לבוש מרדכי גיטין מג

משום ר' אלעזר דמן רומה אמר מנה הרי הוא ככולכם אמר רב פפא ולא פליני, הא דמנה כולהו, הא דמנה מקצתיהו, אמרי לה להאי גיסא ואמרי לה להאי גיסא, והרמב"ם כתב בפ"ט הלכה כ"ז, אמר להם כולכם חתומו כולם חותמין, ואם מנאן, בין שמנה כולן בין שמנה מקצתן ואמר להן חתומו הרי זה כאמר להן כולכם חתומו, ושנים שחותמין בתחלה הן משום עדים והשאר משום תנאי כו', מת אחד מהן קודם חתימה, הרי זה גט בטל עכ"ל הרמב"ם, והדבר תמוה איך כתב הרמב"ם דבין אם מנה כולם בין אם מנה מקצתן אם מת אחד מהם הרי הגט בטל, כיון דבגמ' איכא תרי לישני, חד ס"ל דבמנה כולם לא הוי ככולכם, וחד לישנא סבירא לה דבמנה מקצתיהו אינם ככולכם א"כ בין במנה כולם בין במנה מקצתם, הי' להיות הדין ספק מגורשת אם מת אחד מהן, ואיך כתב הרמב"ם דהגט בטל בתורת ודאי. וצריך לומר דהרמב"ם ס"ל דעדים החותמין על הגט דחתימתם הוא עדות שמעידים שהבעל רוצה שיחתמו על הגט לעשות את הגט לגט, אם אצלם ספק אם רוצה הבעל אין כאן עדות כלל, ואף דאם עדים ראו שזרק גט וספק להם אם קרוב לו או לה אעפי"כ הגט הוא בספק, דהתם הדין שצריכים לראות המעשה ואם קמי שמיא גליא שקרוב לה, ראו המה נתינת הגט, אבל חתימת הגט הוא עדות שמעידים שהמעשה הוא כן, אם עדים בשעת עדותם יאמרו אין אנו יודעים, ואעפי"כ יעידו הרי זה עדות שקר, ואין זה עדות כלל, ואם עדים יחתמו בשטר, אם אינם יודעים בודאי אין זה עדות כלל, דדין גט הוא ע"י והעד עדים, ועדות בעינן דוקא בתורת ודאי, היכא דבעינן שיעידו,. והאי ספיקא אם הוי ככולכם, הספק הוא ברצון הבעל אם הי' רצונו שיחתמו דוקא כולם אז יהי' חתימתם חתימה, או לא, נמצא דלדידן מספקא לן בין במנה כולם בין במנה מקצתם ספק לכל אחד אם רוצה הבעל שיחתמו כיון שמת אחד מהן, א"כ מה שהם חותמים ומעידים שהבעל צוה להם לחתום, הוא שקר, דכיון שאינם יודעים אין להם להעיד, משו"ה כתב הרמב"ם דהגט בטל שאין כאן חתימה כלל. לפי זה הא דאמר הרמב"ם שאם נתייחד עמה אחר שאמר להן לכתוב, הרי אלו לא יכתבו מק"ו שאם נתן לה הגט חיישינן שמא בעל ואם כתבו אחר שנתייחד עמה אינו גט, שהקשו הא ק"ו פריכא הוא, דהתם הטעם משום גט ישן, או משום קדושין, וגם למה כתב שאינו גט כלל, אכן לדברינו הדברים מבוארים, דהרמב"ם ס"ל דהא דחיישינן היכא שנתייחד עמה בין כתיבה לנתינה שמא בעל, אין הכונה דאמרינן הי' דעתו לגרשה ואעפי"כ בעל, דבודאי אם בעל נתפייס וגמר שלא לגרשה, אלא אעפי"כ אם אח"כ רוצה לגרשה הגט גט כל זמן שלא בטל את השליחות, כיון דכבר נעשה הגט, מה שאין רוצה אין מבטל הגט אף לרבא דס"ל גילוי דעתא בגיטא מילתא, היינו שגילה דעתו שמבטל הגט, אבל לא מה שאין רוצה לגרש, וא"כ הרמב"ם קאמר ק"ו שעלינו לחשוש שמא בעל ונתפייס ואין רוצה לגרשה, ק"ו, מה אם כבר נתן הגט אמרינן שמא נתפייס, מכש"כ היכא דרק אמר לכתוב דניחוש שמא נתפייס ובעל, וכיון דספק לנו שמא בעל, א"כ הגט אינו גט כלל, דאיך מעידים העדים שמצוה להם לחתום שרוצה לגרש, הא כל זמן שלא העידו לא חל הדבר, א"כ עדותם שקר, דכל זמן שלא חל הדבר אם אין רוצה לא יוכלו להעיד:

והיכא שיש ספק שמא אינו רוצה הרי אין כאן עדות כלל, משו"ה כתב הרמב"ם דאינו גט כלל. לפי זה הא דאמר הכא דמכאן ועד עשרה ימים לא חיישינן שמא נתפייס לא קשה מכל שולח גט לאשתו וממשליש גט לאשתו, דהא דחיישינן שמא נתפייס אין הכונה דחיישינן שמא עשה מעשה ובטל, דכיון דהיכא דהגט כבר נעשה גט שצריך לבטל מוקמינן הדבר בחזקתו ולא חיישינן שמא בטל, רק חיישינן שמא אינו רוצה לגרש ונתפייס, א"כ היכא דלא חתמו עודנה העדים וצריכים העדים בחתימתם להעיד שרוצה, אם אמרינן שמא נתפייס היינו שמא אינו רוצה, ממילא אין כאן חתימה, אבל בשולח גט אף אם אין רוצה, הגט הוא גט, ולשמא ביטל לא חיישינן. ועפי"ז יתבארו דברי הרמב"ם שם בפ"ט הלכה יוד שכתב ז"ל וכן כל התנאין שהן תלוין ברצונה ואם רצת ומחלה אותן לבעלה בטל הגט, חוששין לה שמא פייס עד שיאמר נאמנת עלי, וכתב ע"ז הראב"ד ז"ל, חיי ראשי איני יודע מחילה זו מה היא ומה יש בידה למחול בתנאים, והפיוס אינו אלא שנתפייס עמה שלא לגרשה ובטל הגט שבידה עכ"ל, אכן הרמב"ם סובר דלביטול הגט אין חוששין, דא"כ הי' לחשוש בכל שולח גט, ע"כ דלביטול לא חיישינן, והחשש שמא נתפייס הוא רק שמא אינו רוצה, וא"כ קשה איך קאמר בגמ' על הא דאם לא באתי וניחוש שמא פייס, הא כיון דכבר הגט גט אף אם אין רוצה לא בטל הגט, ולביטול הא לא חיישינן, מזה מוכיח הרמב"ם דכל תנאי שהוא לטובת אדם הוי כאילו מתנה בפירוש דדוקא אם מקפיד אז הוא גט, ולפי זה באומר אם לא באתי, התנאי הוא לטובתה שהיא מקפדת שיהי' חוץ מביתו שנים עשר חודש, ואם היא מרוצה ולא איכפת לה אם ישתהה שנים עשר חודש, ממילא הגט בטל כיון שרצתה להתפייס ולומר איני מקפדת, משום הכי חיישינן שמא ברצונה מוחלת שלא יהי' לה קפידא אף אם לא יהי' בא בתוך שנים עשר חודש, דכל תנאי שהוא לטובת אדם הוי כאילו מתנה בפירוש, שבאם יהי' רצונה לבלי להקפיד בטל הגט, משו"ה חיישינן לשמא פייס, והא דאמרינן דאם כבר נעשה הגט והשליחות אז אף אם אין רוצה לא בטל הגט והשליחות אם לא ביטל, הוא דוקא אם שלח שליח לגרש, אבל אם אמר לא תותבי' אלא עד תלתין יומין, הוי כאומר אם לא ארצה לא תתן, אז אמרינן שמא אינו רוצה, דהרי תלי הדבר בדעתי', משו"ה באם אמר לא תותבי' אלא לאחר תלתין יומין, חיישינן שמא פייס ולא רצה לגרש, ולא דמי למקדש אשה לאחר שלשים,