לבוש מרדכי גיטין ט

חופה מוציאה מרשות אדון אין אדם קונה בת חבירו, שהרי יכול להכניסה ולהוציאה מרשות אדון עכ"ל התוס' הרי דתוס' ס"ל דאף לריש לקיש דס"ל מיתת האב מוציאה מרשות אדון אעפי"כ חופה אין מוציאה, אכן מהירושלמי הא משמע שריש לקיש רצה לומר דאף חופה מוציאה מרשות אדון

ולע"ד נראה דאפשר לומר להיפך, דאף למאי דמסיק תיובתא לריש לקיש דמיתת אב אין מוציאה מרשות אדון, אעפי"כ חופה מוציאה, דהנה בגמ' הא פריך והא ריש לקיש ק"ו אמר, ק"ו פריכא היא, משום דאיכא למיפרך מה לסימנין שכן נשתנה הגוף, תאמר במיתת אב שכן לא נשתנה הגוף, והקשה בתוס' מכל הני איכא למידק ק"ו, ומה סימנין שאעפ"י שנשתנה הגוף אינו מוציאה מרשות אב ואפ"ה מוציאה מרשות אדון. מיתה שאעפ"י שלא נשתנה הגוף מוציאה מרשות אב אינו דין שמוציאה מרשות אדון, ונראה לי דכונת הגמ' כן, דדחי דאין זה ק"ו דסימנין הדין הוא בגופה, שזו שיש לה סימנין פקע ממנה רשות האדון, אף שרשות האב לא נפקע, אבל מיתת האב הא אין הענין בגופה, דאטו ותומה יש בה שינוי, שנימא שבשביל שהוא יתומה לא תוכל להיות משועבדת, ע"כ הא דמוציא מרשות האב אין הטעם משום שנשתנה דינה, אלא הטעם משום דאב כשהוא מת אין לו זכות בבתו להוריש לאחין, א"כ אין זה הדין בה, אלא בהאב, שכשמת אין לו זכות בבתו, א"כ האדון שהוא חי הא אפשר לו להיות זכות בשפחתו, דהא היא לא נשתנה, ולפי זה בחופה דהטעם שיוצאה מרשות האב הוא דין בגופה, היינו כיון שהיא נשואה פקע ממנה רשות האב שדין התורה הוא שאין לאב זכות בנשואה, א"כ ק"ו שאין לאדון זכות בנשואה, נמצא דאפילו לדידן דסבירא לן מיתת האב אין מוציאה מרשות אדון נשואין מוציאין מרשות אדון

ומה שמוכיח תוס' דא"כ כל אדם לא יקנה בת חבירו כיון שיוכל להוציאה, נראה לתרץ, דהנה לפי זה עוד יותר יקשה, הא מכירת שטרות הוא דרבנן ואיך תקנו רבנן מכירת שטרות, כיון שביד המלוה למחול, א"כ כל אדם לא יקנה שטר חוב שירא פן ימחול המוכר, ועל תקנת רבנן יותר יש להקשות איך תקנו רבנן, מלהקשות על דין התורה, ועכצ"ל דאף שביד המוכר למחול אעפי"כ תקנו מכירת שטרות, משום דהלוקח יקנה השטר על סמך שהמוכר לא ימחול כדי להפסיד, שהרי אסור להפסיד, ומשום הכי לא ירא אף מקנוניא, שמא יעשו קנוניא המוכר והלוה, דסתם בני אדם לא יעשו זאת מפני שאסור להפסיד, א"כ מכש"כ דלא קשה קושית התוס' הא כל אדם שמוכר בתו יוכל להוציאה ע"י נשואין, שהרי הא הוא מפסיד שעבודו של חבירו, ואסור להפסיד שעבודו של חבירו, וכן לא יחפוץ איש לישא האמה מפני שמפסיד שעבודו של האדון, ובפרט נשואין של הבת דאמר בגמ' אלא בתו בידו

עכ"פ אדרבה נשואין מוציאין מרשות אדון ק"ו מזה שמוציא מרשות האב. כיון שדין יציאת נשואה מרשות אב הוא בגופה, וא"כ קאמר כיון שזה הזכות שיש לאדון באמה עברי לייעדה הוא רק כל זמן שהיא אצלו וכיון שהשיאה האב יצאתה מרשותו ושוב אין יכול לייעד

ג) והנה לפי זה לכאורה מאי מדמי בגמ' דין מכירה אחר יעוד, לדין דמכירה אחר אישות, הא באישות הוא בעצמו עושה הקדושין, שהרי האב מקדשה, בזה אמרה התורה כיון שפרש טליתו שוב אין מוכרה, אבל קדושי יעוד אף אם מעות הראשונות לקדושין ניתנו, אבל הוא הא לא עשה הקדושין, רק התירה עשתה הקדושין, מנא לן דגם באופן זה אמרה התורה אין מוכרה אחר קדושי בי והא חזינן דבגמ' סבר דאף אם נימא קטנה שנתקדשה שלא לדעת אבי' צריכה גט משום שמא נתרצה האב והיא אלמנה, אעפי"כ מותר לאבי' למוכרה, משום דעכ"פ היא קדשה נפשה, אף שעישוי הקדושין הוא מטעם שנתרצה האב, מכש"כ בקדושי יעוד דקרי הגמ' בע"כ באמה העברי' משום דאיהו מכרה לשפחות, והתורה נתנה המעות לקדושין

ועכצ"ל הא דמדמי הגמ' דין מכירה אחר ועוד למכירה אחר אישות, הוא, דהנה הר"ן כתב בטעמא דהא מילתא דאם נתרצה האב הוי קדושין, אף שבשעת מעשה הא לא ידע, לפי שכל אדם רוצה להשיא את בתו, ומצוה דרמיא עלי' הוא, וזכין לאדם שלא בפניו, וטעמא דנתרצה כששמע דאז גלי דעתו דזכות הוא לו ונתברר למפריע שהי' זה לו זכות, אבל אם מיחה אגלאי מילתא למפריע שלא הי' לו זכות, שהרי אינו זכות גמור שהרי יוצאה מרשותו לכמה דברים, והקשה על זה באבני מלואים סימן ל"ז ס"ק י"ב, מאי מועיל שזכות הוא לו, הא גבי שליחות בעינן אתם גם אתם מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם, וכמו שהקשה הרשב"א בנדרים דף ל"ו על הא דקאמר התורם משלו על חבירו צריך דעת בטלים או לא, מי אמרינן כיון דזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו, וכתב על זה הרשב"א, קשיא לי הא שליחות לאו מדין דניחא או לא ניחא לי' אלא גזירת הכתוב מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם כו', ונשאר האבני מלואים בצ"ע

ונראה לי לתרץ, דהנה בקדושין הא בעינן שני דברים א) שתזכה האשה או אבי' בכסף הקדושין, או שתזכה בהשטר היא או אבי' ב) רצונה לקדושין או רצון האב, והנה מה שהקטנה יכולה לזכות הכסף בעד אבי' נראה לי, דלכל הזכותים שיש לאבי' בה היא כחצר אבי'. והיא זוכה בעד אבי', וכן מוכח מדברי הכ"מ שכתב על דברי הרמב"ם בפ"ג מהלכות עבדים הלכה ט"ו שכתב, וענק אמה העברי' וכן מציאתה לאבי', ואם מת אבי' קודם שבא לידו הרי הן של עצמה ואין לאחי' בהן כלום. וכתב ע"ז הכ"מ ויש לדקדק על מ"ש ואם מת אבי' קודם שבא לידו. משמע אעפ"י שבא לידה אינה מורישו ובריש פרק נערה שנתפתתה משמע שהוא מורישו, וצריך לומר דבא לידה כבא לידו דמי עכ"ל הכ"מ הרי דלדברים שיש לאבי' זכות בה היא כחצר אבי' לקנות בעדו, ועיין מה