לבוש מרדכי על מנחות קמא

ק"ו הכא מה שלך בשלו שאין ענוש כרת אסור, שלי בשלך שענוש כרת לא שכן, לפי זה מיושב קושית התוס' אמאי בשחט קדשים בחוץ הוי שחיטה שאינה ראי' הוא אפשר לפדות, נהי דעתה אפשר לפדות אבל הא כבר אין השחיטה התירה את הבשר, והוי אסורין באכילה כדין חולין בעזרה ה"נ קדשים בחוץ דנשחטו שלא במקומן אסורין באכילה וא"כ שוב אין ראוין לפדי' דהא און פודין את הקדשים להאכילן לכלבים, משו"ה הוי שחיטה שאינה ראוי'

, עוד אפשר לומר דהא דאיתא בזבחים דף קו' על פני השדה לומר לך הזובח בשעת איסור הבמות מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב על פני השדה הכונה, כאלו הקרוב לעכו"ם וכן משמע קצת בר"ח ע"ז נ"א שכתב כאלו הקרוב לשדה וא"כ אשמיעינן קרא דכמו דבזובח לעכו"ם נאסר, כן זובח קדשים בחוץ נאסר, וא"כ אסרה תורה קדשים שנזבחו בחוץ

, עכ"פ זביחת קדשים בחוץ אוסרת וא"כ אפשר לומר דפליגי רבי ורבנן השוחט בע"מ שלא נפדו בחוץ כרת בודאי לא מחייב שהרי אין ראוי לבוא אל פתח אהל מועד, אבל אם נאסר משום זביחת קדשים בחוץ או לא נאסר משום קדשים כיון דכבר בע"מ עומד לפדי' וכבר אינינו קדשים ואם נימא קדשי מזבח לא בעי העמדה והערכה, יהי' מחלוקתם אף אם כבר מתו אחר השחיטה ואם נימא דבעי העמדה והערכה יהי' מחלוקתם אם יש לפדותם כל זמן שהם חיים עודנה ומפרכסין רבי סבר כיון דלא נפדו עודנה הם עודנה קדשי מזבח ומקרי עוד קדשי ה' ואם שחטן בחוץ הוי שלי בשלך ולא התירה הזביחה משו"ה יקברו או דמקרי שזבח קדשי ה' על פני השדה משו"ה יקברו אכן חכמים סברו כיון שנפל בהבהמה מום ואין ראוי' למזבח נסתלק מהם קדושת הגוף וכבר לא מקרי שלי שאינם עולים לגבוה משו"ה אם עבר ושחט יפדו, למאן דבעי העמדה והערכה כל זמן שהם חיים היינו כל זמן שמפרכסין, למאן דלא בעי העמדה והערכה אף אם מתו יפדו. ומשו"ה לרבי יש בקדשי מזבח תמים ונעשה בע"מ מועל אחר מועל מחיים, שהרי לרבי עודנה קדושת הגוף הכא כל זמן שלא נפדה, ובקדושת הגוף יש מועל אחר מועל ואף דע"י העמדה והערכה יכולין לפדותו אבל כל זמן שלא עשו העמדה והערכה אין יוצא מקדושתי' משו"ה יש בה מועל אחר מועל ורבנן לטעמיהו דאם שחטן אפשר לפדותן כל זמן שמפרכסין הרי דאף קודם פדי' אינם קדושת הגוף ולא מקרי שלו בשלך משו"ה אין בהם מועל אחר מועל מחיים והרמב"ם בפירוש המשנה מוכח דס"ל ג"כ דפלוגתן במתניתן היכא דלא שחטן ז"ל הרמב"ם בפירוש המשנה ומה שיש בין תנא קמא ורבי הוא קדשי מזבח שנפל בהם מום רבי אומר אם עבר ושחטן יקרבו ואין להם פדיון ולפיכך יש בהם מועל אחר מועל ר"ל בבעלי מומים אלא כיון שנהנה ופגם מעל כמו שהקדמנו בפרק הזה והנהנה באותו הבהמה אחריו מעל (ותיבת לא הוא ט"ס) ואין הלכה כרבי עכ"ל הרמב"ם והנה תיבות ר"ל בבעלי מומים שכתב הרמב"ם אין להם ביאור דהא מיירי בקדשי מזבח שנפל בהם מום, אלא דכונת הרמב"ם להוציא ממה שאמר מקודם דאמר רבי אם עבר ושחטן דלא תומא דגם במתניתן מיירי בעבר ושחטן ע"ז אמר ר"ל בבעלי מומין שלא שחטן דכיון דרבי סובר דאם עבר ושחטן אין להם פדיון אפילו בהעמדה והערכה כל זמן שמפרכסין משום דשחיטתן אוסרתן א"כ בקדושתיהו קיימא ואין להם פדיון אפילו ע"י מעילה משו"ה יש בהם מועל אחר מועל, ובזה אין הלכה כרבי דכיון דאם עבר ושחטן יש להם פדיון כל זמן שמפרכסין, וכמו שכתב הרמב"ם בפ"ה מהלכות ערכין דאם שחטן כל זמן שהן מפרכסין יש להם פדיון והיינו כחכמים דכבר עבר קדושת הגוף מהם, משו"ה אין מועל אחר מועל, ומשו"ה כתב הכ"מ דהרמב"ם פסק כחכמים. סימן כ"ד

סוגיא אם עלו מהו שירדו

מעילה ב' איבעא להו אי עלו (קדשי קדשים ששחטן בדרום) מהו שירדו רבה אמר אם עלו ירדו רב יוסף אמר אם עלו לא ירדו אליבא דר' יהודה לא תיבעי לך דכו"ע לא פליגו דאם עלו ירדו כי פליגי אליבא דר"ש וכתב ברש"י וכן בתוס' היינו אליבא דר' יהודה דאמר אם נשחטה בלילה אם עלו ירדו מכש"כ היכא ששינה את המקום דאם עלו ירדו והנה הרמב"ם כתב בפ"ג מהלכות פסולי המוקדשין הלכה ז' ז"ל אי קדשי קדשים שנשחטו בדרום או שנתקבל בדרום אעפ"י שכל אלו פסולים אם עלו לראש המזבח לא ירדו וכבר תמה הכ"מ כיון דהרמב"ם פסק כר' יהודה לגבי לן דמה ונשפך דמה ונשחטה בלילה דאם עלו ירדו א"כ איך פסק בקדשי קדשים ששחטם בדרום לא ירדו הא בגמ' קאמר דאליבא דר' יהודה כו"ע מודו דאם עלו ירדו

והנראה לי דהנה התוס' במס' נדה דף מ' הקשו כיון דלר' יהודה יש רק שלשה מיעוטים מנא לי' להוציא נשחטה בדרום עוד הקשו כמו דאמרינן כיון שיש לו הכשר בשארי דברים מקרי פסולו בקודש א"כ אמאי אית לי' לרבה אליבא דר"ש דירדו אכן לכאורה גם אליבא דר' יהודה יש להקשות כיון דאית לי' לר' יהודה דלן בדם אפילו בקדשי קדשים לא ירדו משום דלן כשר בבשר קדשים קלים, א"כ הרי שחיטת דרום כשר לכתחילה בקדשים קלים אמאי לר' יהודה ירדו בקדשי קדשים

לכן נראה לי דהנה יש להסתפק הנה בהמה הא תיכף משקדשה חל עלי' קדושת הגוף א"כ הא דבעינן שישחטו לשמה אם זה הוא רק דין שלא ישנו היינו שלא יפסלו במחשבת שלא לשמה אבל אין השחיטה מוספת קדושה או דהשחיטה מוספת קדושת הקרבן על הבהמה דמתחילה הי' רק קדושת פה על הבהמה לעולה או לחטאת ועתה ע"י השחיטה לשמה הוא מקדשה קדושת השחיטה לאותה קרבן ואם חישב שלא לשמה חסר טל הקרבן קדושת השחיטה לאותו הקרבן והא דאם שחט סתמא כשר משום דהעבודה בעצמה אם אין מחשבתו מחלל העבודה מקדשה ונראה לי דבודאי השחיטה מקדשה את הבהמה קדושת הקרבן דהא בזבחים בריש המס' פריך מ"ש זבחים דבסתמא כשר וגט סתמא פסול ואם נימא דבקדשים אין צריך יותר לקדש רק אם חישב שלא לשמה הוא פסול אבל בסתמא ממילא כשר דאין חסר קדושה א"כ היכי מדמו כלל הא בגט צריך שיעשה את הספר כריתות לה ובקדשים הא אין לעשות לחטאת לעולה שכבר היא עשוי' ועכצ"ל דגם בקדשים בעינן שהשחיטה יקדשו לשם אותה קרבן משו"ה פריך מ"ש זבחים מגט ומשני זבחים בסתמא לשמה קאי א"כ עבודה מקדשה לקדושת הקרבן אבל גט דלא קאי סתמא