן כי דייקינן בה נקטינן דמועלים בהן דקתני מתניתן היינו מדרבנן משום דהא דאוקימנא מתניתן דמועלין לר" יוסף מדאוריתא היינו אליבא דר"ש, אבל ר' יהודה הא אמרינן דכו"ע לא פליגי דאם עלו ירדו וא"כ אין מועלין בהם מדאוריתא וכיון דקי"ל הלכה כ"ר יהודה לגבי ר"ש כל שלא הי' לה שעת היתר לכהנים אין מועלין בהם אלא מדרבנן עכ"ד הכ"מ. וכבר תמה על דברי הכ"מ אנו הלח"מ. בפ"ג מהלכות פסוה"מ הלכה ז. וז"ל ודבר תימה הוא זה דהא פסק רבינו ז"ל כאן אם ענו לא ירדו, וע"כ כתב הלח"מ ז"ל לכך נראה לי לומר דסובר רבינו ז"ל כשתירצו בגמ' מאי מועלין מדרבנן, אליבא דכולהו קאמר והמתרץ גלה לו פירוש המשנה למקשה ואומר לו אינו כמו שאתה סבור דלמ"ד לא ירדו מדאוריתא דלכו"ע מעילה הוי מדרבנן דוקא אפילו אם עלו לא ירדו כיון דאינם יכולים לעלות לכתחילה, והוצרך רבינו ז"ל לומר כן משום דקשי' לי' מאי אמרו שם לימא תנינא להא דאמר עולא אמר ר' יוחנן (קדשים שמתו יצאו מידי מעילה דבר תורה) כלומר ומאי קמ"ל עולא ואם איתא דלא תירץ כן אלא לרבה טובא אשמעינן עולא דלא נימא מעילה מדבר תורה כרב יוסף כו" עכ"ד הלח"מ. וגם תירוצו של הלח"מ קשה מאד, דאף לפי תירוצו קשה מאי פריך כיון דהמקשה הא סבר דלרב יוסף מועלין דבר תורה, ובודאי לא טעה המקשן, בדבר שאין הדעת טועה, וא"כ הא אפשר לומר מסברא דמעילה דבר תורה, וא"כ מאי קשה הא אפשר שזה אשמיעינן עולא אמר ר' יוחנן, ע"כ דהקושיא היא כיון דעולא אמר ר' יוחנן לא אמר לפרש המשנה דאם הי' בא לפרש המשנה הי' לו לומר על מתניתן, וגם אם הי' רוצה לפרש המשנה ולאשמעינן דאף אם עלו לא ירדו, אעפי"כ אין בהן מעילה איך אמר לדינו על קדשים שמתו הי" לומר יותר חידוש, דאף בקדשים שאם עלו לא ירדו ג"כ אין מועלין דבר תורה, דהא מהא דאמר קדשים שמתו דאף אם עלו ירדו, אין ראי' למתניתן, דאפשר דשם אם עלו לא ירדו ומועלין בהן דבר תורה, ע"כ דעולא אמר ר' יוחנן לא בא לפרש מתניתן:

וע"כ דזה ידע הפירוש במתניתן לרבה דאם עלו ירדו ומועלין מדברי סופרים, וא"כ פריך לרבה, מאי קמ"ל ר' יוחנן. דאין בהם מעילה דבר תורה, הא זאת ידענו מק"ו ממתניתן דקדשי קדשים ששחטן בדרום, דלרבה אין בהם מעילה דבר תורה, ולזה מתרץ דאיצטריך רי' יוחנן לאשמעינן, דקדשים שמתו יש בהם מדרבנן, וכיון דמזה אין ראי' הדר קושי' לדוכתא על הרמב"ם מאין מוכיח, דלמסקנא, אף בקדשים שאם עלו לא ירדו, המעילה רק מדרבנן, כיון דלהמקשן. הי' סבר דהיכא דאם עלו לא ירדו המעילה דאוריתא

אכן לדידי נראה דאי אפשר כלל לומר דהרמב"ם סובר בהנך קדשים דאם עלו לא ירדו, דאין מועלין מן התורה אלא מדרבנן, דהרי היכא דהמעילה דרבנן אין מביאין קרבן, וכמו שכתב הרמב"ם בפ"א מהלכות מעילה הלכה ו. וכן הגירסא בשיטה מקובצת במעילה דף מאי איכא בין דאוריתא לדרבנן דאורייתא משלמין חומש ואשם דרבנן לא, ובודאי דכן הדין, שהרי אי אפשר להביא חולין לעזרה, ולפי זה יקשה להרמב"ם דסובר, דאף אם הדין שאם עלו לא ירדו, מן התורה אין מועלין, איך יפרנס המשנה דכריתות דף י"ג. יש אוכל אכילה אחת וחייב עלי' ארבע חטאות ואשם אחד, טמא שאכל חלב והוא נותר מן המוקדשין ביוה"כ. והרמב"ם הביא להאי דינא בפ"ו מהלכות שגגות, והא כבר נפסל החלב מלהקריב על המזבח, שהרי נעשה נותר, ואיך הוא מחויב אשם, ע"כ ברור שמה שאמר הרמב"ם וכן אם נפסלו בדברים שיפסלו בהן הקרבנות, כונתו שנפסלו מדיניהם, מה שראוי להקריב, אם נפסל הקרבן מדין קרבן, היינו שפסוליהן מחיים כמו נרבע מוקצה ונעבד כו' דהרי באלה שאם עלו לא ירדו לא נפסלו מדין קרבן, שהרי משום זה עוברין עליהן משום שחוטי חוץ כדכתיב ואל פתח אוהל מועד לא הביא להקריב קרבן. אכן כל זה דמחייב מעילה מדאוריתא מטעם אם עלו לא ירדו הוא דוקא בהנך דברים דעולין על המזבח, דאלה לא נפסלו מדינם ע"י פסולם שהרי אם עלו לא ירדו, אבל קדשים הנאכלים אם נפסלו מלאכול, נפסלו מדינם, וכדאיתא בגמ' בדף י. דהנהנה מבשר קדשי קדשים שנטמא דפטור, ופריך פשיטא מאי קאמפסיד, ולפי זה הא דקאמר במעילה תנן ק"ק ששחטן בדרום מועלין בהם בשלמא לרב יוסף ניחא, היינו דר"י יפרש, דמועלין בדברים המעלין על המזבח בעולה בכולה, ובחטאת באימורין, אכן מה דאמר הרמב"ם דק"ק ששחטן בדרום המעילה רק מדברי סופרים