לבוש מרדכי על מנחות קכב

כשר אף בלא הכבשים, ע"כ לר' יוחנן היכא דלחם בא עם הכבשים אז הכבשים המתירים, והא דאיתא במתניתן דשתי הלחם מתיר חדש במקדש דוקא בבא הלחם בלא כבשים אבל היכא שיש כבשים אז הכבשים במתירים א"כ אי אפשר לפרש דשתי הלחם והקרב עמו היינו דבשביל שתי הלחם מתיר הקרב דהרי הקרב בעצמו הוא המתיר, וע"כ דשתי הלחם בעצמו והא לאו בר הקרבה הוא ע"כ דרבי סבר דתנור מקדש וצריכים דוקא לאפות בפנים ואם יאפו מאתמול יופסל בלינה דאף קרבן שלא בזמנו פוסלתו לינה, ולפי זה הא דאמר קדוש הלחם בשחיטה הוא לענין הקביעות והוקבע ולא הוקבע אמר, אבל הרמב"ם דפסק כרבא וכאביי דלדידהו הפירוש דר' סבירא לי' דאין הלחם קדוש אלא בשחיטת הזבח ופסק דאף שבדיעבד כשר העומר בלא קצירה כיון דלכתחילה מצות העומר לקצור אותו דותה מצות קצירה את השבת, כדאיתא בגמ' מכות, א"כ היכא דמצות המתיר לעשות כן דוחה את השבת מה שהמצוה לעשות כן, א"כ רבא לטעמי' מפרש הברייתא דר' כפשוטה דשתי הלחם והקרב עמו דוחה שבת הכונה דבשביל מצות שתו הלחם שמתיר חדש, משו"ה דוחה הקרב עמו כיון דכן הוא המצוה שיהי' באופן זה שיקרבו עמו כבשים, א"כ לא סבר כלל רבי דתנור מקדש היינו אי דאפשר לאפות בחוץ או אף אם יאפה בפנים כיון דלכתחילה מצוה בכבשים הוי כמו חסרון בגופו ואינו מקודש בלא שחיטת הזבח, ואימתי נתקדש בשחיטת הזבח ונפסל ביוצא, אלא בשחיטת הזבח דמקודם הוי רק קדושת כלי ולא קדושת הקרבה, אבל היכא דאין חסרון ונתקדש קדושת הקרבה שלה נפסל ביוצא, וכן מנחת חוטא שנתקדש בעשרון כבר נפסל ביוצא

והנה הרמב"ם פסק בפ"א מהלכות פסולי המוקדשין הלכה ל"ג ז"ל וכן אימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים ונזרק הדם והם בחוץ לא נפסל ואם החזירם מקטירים אותם עכ"ל, וכתב ע"ז הלח"מ ז"ל בפרק כל התדיר אמר רב פפא גבי פלוגתא דר"א ור"ע דלא פליגי בהדר ואעיילינהו אלא באיתנהו אבראי והלכה כר"ע וכתב הרב בעל כ"מ ז"ל דאע"ג דמשמע לכאורה דרב פפא בדרך דחי' אמר כן מ"מ מדאקשינן והא רב פפא הוא דאמר וכו' משמע דקושטא דמילתא היא ובס"פ י"ז מהלכות אלו פסק רבינו ז"ל דשתי הלחם שיצאו בין שחיטה לזריקה מועלת ליוצא אעפ"י שהן בחוץ. וכתב שם הרב בעל כ"מ ז"ל דאע"ג דבפ' התכלת דף מ"ז אמר רב פפא דבאיתנהו אבראי כ"ע לא פליגי סובר רבינו ז"ל דבדרך דחי' אמר כן וקשה על מ"ש שם עם מ"ש כאן דאי רב פפא אמר כן גבי שתי הלחם בדרך דחי' איך מקשה בפרק התדיר מהא דרב פפא להא דאמר רב פפא גבי אימורין הא התם דרך דחי' אמר כן וכו' לכן נראה טעמו של רבינו ז"ל שם משום דבפרק התכלת הקשו על רב פפא דא"א לומר כדברי רב פפא מכח הא דאמר רב גידל דזריקת פגול אינו מביא לידי מעילה ואין מוציא מידי מעילה ורבינו ז"ל פסק כרב גודל וכו' א"כ ע"כ ודאו גבי שתו הלחם בדאיתנהו אבראי פליגי דאי בדהדר עיילינהו ור"ע כר' אלעזר דאמר בזביחה לא מקדשה א"כ לא מקדשה זריקת פיגול לרב גידל כדאמר בהתכלת וא"כ כיון דבההיא דשתי הלחם פליגי בדאיתנהו אבראי ואפ"ה אמר ר"ע הזריקה מועלת כ"ש הכא דגבי דבגופא דזיבחא הכא כדאמרו בפרק על התדיר, וא"כ משו"ה פסק רבינו ז"ל דאפילו איתנהו אבראי זריקה מועלת עכ"ל הלח"מ

, ולדידי הדברים תמוהים דהנה במעילה דף ג' איתא איתבי' רב פפא לאביי השוחט את התודה לפנים ולחמה חוץ לחומה לא קדש הלחם וכו' שחטה חוץ לזמנה וחוץ למקומה קדש הלחם אלמא פיגול מייתו לידי מעילה אישתיק כי אתא לקמי' דר' אבא אמר בזריקה (פירוש בתוס' וכן ברש"י דבשחיטה עדיין לא נעשה פיגול דדין פגול הוא בזריקה) וכו' אמר לי' רבינא לרב אשי והאמר אילפא מחלוקת בשתי עבודות אבל בעבודה אחת דכולי עלמא עירוב מחשבות ה"נ לכי זריק תגלי מילתא אי בעבודה אחת או בשתו עבודות אי הכי גבי תודה נמי ומאי קדיש ליפסל דבעי שריפה, ע"כ הרי דמשני דאף אם נימא דאין זריקת פגול מועלת להביא לידי מעילה אעפי"כ שחיטת הזבח חוץ לזמנו מקדש הלחם לדין דבעי שריפה וכדומה, ואין הכונה לחלק בין שחוטה לזריקה דא"כ מאי הקשה רבינא לרב אשי הרי דאין חילוק בין שחיטה לזריקה אלא דמחלק דאף דאין זריקת פיגול מביא לידי מעילה אעפ"כ מקדש הוא, ומשו"ה שחיטה חוץ לזמנה מקדש הלחם דהא דאין מביא לידי מעולה דבעינן שיבורר שהוא קדשי ה' להקריב ולזה אין מועל זריקת פגול אבל לקדש מועל, וא"כ הרמב"ם דפסק שחט חוץ לזמנה קדש הלחם, ע"כ דסובר כתירוץ הגמ' דחילוק בין להביא לידי מעילה לענין דין לקדש הלחם, והנה שם במנחות דף מ"ז איתא שתי הלחם שיצאו בין שחיטה לזריקה וזרק דמן של כבשים חוץ לזמנן ר' אליעזר אומר אין בלחם משום פגול ר' עקיבא אמר יש בלחם משום פגול אמר רב ששת הני תנאי כרבי סבירא להו דאמר שחיטה מקדשו מיהו ר' אליעזר לטעמי' דאמר אין זריקה מועלת ליוצא ור"ע לטעמי' דאמר זריקה מועלת ליוצא דתנן אימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים ר' אליעזר אומר אין מועלין בהן ואין חיובין עליו משום פגול ונותר וטמא ר' עקיבא אומר מועלין בהן וחייבין עליהן משום פגול ונותר וטמא וכו' מתקיף לה רב פפא ממאי דכי איתנהו אבראי פליגי דילמא בדאיתנהו אבראי כו"ע נא פליגי דאין זריקה מועלת ליוצא ובדהדר עיילינהו פליגי דר' אליעזר סבר כרבי דאמר שחיטה מקדשה ואיפסלו ביוצא ור"ע כראב"ש דאמר שחיטה לא מקדשה ולא מיפסלו ביוצא האי מאי אי אמרת בשלמא ר"ע כרבי סבירא לי' דאמר שחיטה מקדשה להו היינו דאמר ר"ע דקדשי להו בשחיטה ואתיא זריקה קבעה בפגול אלא אי אמרת כראב"ש ס"ל דאמר זביחה לא מקדשה והאמר רב גידל אמר רב זריקה אינה מביאה לידי מעילה ואינה מוציאה מידי מעינה וכו' ולאו אתותב רב גידל עכ"ל הגמ' והנה הא דאמר ר' עקיבא מועלין בהן (באימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים) וחייבין עליהן משום פגול, אין הכונה דמועלין ומחוייבין משום פגול ביחד דהא אמר רב גידל דזריקת פגול אין מביא לידי מעילה דלא הקשו על רב גידל ממשנה זו וע"כ דמילי מילי קתני מועלין בהן היכא דהיתה זריקה כתקנה וחייבין משום פגול היכא דזרקו במחשבת חוץ לזמנן, והנה הא דפריך על רב פפא אי אמרת בשלמא ר"ע כרבי ס"ל וכו' אלא אי אמרת כראב"ש ס"ל דאמר זביחה לא מקדשה זריקת פגול מי מקדשא פריך על הא דאמר גבי שתי הלחם שיצאו בין שחיטה לזריקה ר' אומר יש בלחם משום פגול ע"ז פריך אם נימא דאין מקדש אלא זריקה אין קובע בפגול הא זריקת פגול אין מביא לידי מעילה, והנה לפי מסקנת הגמ' במעילה אף דמעשה פגול אין מביא למעילה אעפי"כ מביא לידי פגול שהרי שחיטת התודה חוץ לזמנה מקדש הלחם ומפגל, וע"כ הא דמשני ולא אתותב רב גידל הוא רק לתרץ אליבא דרב פפא דאיהו ס"ל אין מביא לידי מעילה אין מפגל ג"כ לדידי משני ולאו אתותב שהוא סובר דזריקת פגול מביא לידי מעילה ולידי פגול אבל הרמב"ם שהוא פסק דשוחט תודה חוץ לזמנה קדוש הלחם והלחם מפגול כדאיתא בכל דוכתי בשוחט תודה דכבשים לאכול מן התודה או מן הלחם וכן בכבשים ולחם נתפגל הלחם ע"כ דס"ל כתירוץ הגמ' דאף דזריקת פגול אין מביא לידי מעילה אעפי"כ מביא לידי פגול, וא"כ אף שפסק הרמב"ם כרב גידל