לבוש מרדכי על מנחות קכג

יוכל לסבור כרב פפא דכי איתנהו אבראי כו"ע לא פליגי, וכיון דמוכח דרב פפא לא אמר בדרך דחי' מדפסק כותי' באימורים, אמאי לא פסק כותי' גבי שתי הלחם שיצאו בין שחיטה לזריקה כיון דקושית הגמ' אליבא דרב פפא מרב גידל לא קשה לדידן

, אכן נראה לי דטעמא דהרמב"ם דס"ל דאליבא דידן לא פליג רב פפא על רב ששת דאפילו בדאיתנהו אבראי זריקה מועלת ליוצא דהנה הא בזבחים פריך על הא דאמר רב פפא דאימורי קדשים קלים שיצאו בין שחיטה לזריקה דבהדר עיילינהו כו"ע לא פליגי דזריקה מועלת ליוצא והאימורים כשרים שלא נפסלו ביוצא כיון דעדנה לא נעשו קדשי קדשים דהאימורים נעשו קדשי קדשים ע"י הזריקה, דלא כרבינא בר שילא דס"ל אימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקה נפסלו, כי פליגי בדאיתנהו אבראי ר"א ס"ל אין זריקה מועלת ליוצא ור"ע ס"ל זריקה מועלת ליוצא והא רב פפא הוא דאמר בדאיתניהו אבראי כו"ע לא פליגו בדעיילינהו לגואי פליגי, ה"מ גבי שתי הלחם דלאו גופא דזבחא אבל אימורין דגופא דזבחא הוא בדאיתניהו אבראי פליגי ע"כ, ולפי זה ס"ל להרמב"ם דהא דאמר רב פפא גבי שתי הלחם שיצאו בין שחיטה לזריקה דבדאיתנהו אבראי כו"ע לא פליגי היינו דרב פפא מוקים דר"ע ס"ל כראב"ש דשחיטה לא מקדשה א"כ בדאיתניהו אבראי לר"א לא מועלת זריקה ליוצא אף בגופה דזבחא כמו דס"ל באימורין משו"ה לדידי' אף דהשחיטה קדשה הלחם וקבעה הלחם להזבח הא גם בגופא דזבחא אין זריקה מועלת ליוצא ור"ע אף דס"ל בגופא דזבחא זריקה מועלת ליוצא איהו ס"ל דאין שחיטה מקדשה ללחם וממילא לא קבעה ולא נעשו שתי הלחם גופא דזיבחא אבל לרבי דס"ל שחיטה מקדשה, א"כ קובעת השחיטה את הלחם שיהיו כגופא דזבחא וא"כ הזריקה מועלת אף באיתנהו מאבראי וטעמא דר"ע דבדאיתנהו אבראי אין מועיל דאיהו ס"ל כראב"ש נמצא דהרמב"ם פסק בזה כרבי דשחיטה מקדשה הלחם וקבעה לה כגופא דזבחא משו"ה פסק דאף אם עדיין בחוץ זריקה מועלת ליוצא דלרבי מודה רב פפא דכגופא דזבחא נינהו

על כל פנים באימורי קדשים קלים כיון דיצאו קודם הזריקה שלא נעשו עדנה קדשי קדשים אף דקדושים המה ואף דהועילה הזריקה עליהם אף שהם בחוץ אבל לא נתקדשו קדושת קדשי קדשים לפסול ביוצא דבחוץ לא נתקדשו דהלכה כרב פפא דפליג על רבינא בר שילא וס"ל דלא נפסלו, וכיון דלא נפסלו אם החזירן מקטיר אותן לכתחילה דהרי אף אם עדנה לא קדשי קדשים נינהו ג"כ יכולין להקריבן שהרי אימורי קדשים קלים. שעלו למזבח קודם זריקה נעשו לחמו של מזבח, ואעפי"כ אין מועלין בהן כדאיתא בזבחים פ"ה אלא דאם יש עוד לעשות זריקה צריך לזרוק ואח"כ להקטיר האימורין. אבל אם כבר היתה הזריקה אף שלא נעשו האימורים קדשי קדשים דהרי כשהם בחוץ לא נתקדשו דמשום הכי אם החזירן מקטירין אותן דאם היו נעשים קדשי קדשים הרי היו נפסלים עתה ביוצא אעפי"כ מקטירין אותן נמצא מנחה דדינה להיות מנחה בלולה בשמן ואף דילפינן דאם לא בלל כשר עכ"פ דינה להיות ראוי' לבלילה היינו שיהי' לה שמן שתהי' ראוי' לבלל מעיקרא כשמדד הקמח בעשרון והשמן בלוג ונתקדשו קדושת הכלי אבל קדושת הקרבה אין עליהם עדנה דהרי מחוסר מעשה בגוף המנחה כיון שהעשרון קמח הוא בפני עצמו והשמן בפני עצמו ואף דנתקדש קדושת הכלי למנחה דמשו"ה בלחם הפנים כשנתקדש בעשרון אם החמיץ חייב אבל לפסל ביוצא עדנה לא נפסל כיון דקדושת הקרבה בעי דוקא מנחת בלולה נמצא אם בלל אח"כ חוץ לעזרה לא נתקדשה שם המנחה קדושת הקרבה דבחוץ לא נתקדשה משו"ה ס"ל לריש לקיש דלא נפסל ביוצא כמו אימורי קדשי קלים לדידן ואף לר' יוחנן אין הפסול משום יוצא אלא דס"ל דהבלילה צריכה שתהי' דוקא בפנים

והנה הכ"מ בפי"ג מהלכות מעשה הקרבנות הלכה ה' כתב ז"ל ומה שכתב רבינו ובולל הסלת בו ואח"כ נותנו לכלי שרת נראה שהכלי שהי' בולל בו לא הי' כלי שרת אבל מדאמרינן בפ"ק דמנחות דף ט' גבי בללה חוץ לחומת עזרה ר' יוחנן אמר פסולה דאע"ג דבלילה כשרה בזר נהי דכהונה לא בעיא פנים מיהא בעיא משמע דבלילה בכלי שרת היא דאל"כ מה עשיתו בכלי היא דאמר וצ"ע עכ"ל הכ"מ ולדידי נראה אדרבה דהרמב"ם מוכיח משם דאם נימא דבעי דוקא כלי שרת הא טעמא דבעי כלי שרת הוא כדי שיתקדש ע"י כלי שרת וא"כ איך אמר ריש נקיש דכשרה אם בללה חוץ לחומת עזרה הא בחוץ כלי שרת אין מקדש אלא בפנים כדאיתא זבחים פ"ח אין מקדשין אלא שלמים ומלאים ומתוכן ובפנים וכן כתב הרמב"ם בפ"ג מהלכות פסולי המוקדשין דכלי שרת אין מקדשין אלא במקדש, וא"כ איך יאמר ריש לקיש דאם בללה בחוץ כשר, ואין לומר דבזה פליגי ר' יוחנן וריש לקיש דר' יוחנן אמר דבעינן דוקא כלי שרת וריש לקיש ס"ל דלא בעינן כלי שרת א"כ איך אמר ר' יוחנן כיון דעשייתה בכלי נהי דכהונה לא בעי פנים מיהא בעי הא ריש לקיש ס"ל דלא בעי כלי והי' לומר ר' יוחנן סבירא לי' דבעי כלי ומשו"ה בעי פנים ע"כ מוכח דכלי שרת לא בעינן רק כלי בעינן והיינו כדאמרינן במנחות דף צ"ו במתניתן כל המנחות יש בהן מעשה כלי בפנים ואיתא בגמ' שם שאלו את רבי זו מנין אמר להם הרי הוא אומר ויאמר אלי זה המקום אשר יבשלו שם הכהנים את האשם ואת החטאת אשר יאפו את המנחה לבלתי הוציא אל החצר החצונה מנחה דומיא דאשם וחטאת מה אשם וחטאת מה אשם וחטאת טעונין כלי אף מנחה נמי טעונה כלי ע"כ, והנה הכלי שמבשלין את האשם והחטאת לאו כלי שרת היא שהרי כשמבשלין את הבשר נתקדשו ולמה למשוח את כלי הבישול וגם הלא היו נותנין לתוכן תבלי חולין א"כ לימוד הכתוב רק דטעונה כלי וטעון שיהי' בפנים הכלי דומיא דבישול ולא על גבי קטבלא ולמדה התורה דלישה ועריכה בעינן הכל בפנים הכלי ובעינן רק כלי ולא כלי שרת

ומפרש הרמב"ם דהנה מנחה דינה להיות מנחה בלולה ויש להסתפק מהו הפירוש דצריך להיות המנחה בלולה אבל אין דין שצריכים לבלול אותה וא"כ אף אם יבלול בחוץ ג"כ תהי' כשרה שהרי בלולה היא, או שדין הוא במנחה לבלול אותה ודין הוא שיהי' בלולה או עכ"פ ראוי לבלילה וזה קאמר ר' יוחנן כיון דאמרה התורה דמעשה המנחה צריכה שתהי' הבלילה בכלי א"כ דין הוא שתהי' בלילה וכיון שדין הוא שתהי' בלילה א"כ אף דכהונה לא בעי אבל פנים מיהא בעי, אכן ריש לקיש ס"ל דאף דדין הוא שתהי' בלילה מדבעי כלי, אעפי"כ אם היתה הבלילה חוץ לעזרה כשר, דכיון דכהונה לא בעי פנים נמי לא בעי ואם בלל חוץ לחומת עזרה קיים מצות הבלילה

לפי זה לא קשה קושית התוס' כיון דאם לא בלל כשר א"כ אף אם בלל חוץ לחומת עזרה תכשר, אכן לדברינו לא קשה דאם לא בלל כשר אבל הא בעינן שתהי' ראוי' לעשות בה בלילה וזהו הדין בעת הקדושה להקרבה שיהי' אז הבלילה או ראוי' לעשות בה בלילה, וא"כ אם מדד בעשרון את הקמח וכן הלוג שמן ונתקדשו קדושת הכלי אבל לא