לבוש מרדכי גיטין ה

הראב"ד שליח הגט כיון דעתיד הדבר להתברר שהרי גטו מוכיח עליו, בכה"ג לא הצריכה התורה עדים בשעת מעשה, אבל אם שלח שליח לקדש אשה בכסף, דשם אין עתיד הדבר להתברר, שהרי הודאת השליח והמשלח לא יועיל שהרי חב לאחריני, בכה"ג לא חל השליחות ואינה מקודשת, ואף אם שניהם מודים לא חל השליחות ואינה מקודשת, אבל בכל דבר מועיל מה שהבע"ד יודה וא"כ עתיד להתברר

ג) אכן הרמב"ם לא ס"ל דטעם שאמרה התורה דבעינן עדים הוא משום דבעינן עתיד להתברר וכן הדין בכל דבר, דא"כ מה יועיל בשליחות הולכה, הא אין הדבר עתיד להתברר, שהרי בקדושין הא לא יועיל הודאת הבע"ד שהרי חב לאחריני, וע"כ דדין הוא בדבר שבערוה שבעינן עדים בשעת מעשה, והיכא דאינו דבר שבערוה לא בעינן עדים, ומשו"ה הוכיח דשליחות הולכה אין להם דין דבר שבערוה, דאילו הי' לשליחות הולכה דין דבר שבערוה לא הי' מועיל אף בשליח הגט אף כלאחר כן יתברר הדבר, אבל אם דין התורה הוא דבעינן עדים בשעת מעשה, ובשעת מעשה הא לא היו עדים, לא הי' מועיל השליחות אף אם אחר כן יתברר הדבר, וכיון דחזינן דלא חיישינן במביא גט ממדינת הים שמא לא עשאו להשליח בעדים, ע"כ דשליח הולכה אין צריך עדים, ואף בלא עדים נעשה שליח דשליחות הולכה לא הוי דבר שבערוה

אכן על הרמב"ם הא יקשה קושית הרשב"א, כיון דילפינן להא דבדבר שבערוה בעינן שנים מממון א"כ מנא לן דבעינן שנים לקיום הדבר בגטין וקדושין אימא דכמו דבממון לא אברו סהדי אלא לשקרי והדבר חל בלא עדים, כן בקדושין וגטין ג"כ נימא דבעינן עדים רק לידיעת הדברים

והנראה לי, דהנה הרמב"ם כתב בפ"א מהלכות גירושין הלכה י"ג ז"ל, ומנין שיתנו לה בפני עדים הרי הוא אומר עפ"י שנים עדים או שלשה עדים יקום דבר, ואי אפשר שתהי' זו היום ערוה והבא עלי' במיתת בית דין ולמחר תהי' מותרת בלא עדים עכ"ד הרמב"ם. ולכאורה הדברים תמוהים כיון דילפינן מקרא דבעינן עדים למה לנו הטעם דאי אפשר שתהי' מותרת בלא עדים, ואם יש טעם כזה למה לן קרא, ואטו צריך הרמב"ם להביא ראי' לדברי הכתוב דעל פי שנים עדים יקום הדבר

לכן נראה לי בדעת הרמב"ם, דהנה בהא דאיתא בגמ' כיון דאתחזק איסורא דאשת איש הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים, יש שביארו דדוקא אם יש תרתי, אתחזיק איסורא, וגם דבר שבערוה, אבל דבר שבערוה בלחוד, או אתחזק איסורא לחוד, לא בעינן שני עדים, ויש שביארו דאתחזק איסורא לחוד בעי עדים, ודבר שבערוה בעי עדים, והפירוש בגמ' דאמר דהכא בעינן עדים, אי מטעמא דאתחזיק איסורא דאשת איש, וגם מטעם דהוי דבר שבערוה

אכן הרמב"ם מפרש פירוש אחר, דהנה בקדושין דף ס"ה איתא, אמר לי' רב אשי לרב כהנא מאי דעתך דילפת דבר דבר מממון, אי מה להלן הודאת בע"ד כמאה עדים דמי אף כאן הודאת בע"ד כמאה עדים דמי, א"ל התם לא קא חייב לאחריני הכא קא חייב לאחריני, והנה רבים מפרשים שאינה נאמנת לומר שהיא מקודשת משום שחב לאחריני, ופירש רש"י, משום דהקרובות נאסרות, אבל יקשה אם היא גיורת והוא גר הא אין כאן חב שאין להם קרובים, ואי משום שאסורה על כולי עלמא, הא היא בעלים על עצמה להתקדש לכל מי שתרצה, ואטו לא יהא נאמן לומר כלי זה מכרתי לפלוני משום שחב לאחריני שלא יוכל עתה למכור לאחריני

לכן נראה לי לומר דהא דקאמר הרשב"א דילפינן דבר מממון שמיירי בהכחשה, הכונה דמיירי דהדבר נוגע אלינו שנדע איך לפסוק, וא"כ מה דאמרה התורה עפ"י שנים עדים יקום הדבר, הכונה דבלא עדים לא קם הדבר ולא חל כלל, אלא דדין התורה דלא חל הדבר הוא אם דבר שניגע לנו, כמו בהכחשה דהדבר אצלנו הוא ידיעת הדברים איך לפסוק, אבל קודם שנפל ביניהם ההכחשה אין הענין דבר אצלנו, שאין שייך לנו אם הכלי של ראובן או שמכרו ללוקח, בין אם הוא של ראובן בין אם הוא של שמעון אסור לנו ליקח, ומדעת שניהם מותר לנו ליקח, וכן בהלואה קודם שנפל המחלוקת אין זה אצלנו הדבר, וא"כ כלל הוא דדבר אינו קם בלא עדים, אלא דבממון כל זמן שאין הכחשה אין זה אצלנו דבר, שאין הענין נוגע לנו, דהענין כל זמן שלא נפל הכחשה לא חב לנו, אבל בקדושין הענין נוגע לכל העולם, והוא חב לכל העולם מה שנאסרה לכל העולם, ואף אם הבעל והיא יתרצו אסורה אכולי עלמא, א"כ זה אצלנו דבר, והתורה אמרה שדבר לא קם ולא חל בלא עדים, (ובהפקר אף שהענין נוגע לנו שמה שהפקיר נעשה מותר לכל העולם, ואעפי"כ קי"ל דאפילו בחד הוי הפקר, הנה מלבד ששיטת הרמב"ם דדין הפקר הוא מדין נדר: וא"כ הוא מדין איסור. שעליהם לא נאמר יקום דבר, מלבד זה כיון שקרא דמיירי לענין ממון, מיירי בהכחשה, א"כ לא מיירי בדיני הפקר) עכ"פ אמרה התורה דמה שהוא דבר לאחריני לא נעשה בלי עדים, ובקדושין הא חב לאחריני. ענין של הקדושין אוסר על העולם, לכן לא קם בלא עדים

אכן כל זה בקדושין, אבל בגטין הא אדרבה הוא מתיר, והנה התוס' בגטין דף ד' ד"ה דקיימא לן כתבו, בגירושין חב לאחריני משום דאוסר לה אכהן, אכן היכא דהיא כבר גרושה מקודם, וכן בגיורת שאסורה לכהן, הלא לא חב לאחריני, אכן מה שהיא בחזקת אשת איש והבא עלי' במיתת בית דין ועתה הותרה, זהו ג"כ דבר הנוגע לנו

ולפי זה מפרש הרמב"ם בגמ', כיון דאתחזיק איסור אשת איש, ג"כ מה שהיא ניתרת זהו דבר, ודבר שבערוה הא אמרה התורה דבלא עדים לא קם, וא"כ הרמב"ם בחיבורו אומר, מה דאיתא בגמ', זה ילפינן מקרא דעל פי שני עדים יקום דבר, דדבר שבערוה אין פחות