לבוש מרדכי על מנחות קמב

לשמה וצריך שע"י הכתובה יהי' הספר כריתות לשם האיש והאשה משו"ה צריך מחשבה בפירוש וסתמא בגט פסול וכן מוכח דהשחיטה מוספת קדושה כדאיתא בסוטה דף י"ד ז"ל הגמ' מידי דהוי אדם דם אע"ג דקדישתה סכין בצואר הבהמה הדר מקדיש להו הרי דהשחיטה מוספת קדושה וכן הוא בגמ' מנחות דף ט"ז ז"ל הגמ' מי סברת דם בצואר בהמה קדוש דם סכין מקדש והבא לקדש כבא להתיר ומשו"ה הדין דאם נשחטה התודה חוץ לזמנה או חוץ למקומה קידש הלחם משום דאף דנשחטה בפסול עכ"פ הוקדשה התודה להיות עלי' קדושת תודה ע"י השחיטה אבל אם נשחטה התודה שלא לשמה לא קידש הלחם אף דבתודה שלא לשמה כשרה התודה אלא שלא עלתה לבעלים ובשחט חוץ לזמנה הא התודה פסולה אכן לפי דברינו ניחא דהא בשחטה לשמה במחשבת חוץ לזמנה או חוץ למקומה הוקדשה התודה לקדושת תודה אף שיש עלי' פסול משו"ה מקדשת הלחם אבל בשחטה שלא לשמה דלא הוקדשה התודה לקדושת תודה משו"ה אינה מקדשת הלחם

והנה חזינן מהאי דינא דאם שחט חוץ לזמנו או חוץ למקומו שמקדש הלחם חזינן דאף שחיטה פסולה אם אך היא לשמה מקדשה קדושת הקרבן אכן מהאי דינא אם נשחטה שחיטה פסולה אם מקדשת קדושת הקרבן יש פלוגתא במנחות ע"ח דאיתא במתניתן שחטה חוץ לזמנה וחוץ למקומה קדש הלחם שחטה ונמצאת בע"מ ר' אליעזר אומר קודש וחכמים אומרים לא קידש וקאמר בגמ' מתניתן מני ר' מאיר היא דתניא כו' שחטה חוץ לזמנה וחוץ למקומה קדש הלחם שחטה ונמצאת טרפה לא קדש הלחם שחטה ונמצאת בעלת מום ר"א אומר קדוש ור' אומר אינו קדוש דברי ר"מ אמר ר' יהודה לא נחלקו ר"א ור' יהושע על ששחטה ונמצאת טרפה שלא קידש ועל חוץ לזמנו שקידש ועל מה נחלקו על חוץ למקומו שר' אליעזר אומר קידש ור' יהושע אומר לא קידש כו' התחיל ר' אליעזר לדון דנין פסול מחשבה מפסול מחשבה (חוץ למקומו מחוץ לזמנו) ואין דנין פסול מחשבה מפסול הגוף (היינו מבעל מום) התחיל ר' יהושע לדון דנין פסול שאין בו כרת מפסול שאין בו כרת ולא יוכיח חוץ לזמנו שפסול שיש בו כרת ושתיק ר' אליעזר ע"כ ולכאורה מאי קאמר דנין פסול שאין בו כרת מפסול שאין בו כרת ולא יוכיח חוץ לזמנו שיש בו כרת אדרבה כיון דהוא יותר פסול שחייבו כרת יותר יש סברא לומר שלא יקדש הלחם וצריך לומר דהכונה הואיל ומרצה לפגולו דכיון דאמרה התורה שחייבין עליו כרת א"כ אחשבה רחמנא שקדושה וכן מצאתי ברש"י כתוב בתחלת הדף ז"ל חוץ לזמנו פשיטא הן דקידש הואיל ומרצה לפגולו עכ"ל רש"י והכונה כיון דמרצה לפגולו ומחייב כרת א"כ השחיטה מקדשת רק שעושה פסול אבל בחוץ למקומו דלא מצינו שאמרה התורה שחייב כרת ואמרינן כיון דשחיטה פסולה היא א"כ אין מקדשה כלל נמצא דבהאי דינה אי שחיטה פסולה מקדשת הקרבן קדושת השחיטה היכא דלא מצינו שגלתה התורה פליגי בזה ר"מ ור' יהודה לר"מ שחיטה פסולה מקדשת הקרבן ולר' יהודה אין מקדש קדושת הקרבן אליבא דר' יהושע ור' יהודה סובר דשתיק ר' אליעזר לר' יהושע והודה דשחיטה פסולה אין מקדשת הקרבן והנה הא דאמרינן לן בדם כשר משום דלן כשר באברים ולן באברים משום דבבשר קדיש היינו דוקא היכא דהקרבן נתקדש בקדושתו אז אמרינן כל שפסולו בקודש המזבח מקבלו אבל אם לא נתקדש קדושת הקרבן איננו עוד ראוי למזבח ואין המזבח מקבלו מעתה לא קשה מה שהקשינו אמאי אמר בגמ' אליבא דר' יהודה כו"ע לא פליגי באם שחט קדשי קדשים בדרום שירדו אמאי לא נימא הא דרום כשר בקדשים קלים וכמו דאמרינן לן בדם בקדשי קדשים אם עלו לא ירדו משום דיש הכשר בבשר קדשים קלים אכן לדברינו ר' יהודה לטעמי' הא סבר דשחיטה פסולה אין מקדשה א"כ לא שייך כלל לומר שכן כשר דדוקא גם לן בדם שהשחיטה היתה כדין ונתקדש קדושת הקרבן אז אמרינן שכן כשר הבשר בקדשים קלים בלן שהפסול הזה הקודש מקבלו אבל היכא דחסר עודנה קדושת הקרבן והוי רק קדושת פה בזה אמרינן שאם עלו ירדו

שוב ראיתי שכן מפורש בגמ' דהאי דינא עלו ירדו או לא תלוי בזה אם מקדש קדושת הלחם שהרי איתא שם במנחות איתמר חטאת ששחטה חוץ לזמנה אם עלתה לא תרד חוץ למקומה רבה אמר תרד (כן גרסה השיטה מקובצת) רבא אמר לא תרד רבה כר' יהושע ורבא כר' אליעזר והדר בי' רבא לגבי' דרבה מדהדר בי' ר"א לגבי ר' יהושע עכ"ל הגמ' ולכאורה מאי ענין דין דאם עלתה תרד לגבי דין מחלוקת ר"א ור' יהושע אם קידש הלחם אכן לדברינו כיון דהדר בי' ר"א א"כ ס"ל דשחיטה פסולה אין מקדש הלחם ואין מקדש את הקרבן לקדושתי' משו"ה אם עלה ירד דזה מקרי שאין פסולי בקודש שלא נתקדשו קדושת הקרבן והא דלא פליג ר' יהודה במתניתן בזבחים דף פ"ד על נשחט חוץ למקומו ופליג רק על נשחט בלילה ונשפך דמה ויצא דמה חוץ לקלעים משום דדין זה בנשחט חוץ למקומו תלוי בפלוגתה דר"א ור' יהושע וקודם שחזר בו ר"א בנשחט חוץ למקומו מקדש הלחם אליבא דר"י והא דיליף ר' יהודה לימוד לנשחטה בלילה סבירא לר"י אליבא דר' יהושע דמזה ילפינן לכל שחיטות פסולות דאין מקדשין קדושת הקרבן רק בשחיטת חוץ לזמנו הואיל ומרצה לפגולו ובזה יש לישב קושית התוספת בד"ה והדר ז"ל תימא התנן בהדיא בפרק המזבח מקדש ואלו אם עלו לא ירדו הלן והיוצא והטמא ושנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו ואפילו למקומו ואפילו לר' יהושע גופי' דהכי משמע בריש מעילה דלא ירדו דקתני כלל אמר ר' יהושע כל שלא הי' שעת היתר מועלין בה שנשחטה חוץ לזמנה וחוץ למקומה ומפרש בגמ' הואיל ומרצה אכן לדברינו לא קשה דסתם מתניתן הא סברה כר' מאיר דר"א ור' יהושע סברי בחוץ למקומו דמקדש הלחם דהכא רבה ורבא קאי אליבא דר' יהודה דכל שחיטה פסולה אין מקדש הלחם

והא דאמר עוד בגמ' ואיכא דאמרי אע"ג דהדר בי' לגבי דר' יהושע רבה לגבי דרבא לא הדר בי' התם הוא דקאמר לי' נדיננו משלא לשמו אבל הכא אי דיינת לי' משלא לשמו אם עלתה לא תרד אפשר דתרויהו לישנא פליגי בחטאת ששחטה שלא לשמה כיון דגבי חטאת היא שחיטה פסולה אי מקדשה קדושת הקרבן דללשון ראשון אף חטאת ששחטה שלא לשמה אין מקדש קדושת הקרבן משו"ה אם עלתה תרד אליבא דר' יהודה דמנחות ולישנא בתרא סבר דכיון דאם שוחט שלא לשמו הוא מקדש קדושת הקרבן ששחטו לאותו קרבן וכדמצינן בזבחים ס"ז עולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת נעשית חטאת א"כ חטאת ששחטו לשם שלמים חל על הבהמה קדושת הקרבן הזה ומשום קדושת הקרבן ששחטו לשמו אם עלה לא ירד

ולפי זה סובר הרמב"ם הא דאמר בגמ' מעילה אליבא דר' יהודה כו"ע לא פליגי אין הכונה אליבא דר' יהודה דאמר דאם נשפך דמה או נשחטה בלילה או שיצא דמה חוץ