לבוש מרדכי על מנחות קיח

דילמא עשרון לא נתקדש ותנור נתקדש, ע"כ דזה אין סברא לחלק דממ"נ אם מדת יבש נתקדש נתקדשו שניהם ואם לא נתקדש שניהם לא נתקדשו אלא דפריך דילמא אף אם מדת יבש נתקדשה, אעפי"כ גבי שתו הלחם ולחם הפנים לא מקדש העשרון קדושת הקרבה דדינן להיות לחם אבל בתנור דנעשו לחם נתקדשו ולפי זה שפיר פסק הרמב"ם דלחם הפנים המחמץ אותה לוקה דאף שאין עליהם עדנה קדושת הקרבה אעפי"כ רבי קרא דכל המנחה דאף אם נתקדש רק קדושת כלי ללחם הפנים עובר משום חימוץ כיון דכבר קדשו קדושת הגוף ואין יוצאין לחולין אבל אם נסבור מדת יבש לא נתקדשה ואפשר להם לצאת לחולין אין שייך לחייב המחמץ כיון דאפשר לפדותם ולהוציאם לחולין דהרי ע"י החימוץ אין ראוין עוד ללחם הפנים והוי כנטמאו דאם אין עליהם קדושת כלי יצאו לחולין ע"י פדי' אבל אם מדת יבש נתקדשה כבר קדשו קדושת הגוף ללחם הפנים, ומה שהקשה הכ"מ דהרמב"ם כתב לימוד דלחם הפנים לחימוץ מכל המנחה ובגמ' דיליף מאשר תקריבו נראה לי כיון דבספרא הגרסא כל המנחה אשר תקריבו לרבות מנחת נסכים, א"כ גם בגמ' גריס הרמב"ם כל המנחה אשר תקריבו למה לי וס"ל דהלימוד מכל המנחה דלחם הפנים לאו מנחה הוא רק מכל המנחה יליף

ובמקום אחר תרצנו הקושי' שהקשה הלח"מ על הרמב"ם איך כתב למתניתן דאפיתם בפנים ואינן דוחות את השבת ובגמ' הקשו הא גופא קשיא אפייתן בפנים אלמא תנור מקדש ואין דוחין את השבת איפסלו בלינה ואמר רבא הקשה אדם קשה כברזל וכתבו התוס' ותברא מי ששנה נו לא שנה זו וא"כ איך פסק לתרויהו דסתרן אהדדי ותרצנו דזה תלוי בפלוגתא דרבה ורב חסדא בשבועות דף י"א דרב חסדא ס"ל דאם קטרת קדוש קדושת הגוף אפסול בלינה ורבה ס"ל הואיל וצורתה כל השנה לא קדוש קדושת הגוף ופירשו התוס' משום דכן דינם א"כ לרבה בודאי שתי הלחם אם אפו אותם ערב שבועות דאז אין דינם לקרב היום דערב שבועות אין זמן הקרבת שתי הלחם מכל שכן דלא נפסל בלינה דהרי אין דין לקדם שתי הלחם בערב שבועות, וכן לחם הפנים בע"ש אין דינם לסדר וקדשו קדושת הקרבה אבל לא הקרבה של היום, וא"כ דינן לפסול ביציאה שהרי קדשו קדושת הקרבה משו"ה אפייתן בפנים ואין דוחות את השבת שאין זמן הקרבתן לא בערב שבועות ולא בערב שבת ולא מפסלי בלינה, והא דאיתא גבי שתי הלחם דאם זרקו שלא לשמן לראב"ש או שחטו שלא לשמן אליבא דרבי מיירי הכא שלא אפו בתנור בפנים. אכן עתה נראה לי דלענין יציאה פסק הרמב"ם דשתי הלחם כוון שחסר עליהם קדושת הזבח והם אינם מתקדשים אלא בשחיטת הזבח א"כ הוי כחסר מעשה בגופן וא"כ אף דדין שתי הלחם כיון שקרמו בתנור הוכשרו לפסול בטבול יום ובמחוסר כפורים אבל קדושת הקרבה אין עליהן כיון דחסר שחיטת הזבח אבל לחם הפנים דאין עליהם עוד זבח קדשו בתנור לפסל ביציאה ולא בלינה, ובאמת זה קשה אמאי אצטריך בשתי הלחם לאפות בפנים כיון דע"כ תנור בשתי הלחם אין מקדש קדושת הקרבה וחסר מעשה בגופן וא"כ אף ביציאה לא נפסלו וא"כ למה אצטריך דוקא בפנים, וזה נשאר באמת בקושי' וכמו שכתב הרמב"ם בפירוש המשניות דלא נתברר הטעם למה הצריכו שתהי' בפנים. אלא אף דאין נתברר הטעם ברור הי' לחכמים שצריכין לאפות אף שתי הלחם בפנים אף שבדיעבד אם אפו בחוץ אין טעם לפוסלו. שהרי שתי הלחם מחוסר מעשה היינו שחיטת הזבח וקדושת הקרבה אין עליהם אף אם אפו בפנים בכלי שרת כיון דדינן לקדוש בשחיטת או זריקת הזבח

ועפ"י דרכינו מיושב ג"כ קושית התו"ס במנחות דף נ"ז ד"ה ושמעינן שכתבו ז"ל וצ"ע דמשמע הכא דאי מדת יבש נתקדשה קדשי לחם הפנים משנמדד סולת בעשרון ולא משתמיט בשום דוכתא דלקדוש אלא או בתנור או על השולחן לקמן בפרק שתי הלחם דקאמר שניהם מקרא אחד דרשו והוא דרך חול ובפרק ב' דמעילה דף ט' תנן גבי לחם הפנים קרמו בתנור הוכשרו לפסל וגבי מנחות קתני קדשו בכלי עכ"ד התוס', אכן לדברינו הדברים פשוטים דלענין קדושת כלי מקדש העשרון וחייבים משום חימוץ, אבל לענין לכפל בטבול יום במחוסר כפורים כיון דדין הקרבה של שתו הלחם ולחם הפנים הוא לחם כל זמן שלא קרמו בתנור אינם קדושים להקרבה ואינם פסולים בטבול יום ובמחוסר כפורים דהא לא לחם נינהו, אכן מנחות היכא דאין חסרון בגופן כגון שכבר המה עם השמן או בלוג של מצורע או במנחות חוטא כיון שאין חסרון בגופן קדושים כבר קדושת הקרבה, וכן מיושב קושית התוס' על רש"י גבי מי כיור דס"ל לרש"י דכיון דקדשו בכלי אפסול בלינה שהרי אין בהם חסרון וכן נסכים או באו בכלי אחר שחיטת הזבח דכבר דין נסכים עליהם מפסלו בלינה וביוצא ובמחוסר כפורים אבל קודם שחיטת הזבח דעדנה לאו נסכים המה משום דכתיב זבח ונסכים אף שקדשו קדושת כלי שהרי איתא בגמ' דנסכים שנתקדשו בכלי אעפי"כ אין בהן הנך פסולים דכל זמן שלא נשחט הזבח לא קדשו קדושת הקרבה, אכן מה שהקשה בתוס' בריש שתי מדות דף פ"ה דכתב רש"י אבל מקדשין לפסל ביוצא היינו ביבש דמנחת חוטא שאין חסרון בגוף המנחה אז אף מדות הלח מקדשין לפסל ביוצא ומה שהקשה בתוס' על הא דאמר הא דלא כרבי כיון דאמר שחיטה מקדשה דפריק להו היכא אי אבראי אפסלו ביוצא משמע משום דשחיטה מקדשה הוא דאפסל ביוצא הא לאו הכי לא אע"ג דאית לי' תנור מקדש בפרק ר' ישמעאל (לקמן דף ע"ב) ולכאורה עדנה קשה דכיון דמוכיח שם דר' אית לי' דתנור מקדש אף אם יאפה קודם הזמן ומשום זה יפסל בלינה א"כ מכש"כ אם אפאם בזמנים שקדשו קדושת הקרבה ויפסלו ביוצא אף קודם שחיטת הזבח לדברי רש"י דהיכא דקדשו קדושת הקרבה מפסל ביוצא

ונראה לי דהנה לקמן דף ע"ב איתא נקצר ביום כשר והתנן כל הלילה כשר לקצירת העומר ולהקטר חלבים ואברים זה הכלל כל דבר שמצותו כל היום כשר כל היום דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה קתני לילה דומיא דיום מה דיום בלילה לא אף דלילה ביום נמי לא אמר רבה לא קשיא הא רבי והא ראב"ש דתניא הי' עומד ומקריב מנחת העומר ונטמאת אם יש אחרת אומר לו הבא אחרת תחתי' ואם לא אומר לו הוי פקח ושתוק דברי רבי ראב"ש אומר בין כך ובין כך אומר לו הוי פקח ושתוק שכל העומר שנקצר שלא כמצותו פסול אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן ר' אלעזר בשיטת ר' עקיבא רבו אמרה דתנן כלל אמר ר' עקיבא כל מלאכה שאפשר לו לעשותה מערב שבת אינה דוחה את השבת וסבר לה כר' ישמעאל דאמר קצירת העומר מצוה דתנן ר' ישמעאל אומר מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר שהיא מצוה ואי ס"ד נקצר שלא כמצותו כשר אמאי דחי שבת נקצרי' מערב שבת אלא מדדחי שבת שמע מינה נקצר שלא כמצותו פסול וכו' אלא קסבר רבי קצירת העומר לא דחי שבת