לבוש מרדכי על מנחות קיט

(דלדידי' נקצר שלא כמצותו כשר משו"ה לא דחי שבת) והא תנן וחכמים אומרים אחד חול ואחד שבת דלא כרבי וכו' נקצר ביום כשר ודוחה את השבת מאן שמעת לי' דאמר נקצר ביום כשר רבי וקתני ודוחה את השבת מאי לאו קצירה לא להקרבה ע"כ, אכן הרמב"ם כתב בפ"ז מהלכות תמידין ומוספין דמצות העומר להקצר בליל ששה עשר בין בחול בין בשבת ואעפי"כ כתב דאם קצרוהו ביום כשר וכבר תמה הלחם משנה איך פסק דברים כסותרים זה את זה

ונראה לי דהרמב"ם פסק דלא כהאי סוגיא דמנחות דהנה שם בגמ' אמר עוד והתניא רבי אומר וידבר משה את מועדי ה' וכו' מנין לרבות עומר והקרב עמו שתי הלחם והקרב עמהן ת"נ וידבר משה את מועדי ה' הכתוב קבע מועד לכולן למאי אילימא להקרבה שתי לחם בני הקרבה נינהו אלא פשיטא לטחינה והקרבה ודכותי' עומר לקצירה וקא דחי את השבת אלא עומר להקרבה ושתי הלחם לאפיה וסבר רבי תנור מקדש אי אפיה הא מאתמול אפסל בנינה וסבר רבי תנור מקדש והתניא כבשי עצרת אין מקדשין הלחם אלא בשחיטה וכו' שחטן לשמן וזרק דמן שלא לשמן הלחם קדוש ואינינו קדוש דברי רבי ראב"ש אומר אינו קדוש עד שישחט לשמן ויזרק דמן לשמן אמר רב נחמן בר יצחק הוקבעו ונא הוקבעו קא אמר ופירש"י הוקבעו שחטן לשמן וזרק דמן לשמן הוקבעו החלות לאותן כבשים ואין יכול לשנות לזבח אחר, אכן התוס' פירשו בדף מ"ו ד"ה ואיזו ז"ל ופירש בקונטרס לשנותן לזבח אחר הא ניחא דאפילו בתנופה הוזקקו זה לזה אם תנופה עושה זיקה ועוד קשה דמשמע דלר"א יכול לשנותן נזבח אתר והא ליתא דלכולי עלמא אינו יכול לשנותן לזבח אחר לפירוש דפירשנו אלא התם מיירי לענין לאפסלי ביוצא עכ"ל התוס'

אכן הרמב"ם סבירא לי' דבודאי הפירוש בגמ' הוקבעו כפירוש רש"י דהוקבעו החלות לאותן הכבשים ע"י השחיטה דלשון הוקבעו מצינו בגמ' לענין קביעות שיהיו שייכים זה לזה וכמו בגמ' בסוף הקומץ דאמרו רבנן אפשר לשנותן לזבח אחר ואמרינן קסבר ר"מ הוקבעו בשחיטה כלחמי תודה הרי דבגמ' קרי לשון הוקבעו דנעשו הנסכים של זבח זה. ומה שהקשה בתוס' דהא לענין קביעות אף ע"ו תנופה הוזקקו זה לזה מפרש הרמב"ם דהכא קאי לענין זה דאם נתפגלו הכבשים נתפגל הלחם דלזה בעינן קביעות כמו דאמרינן התם דע"י שהנסכים הוקבעו לזבח זה אליבא דר"מ משו"ה אם פיגל בזבח נתפגלו הנסכים ה"נ מועיל השחיטה של הכבשים לקבוע הלחם, אכן הסוגיא בדף מ"ז איתא דנ"מ בין ר' לראב"ש הוא לאפסול ביוצא הרי דהדין הוא בהקדושה עצמה פליגא אהאי סוגיא וע"כ לדידהו אליבא דרבי אפשר שלא יהי' הלחם קדוש אף לאחר שנאפה אף דרבי ס"ל תנור אין מקדש היינו כיון דדין שתי הלחם דבעי עוד שחיטת כבשים הוי כמו חסרון מעשה בגופן דלא קדשו קדושת הקרבה עד ששחט הכבשים, או דרבי ס"ל אף דאם אפאן בתנור בפנים נתקדשו כבר קדושת הקרבה ואין זה חסרון בגופן כיון דדינן הוא שתי הלחם וכבר נעשו שתו הלחם וגם הא אפשר לשתי הלחם להיות בלא כבשים. אבל אם אפאן בתנור בחוץ לא נתקדשו ואז דוקא שחיטת הכבשים מקדשן קדושת הקרבה דלא כהסוגיא בדף ע"ב דסברא דרבי סבר דצריך דוקא לאפות בתנור בפנים ותנור מקדשן קדושת הקרבה לפסל בלינה וכיון דנפסל בלינה בודאי דנפסל ביוצא, אכן הסוגיא בדף מ"ז ובכמה דוכתי סוברים דבלאו שחיטת הכבשים לא נתקדשו קדושת הקרבה, או דדין הוא כן אף אם אפאן בתנור בפנים, או דמיירי באפאן בתנור בחוץ והא דאמר רבי דשתי הלחם והקרב עמו דוחין שבת, דלפי הפירוש שפירשנו אליבא דהנך סוגיות יקשה אמאי אמר רבי דשתי הלחם והקרב עמו דוחה שבת

נראה לי דהרמב"ם סובר דהנה ר' יוחנן הא אמר דאם הדין דנקצר שלא כמצותו כשר אין הקצירה דוחה שבת והנה הא דאמרינן דאם נקצר ביום כשר למאן דס"ל כן אין הכונה שאם נקצר ביום אז הקצירה כשורה, דאם נימא דאם קצרו ביום הוי קצירה כשרה מאי פריך על מתניתן נקצר ביום כשר מאן שמעת לי' רבי וקתני דוחה שבת מאי קושי' הא דאמר נקצר ביום כשר הוי ג"כ אם נקצר ביום ששה עשר שאז זמן הבאת העומר אבל עכ"פ בעי דוקא קצירה ביום ששה עשר ואם הוא שבת בע"כ דדוחה השבת דהרי אם לא נקצרו בלילה ויקצרו למחר ביום ג"כ יחללו שבת ע"כ דאם נקצר ביום לא הוי קצירת העומר כדין דדין קצירת העומר בליל ששה עשר למצות עומר כדילפינן קצירה וספירה בלילה, ורק משו"ה אם נקצר ביום כשר דבדעיבד אף אם הקריבו עומר שלא קצרוהו לשם עומר כשר דאם לא מצא קמה יביא מן העומרים היינו אף שלא הי' עליו מצות קצירה ג"כ כשר אליבא דרב, והנה ר' יוחנן ס"ל דאם נימא דעומר כשר בדיעבד אף אם לא הי' עליו מצות קצירה לא ידחה שבת ולכאורה מאי ראי' היא זו נהי דהעומר כשר בדיעבד אף בלא מצות קצירה אבל מצות קצירה תדחה שבת שהרי אם יקצרו מערב יו"ט לא קיימו מצות וקצרתם את קצירה, וע"כ סובר ר' יוחנן דמצות קצירה אי אפשר שתדחה שבת דלא מצינו מצוה דוחה שבת, עשה אין דוחה ל"ת שיש בהכרת ורק קרבנות דוחים שבת אם הם במועדם אבל אבל מצוה אף שהיא תדירה ומצות צבור והיא קביעה לה מועד אין דוחה שבת וא"כ אם נימא דהקרבן של העומר קשה בדיעבד בלי קצירה אין מצות קצירת העומר דוחה שבת, ומדדחי ע"כ דבלא קצירה אין כשר קרבן העומר, והנה לכאורה קשה כיון דסבירא לן דאין כשר העומר שלא נקצר כמצותו א"כ למה לן קרא דבחריש ובקציר תשבות לילף דקצירת העומר דוחה שבת, פשיטא הא אם לא יקצרו בליל ששה עשר בשבת לא יוכלו להקרוב העומר וא"כ בודאי דדחי שבת דהא הוי מכשירים שאי אפשר לעשותם מערב שבת וכמו דחזינן למאן דס"ל דתנור מקדש ואפסול בלינה האפי' דוחה שבת וכן חביתי כה"ג דוחה האפי' שבת משום דכתיב על מחבת מלמד שהצריך הכתוב כלי ואי אפי' מאתמול אפסיל בלינה ועכצ"ל אליבא דר' יוחנן דהאי דינא שאם נקצר שלא כמצותו פסול ילפינן לה מקרא דבחריש וקציר דכיון דאין לנו שנה הכתוב לעכב גלי קרא דדוקא קציר שהוא דומיא דחריש שאין הדין בכשרות הקרבן אסור אבל קציר שאין דומה לחריש שדינו בכשרות הקרבן דבלא קצירה פסול הקרבן דוחה שבת וזה גופא אשמעינן קרא שיש קציר שדינו נוגע לכשרות הקרבן והוא דוחה שבת, כל זה הוא דעת ר' יוחנן. אכן הסוגיא במכות דאיתא שם בדף ח' ר' ישמעאל אומר מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר שהוא מצוה א"ל ההוא מרבנן לרבא ממאי דחרישה דרשות דילמא חרישת עומר דמצוה ואפ"ה אמר רחמנא תשבות א"ל כיון דאם מצא חרוש אינו חורש לאו מצוה איתבי' רבינא לרבא יצא אב המכה את בנו והרב הרודה את תלמידו ושליח בי"ד נימא כיון דאלו גמיר לאו מצוה השתא נמי לאו מצוה התם אע"ג דגמיר מצוה קעביד הדר אמר רבא לאו מילתא היא דאמרי קצירה דומיא