לבוש מרדכי על מנחות קטו

סימן י"ח

סוגיא דבללה חוץ לחומת העזרה

במנחות דף ט' אתמר בללה חוץ לחומת עזרה ר' יוחנן אמר פסולה ר"ל אמר כשרה דכתיב ויצק עלי' שמן ונתן עלי' לבונה והביאה אל בני אהרן הכהנים מקמיצה ואילך מצות כהונה לימד על יציקה ובלילה שכשרין בזר ומדכהונה לא בעיא פנים נמי לא בעיא ור' יוחנן אמר פסולה כיון דעשייתה בכלי הוא נהי דכהונה לא בעיא פנים מיהא בעיא, תניא כותי' דר' יוחנן בללה זר כשרה חוץ לחומת עזרה פסולה, והנה התוס' בד"ה ר' יוחנן כתבו ז"ל אע"ג דלא בלל כשרה חוץ לחומת עזרה גרע ולא דמי לההיא דזבחים בפרק קדשי קדשים דתלינן טעמא מיצה דמה בכל מקום בעזרה כשרה שאם היזה ולא מיצה כשרה דהתם בפנים והכא בחוץ עכ"ד התוס' ולכאורה משמע דאם יוציא וימצה בחוץ תפסול ובודאי דזה אי אפשר לומר כיון דכבר כשרה ואף אם לא מיצה כשר בודאי אף אם ימצה אח"כ בחוץ לא תפסל ההזאה וכדאיתא בזבחים דף כ"ט אחר שהוא כשר יחזור ויפסל, ואפשר דהתוס' מפרשו דאף אם מיצה בכל מקום קודם ההזאה כשר, אכן מרש"י ד"ה ובלבד מוכח דאם מיצה למעלה מחוט הסקרא קודם הזאה יפסל מטעם דנתן מדמה למעלה כמעשה עולה, וא"כ צריך הסבר הכא כיון דלא בלל כשר אמאי יפסל בבללה בחוץ

והנה התוס' בד"ה ריש לקיש הוכיחו דאע"ג דקדיש אעפי"כ לא מיפסל ביוצא דאפילו ר' יוחנן לא פליג אלא משום דעשה הבלילה בחוץ אבל משום יוצא לא, וכן משמע בפרק התכלת דאמרינן דאי סבירא לן שחיטה מקדשת איפסלא ביוצא ובסוף שמעתא אמר ג"כ אי כרבי דאמר שחיטה מקדשת איפסלא ביוצא הא אי לאו שחיטה מקדשת לא איפסל ביוצא אף דרבי סבר במנחות ע"ב דתנור מקדש, אבל הקשה בתוס' מהא דאמר בפסחים דף ל"ו דלישה איתא במקום זריזין, ועוד הקשה על רש"י דפריש בפרק שני דזבחים דיציאה מועיל בקדוש ידים ורגלים כתב רש"י כדרך כל הקדשים שקדשו בכלי שנפסלו ביציאה וכן הקשה מפרק שתי הלחם דף צ"ה דאמרינן לישתן ועריכתן בחוץ אלמא מדת יבש לא נתקדשה הרי דאם אמרינן מדת יבש נתקדשה אז מיפסל ביוצא

והנראה לי דהנה בגמ' דף ח' איתא אמר רב מנחה קדושה בלא שמן שכן מצינו בלחם הפנים בלא לבונה שכן מצינו במנחת נסכים בלא שמן ולבונה שכן מצינו במנחת חוטא וכו' ור' חנינא אמר לא זו קדושה בלא זו והנה הרמב"ם השמיט ולא הביא האי דינא בהלכותיו וכבר תמהו על זה, ונראה לי דהנה טעמא דאמר ר' חנינא דאין זה קדוש בלא זה דכיון דאמרה התורה מנחה בלולה בשמן א"כ המנחה היא כשהיא בלולה או ראוי לבלל וכל זמן שלא הביא הצריך למנחה היא עדנה לאו מנחה, והנה הא דאית לי' לר' יוחנן דאם הפריש חצי עשרון ודעתו להוסיף דקדוש ראשון לאו דוקא אם דעתו להוסיף בכלי זה אלא אף אם דעתו להוסיף אח"כ בכלי שני ג"כ מקרי דעתו להוסיף דכיון דדעתו להביא כדין מתקדש ראשון ראשון א"כ אף אם נימא דסלת בלא שמן עדנה לאו מנחה היא אבל כיון דדעתו להניח בביסא וללוש הוי דעתו להוסיף וקדש ראשון ראשון וא"כ לר' יוחנן אין צריך כלל לומר דמשו"ה מנחה קדושה בלא שמן שכן מצינו בלחם הפנים דהרי בלא זה קדוש מנחה בלא שמן שהרי דעתו לתן בה שמן דאם לא הי' דעתו לתן בה שמן לא יאמר רב דמנחה קדושה בלא שמן שהרי הפריש מנחה שאין מקדשין כיוצא בה שהרי הסלת והשמן מעכבין זה את זה ע"כ דמיירי רב בהפריש מנחה ודעתו להוסיף שמן וא"כ לר' יוחנן אין צריך כלל לומר דמנחה קדושה בלא שמן שהרי כיון דדעתו להוסיף הרי מתקדש ראשון ראשון, אכן רב דס"ל דאם הפריש חצי עשרון אף אם דעתו להוסיף לא קדוש דאין מתקדש ראשון משו"ה הוצרך לומר דבמנחה בלא שמן מודה שקדש משום שכן מצינו בלחם הפנים, אבל הרמב"ם דפסק כר' יוחנן דבדעתו להוסיף מתקדש ראשון ראשון אין צריך כלל להביא להא דרב דמה חצי עשרון מתקדש מכש"כ עשרון שלם

והא דאמר דאף שמואל סבר להא דרב כלי הלח מקדשין את הלח ומדות יבש מקדשין את היבש ואין כלי הלח מקדשין את היבש ולא מדת היבש מקדשין את הלח ואמר שמואל ל"ש אלא מדות אבל מזרקות מקדשין שנאמר שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה א"ל רב אחא מדיפתי לרבינא מנחה לחה היא א"ל לא נצרכא אלא ליבש שבה, ואי בעית אימא מנחה לגבי דם כיבש דמיא ועיין תוס' שהקשו מאי ראי' משמואל דמנחה קדושה בלא שמן הא התם כתוב בלולה בשמן א"כ הא הי' גם שמן וביחד הא בודאי קדשו (פירוש הא קי"ל לא בלל כשר) ונראה לי דאפשר לומר דגמ' מדייק דאם יסבור שמואל דלא זו קדושה בלא זו כמו ר' חנינא א"כ אין ראי' דמזרקות מקדשות את היבש דדילמא דוקא במנחה שיש בה שמן וסלת ואם הסלת לא יקדשו הרי גם השמן לא יקדש וכיון דהמזרקות מקדשים לח א"כ כל הצריך לקדושת הלח שבה מקדש ומשו"ה מקדשת את הסלת כדי שיקדש הלח שבמנחה היינו הסלת ע"כ דסבר שמואל דאף אם לא הי' מתקדש הסלת הי' השמן מתקדש דשמן בלא סלת מתקדש מטעם דשכן מצינו בלוג שמן של מצורע וא"כ כיון שמתקדש הסלת חזינן דמזרקות