לבוש מרדכי על מנחות קטז

מקדשין יבש אף בלא קדושת השמן שהרי קדושת השמן אין צריך לקדושת הסלת

והנה לקמן מנחות דף ע"ט איתא הנסכים שקדשו בכלי ונמצא זבח פסול אם יש זבח אחר יקריבו עמו ואם לאו יפסלו בלינה אמר זעירי אין הנסכים מתקדשין אלא בשחיטת הזבח ממי טעמא אמר קרא זבח ונסכים תנן הנסכים שקדשו בכלי אם יש זבח אחר יקריבו עמו ואם לאו יפסלו בלינה מאי לאו דאפסל בשחיטה לא דאפסל בזריקה כמאן כרבי דאמר שני דברי המתרים מעלין זה בלא זה אפילו תימא ר' אלעזר ב"ר שמעון הכא במאי עסקינן שקיבל דמן בכוס ור' אלעזר ב"ר ששמעון סבר לה כותי' דאבוה דאמר כל העומד לזרוק כזרוק דמי ע"כ, והנה רש"י כתב (בפירוש רש"י כתב יד הנדפס) אין הנסכים מתקדשים לפסל בלינה ויוצא וכתבו על זה בתוס' ז"ל ולא יתכן אלא לענין לשנותן לזבח אחר קאמר כדפרישית בסוף הקומץ זוטא עכ"ד התוס' והנה התוס' בסוף הקומץ כתבו דאי אפשר לומר דלענין לינה דהא לענין לינה ודאי מפסלו משקדשו בכלי דאמר בסוף שתי הלחם דאי תנור מקדש מפסלי בלינה וע"כ לענין לשנותן לזבח אחר קאמר דאין בנסכים מתקדשים ואתיא ההיא סוגיא כר' מאיר דאמר דאם נתקדשו ע"י השחיטה אי אפשר לשנותן לזבח אחר ומה שרצה בתוס' לבאר דגם אליבא דרבנן אם היתה השחיטה בכשרות הוקבעו שאין לשנותן לזבח אחר ופלוגתיהו דר"מ ורבנן רק היכא שהיתה שחיטת פיגול דחו זאת בתוס' דא"כ לרבנן משכחת דנסכי בהמה חייבים עליהם משום פגול ולפי זה קשה איך הביא הרמב"ם להאי דינא דזעירי דאין הנסכים מתקדשים אלא בשחיטת הזבח בפי"ב מהלכות פסולי המוקדשין הלכה ו' הא הרמב"ם פסק דלא כר"מ, וא"כ ע"כ דהוא מפרש כפירש"י דהא דאמר זעירי אין הנסכים מתקדשים אלא בשחיטת הזבח הוא לענין לינה ויקשה קושית התוס'

והנה מה שהקשה שם עוד התוס' האיך אמרו רבנן דאפשר לשנותן לזבח אחר הא בפרק התודה אמר רב חסדא שמן שהפרישו לשם מנחה זו פסול לשם מנחה אחרת ואין לומר דהא דאמרו רבנן (שם בהקומץ זוטא) נמי הכא אפשר לשנותן לזבח אחר היינו משום תנאי בי"ד חדא מי לא עסקינן בקרבן יחיד דלא שייך בזה לב בי"ד ועוד לוג שמן דמצורע לא משכחת אלא ביחיד ועוד דאין לב בי"ד מתנה אלא היכא דלא הוצרכו אבל אם הוצרכו אי אפשר לשנותו, נראה לי דהנה הא דאמרו רבנן דאפשר לשנותן לזבח אחר הוא להקשות על ר"מ דאמר דנסכי בהמה חייבין עליו משום פגול ואמר ר"מ דינו בבאין עם הזבח ע"ז אמרו לו רבנן הא אפשר לשנותן לזבח אחר ויהי' הפירוש בדבריהם הא נסכים אף אם באין עם הזבח לא נעשו אחד עם הזבח שהרי מדין קרבן אפשר לשנותן לזבח אחר כמו בקרבן צבור היכא דיש לב בי"ד ואף שהועיל הזביחה שיקריבו הנסכים עם זבח אחר והוקדשו הנסכים אעפי"כ אפשר לשנותן לזבח אחר דלא נעשו כמו מגוף הקרבן ולא הוקבעו ואף דבקרבן יחיד אין לשנותן אין הטעם משום שנעשו מגוף הזבח אלא מפני נדרו מהטעם שהוא נדר להביא הנסכים האלו עם הזבח הזה, והאי דינא דאם פיגל בזבח נתפגל הלחם הוא דוקא בלחם דשחיטה קובעת שיהי' הלחם קבוע עם הזבח מדין שחיטת התורה על הלחם אבל מה שהוא נודר להביא זה עם זה לא יתפגל בשביל זה מפגולו של אחד מהן, וכיון דנסכים דינייהו שיהיו נסכים ואפשר להם לבא בפני עצמם אף אם באו עם הזבח מדין קרבן אינם קבועים עם הקרבן אליבא דרבנן ויכול לשנותם לזבח אחר וא"כ אף שמטעם נדרו אין איכול לשנותם מפני זה לא יתפגלו מפני פגול הזבח

וראי' לדברינו שהרי כתב הרמב"ם בפי"ב מהלכות פסולי המוקדשין הלכה ו' ז"ל נסכים שקדשו בכלי שרת ונפסל הזבח אם נפסל בשחיטה לא קדשו הנסכים ליקרב, נפסל מקבלה ואילך קדשו הנסכים ליקרב שאין הנסכים מתקדשים ליקרב אלא בשחיטת הזבח ומה יעשה בהן אם הי' שם זבח אחר זבוח באותה שעה יקרבו עמו ואם לא הי' שם זבח אחר זבוח באותה שעה נעשו כמו שנפסלו בלינה וישרפו במה דברים אמורים בקרבן צבור מפני שלב בי"ד מתנה עליהן אבל בקרבן יחד הרי אלו לא יקרבו עם זבח אחר, ואף על פי שהוא זבוח באותה שעה אלא מניחן עד שיפסלו בלינה וישרפו עכ"ד הרמב"ם, והנה כיון שכתב הרמב"ם שאם אין זבח זבוח באותה שעה ואי אפשר לנסכן ישרפו מיד א"כ מ"ש דבקרבן יחיד כיון דבקרבן יחיד אפילו אם זבח זבוח באותה שעה אמאי מניחן עד שיפסלו בלינה עכצ"ל דבקרבן צבור היכא דאין זבח זבוח באותה שעה א"כ הפסול מחמת דין עצמן שצריך שיהיו הנסכים אחר שחיטת הזבח וכיון דאין עתה זבח וקדמו הנסכים לזבח משו"ה ישרפו מיד אבל בקרבן יחיד היכא שיש זבח זבוח הרי אפשר לשנותן לזבח כשיש זבוח דנסכים לא הוקבעו להיות אחד הקרבן ורק משו"ה אי אפשר לשנותן לזבח ההוא מפני שהי' בדעתו לזבח זה והוי כנדר לנסכן עם זבח זה א"כ אין הפסול מדין עצמן אלא מטעם קביעות נדרו הוי כפסול מחמת דבר אחר וטעון עבור צורה, וצריך לומר דהרמב"ם מפרש הא דקאמר בגמ' התני מתתי' בן יהודה כגון שהי' זבח זבוח באותה שעה אין הכונה כדמשמע מפירוש רש"י דהטעם דאם אין זבח זבוח חששא שמא יאמרו נסכים שהפרישן לשם זבח זה כשר לשם זבח אחר אלא אם אין זבח זבוח הפסול מדאורייתא דבעי שהנסכים יבאו אחר הזבח שנעשה בכשרות ואם קדושת הנסכים לקרב הי' קודם שחיטת הזבח הפסול מדאורייתא דבעי זבח ואחר כן נסכים, ומוכיח זה הרמב"ם מדקאמר שם בגמ' הכי קאמר במה דברים שהיתה זבח זבוח באותה שעה אבל אין זבח זבוח באותה שעה נעשו כמו שמפסלו בלינה וכיון שיש לזה דין פסול לינה א"כ כמו בלילה ישרף לאלתר ה"נ בהאי פסול דאין זבח זבוח באותה שעה והא דקאמר בגמ' על מה שהקשה השתא נמי גזירה שמא יאמרו נסכים שהפרישן לשם זבח זה כשרין לשם זבח אחר ע"ז משני התני מתתי' בן יהודה דדין זה דיקרבו עם זבח אחר הוא בהי' זבוח באותה שעה א"כ אין לגזור שמא יאמרו שהפרישן לזבח אחר שהרי יאמרו שהפרישן לזבח זה אבל הפסול היכא שלא הי' זבח באותה שעה משום זבח ונסכים מקודם זבח ואחר כך נסכים

והנה הראב"ד הקשה על דברי הרמב"ם ז"ל א"א זה כתב לראב"ש דבעי שני דברים המתרים ואם נתקבל הדם ונשפך כמי שנזרק דמו אבל לרבי אפילו בשחיטה לחוד קדשו לקרב עם זבח אחר עכ"ל, וכבר תמה הכ"מ מה הקשה הראב"ד על הרמב"ם הא פשוט שאפשר לפרש בדברי הרמב"ם מה שכתב "מקבלה ואילך" הכונה שאם הקבלה היתה בפסול אעפי"כ קדשו הנסכים לקרב ואין לומר דס"ל להראב"ד דמדכתב הרמב"ם ואם נפסל מקבלה ואילך ולא כתב ואם לא נפסל בשחיטה קדשו הנסכים ואם נפסל אח"כ והי' זבח זבוח ע"כ דפסק הרמב"ם כראב"ש דהא הרמב"ם כתב לשון זעירי דאין הנסכים מתקדשים אלא בשחיטת הזבח הרי דפסק כרבי דהא דאמר