לבוש מרדכי על מנחות קמ

סימן כ"ג

סוגיא דאין מועל אחר מועל וכ"ו

מעילה דף י"ט אין מועל אלא בהמה וכלי שרת בלבד וכו' רבי אומר כל דבר שאין לו פדיון יש בו מועל אחר מועל בגמ' רבי אומר וכו' היינו ת"ק וכו' רב פפא אמר קדשי מזבח תמימין נעשו בעלי מומין ועבר ושחטן איכא ביניהו והתניא קדשי מזבח תמימין ונעשו בעלי מומין ועבד ושחטן רבי אומר יקברו וחכ"א יפדו, והנה רש"י פירש דגם במתניתן מיירי בשחט בע"מ עד שלא נפדו דרבי סבר קדשי מזבח היו בכלל העמדה והערכה וכיון שכבר לא אפשר בהעמדה והערכה דהא מתו הלכך יקברו הלכך יש בהן מועל אחר מועל ורבנן סברי דקדשי מזבח לא היו בכלל העמדה והערכה א"כ אפשר לפדותן אף אם מתו משו"ה אין בהם מועל אחר מועל אך בתוס' מפרשי דמתניתן מיירי שלא שחטן אלא דרבי לטעמי' דס"ל קדשי מזבח היו בכלל העמדה הערכה דמשו"ה אם עבר ושחטן יקברו א"כ אלימא קדושתיהו ואף מחיים יש בהם מועל אחר מועל

והנה בין לפירוש רש"י בין לפירוש התוס' אליבא דידן דס"ל קדשי מזבח בעי העמדה והערכה, וכמו שכתב הרמב"ם בפ"א מהלכות מזבח הלכה י"א ובפ"ה מהלכות ערכין הלכה ח' וא"כ הלא בזה הלכה כרבי ולא כחכמים וא"כ קשה על הרמב"ם בפירוש המשניות שכתב דאין הלכה כרבי דהא כיון דתליא בדין אי בעי העמדה והערכה, הי' לו לפסוק כרבי, ביחוד קשה על רבינו הכ"מ שעל דברי הרמב"ם שכתב בפ"ו ממעילה שכתב בהלכה ו' ז"ל בהמת קדשי הקדשים שנפל בה מום הואיל והיא עומדת לפדיון הרי הוא כקדשי בדק הבית שהיא קדושת דמים ואם נתנה לחבירו וחבירו לחברו הראשון בלבד מעל. וכתב ע"ז הכ"מ ז"ל בספ"ה דמעילה דף כ' פלוגתא דתנאי בברייתא ופסק כחכמים עכ"ל הכ"מ, וזה תמוה כיון דבגמ' פלוגתיהו בדין אי קדשי מזבח בעי העמדה והערכה הא בזה פסק הרמב"ם דבעי העמדה והערכה. ובשלמא על הרמב"ם לא קשה דאפשר דהכא מפרש כפי' רש"י דפלוגתיהו גם במתניתן לאחר מיתה בזה ס"ל דיש מועל אחר מועל משום דלאחר מיתה אין בה פדיון כיון דבעי העמדה והערכה אבל מחיים דאפשר לעשות העמדה והערכה גם רבי מודה דאין מועל אחר מועל והרמב"ם פסק כרבי ביד חזקה ולא כרבנן דלדידהו אף לאחר מיתה יש מועל אחר מועל דבעי העמדה והערכה ואף דלפי זה יהי' חמור לאחר מיתה מחיים דמחיים אין מועל אחר מועל ולאחר מיתה יש מועל אחר מועל לא קשה שהרי איתא במתניתן הנהנה מן החטאת כשהיא חי' לא מעל עד שיפגום (ומוקי לה בגמ' בבעלת מום) כשהוא מתה כיון שנהנה מעלי אבל הכ"מ דפירש דפסק כחכמים הרי דמפרש כפירוש התוס' דמתניתן מיירי כשהיא חי' ותלו בגמ' דתליא אם מעי העמדה והערכה ואיך פסק דבק"מ אין בה מועל אחר מועל

והנראה לי דהנה התוס' בב"ק דף ע"ו ד"ה שחיטה הקשו אמאי חשיב שחיטה (של קדשים בחוץ) שחיטה שאינה ראוי הא יכול לפדות בשעת פרכוס דבר העמדה והערכה היא, כדאמרינן בפ"ב דחולין ואין לך מום יותר גדול משחיטה ואין סברא לומר דלפי שנפסל שוב אין לו פדיון דבשלמא פסול שהוא בשרפה כגון פגול אין לו פדי' משום דמצוה לשרפו אבל שחיטת חוץ אינה בשרפה אלא בקבורה ותרצו בתוס' דלא אמרינן מפרכסת היא כחי' היכא דשחט שנים, אלא בישראל בטמאה ועכו"ם בטהורה אבל לא ישראל בטהורה היכא ששחט שנים. אלא דהקשו בתוס' למאן דס"ל קדשי מזבח לא היו בכלל העמדה והערכה אמאי לא הוי שחיטה ראוי' ותרצו דמום שהוא מחיים חשוב מום לפדות על ידו אבל מום דלאחר מיתה לא עכ"ד התוס' והנה תירוצא בתרא דתרץ דטעם משום דמום דלאחר מיתה לא חשוב לפדות על ידו היינו דוקא למאן דס"ל דשחט ישראל שנים בטהורה אינה כחי' אף כמפרכסת, אבל אם נימא דאף אם שחט שנים בטהורה בשעה שהוא מפרכסת היא כחי' א"כ הא הוי מום דמחיים שהרי היא עודנה חי' ותשאר קושית התוס' אמאי חשוב שחיטה שאינה ראו' הא אפשר לפדותה בשעה שהיא מפרכסת, וא"כ אליבא דהרמב"ם שכתב בפ"ה מהלכות ערכין הלכה י"ג שאם שחט שנים או רוב שנים ועדיין היא מפרכסת הרי היא בכלל והעמיד והעריך והרמב"ם שם קאי בין בטמאה בין בטהורה א"כ לדידי' יקשה אמאי שוחט קדשים בחוץ הוי שחיטה שאינה ראוי' הא אפשר לפדותה בשעה שהוא מפרכסת

והנראה לי דהנה בגמ' קדושין דף נ"ז איתא מנא הני מילי אמר ר' יוחנן משום ר' מאיר אמרה תורה שחוט לי בשלי ושלך בשלך מה שלו בשלך אסור אף שלך בשלי אסור, אי מה שלי בשלך ענוש כרת אף שלך בשלי עונש כרת אמר קרא ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן לה' על קרבן ענוש כרת על חולין שנשחטו בעזרה אין ענוש כרת איכא למיפרך מה לשלי בשלך שכן ענוש כרת אלא אמר אביי וכו' לפי שנאמר כי ירחק עמך המקום וזבחת ברחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח בקרוב מקום ע"כ, והנה בחידושנו על סוגיא דעולת העוף שעשעה למטה ביארנו לתרץ קושית הלח"מ שהקשה מאי אמרינן או קרא דאותו אתה משליך לכלב ואי אתה משליך לכלב כל איסורין שבתורה חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא דילפינן מקרא דכי ירחק ממך המקום וזבחת דבקירוב מקום אי אתה אוכל א"כ מקרא דאותו דילפינן דכל איסורי אכילה אסורין גם בהנאה, גם חולין שנשחטו בעזרה בכלל ותרצנו דמקראי דכי ירחק ממך המקום וזבחת ילפינן דאם נשחט בקירוב מקום אין הזביחה מתרת לאכילה. נמצא דחולין שנשחטו בעזרה אמרה התורה שאין השחיטה מתרת, וחסר ע"ז זביחה להיתר וכאן דהוי האיסור בחולין שנשחטו בעזרה משום מחוסר זביחה, א"כ כמו בטרפה ונבלה מותר בהנאה דגלי קרא דחסרון זביחה אין אוסר בהנאה, א"כ גם תולין שנשחטו בעזרה הוו כמו נבלה וטרפה, ומשו"ה שחיטת עכו"ם אף שאסורא מטעם קרא דזבחת אעפי"כ אין אסור בהנאה ורק אם כל איסורין שבתורה ילפינן מקרא אחר, אז ילפינן קרא דאותו דקאי על בשר שיצא חוץ למחיצתו דאסור בהנאה היינו שנשחט חולין בעזרה

והנה כשרצה לילף שלך בשלי משלי בשלך דחה מה לשלי בשלך שכן ענוש כרת, אבל עתה דאיסור אכילה חולין שנשחטו בעזרה ילפינן מקרא דכי ירחק ממך המקום וזבחת ואכלת דאם נשחט בקירוב מקום אין השחיטה מתיר את החולין שנשחטו בעזרה, א"כ עתה יכול למילף מה שלך בשלי אין השחיטה מתיר את הבשר לאכילה ה"נ שלי בשלך היינו קדשים שנשחטו בחוץ אין השחיטה מתרת את הבשר לאכילה דשחיטת חולין מתרת בחוץ ושחיטת קדשים בפנים, אבל איפכא אסור וא"כ קדשים שנשחטו בחוץ אסורין מטעם דלא התירה השחיטה והכא הא אדרבה