לבוש מרדכי גיטין לח

אכן לפי דברינו הי' לו להקשות ממת, דהרי קי"ל עולה ושלמים שמתו בעליהם מקריבין הקרבנות, והא למת אין כלל דיני השליחות, אכן לא קשה כלל, דעולה ושלמים דדינם דאף לאחר מיתה מקריבין אותם, הם בודאי יוכלו להקריב אף בלא שליחות, דהדין הוא בהקרבן שצריכים להקריב אותם, אכן בישראל יש קרבנות שדוקא אם הבעלים חיים מקריבים אותם ולא כשמתו, דחטאת שמתו בעליהם בהם אפשר דבלא דין שליחות אי אפשר להקריב, וביחוד בהך קרבנות דמקריבין, היכא שמחויב לכפר על עצמו על חטא, וכן לטהר עצמו בהם, אפשר שהוא מדין שליחות דוקא, שהרי צריכים המה לכפר על עצמם, או לטהר עצמם, ולפי זה אי אפשר כלל להביא ראי' מקרבנות עכו"ם דכהני הוי רק שלוחי דרחמנא ולא בגדר שליחות דהרי עכו"ם מביאין רק עולה ושלמים, ובהם אין צריכין לדיני שליחות, שהרי אף אם מת מקריבין, וא"כ אף בלא שליחות הדין שצריכין להקריב הקרבן, אכן מקיני זבין פריך, הא התם צריכין לטהר עצמם, משו"ה הוצרך לתרץ דמחוסרי כפרה ג"כ אין צריכים דעת ואפשר להקריב עליהם אף בלא דין שליחות

ב) והנה האלפס כתב כדעת רש"י דהביא תוס' בדף ט', דהא דאמרינן דלרבנן זכות הוא לעבד ואין הרב יכול לחזור בו, הוא רק לענין חזרה, אבל כל כמה דלא מטא גיטא לידי' אינו משוחרר, אבל התוס' הקשו על זה וביחוד הר"ן הרבה להקשות על זה, מהא דאמר עשיתי פלוני עבדי בן חורין והוא אומר לא עשאני חיישינן שמא זיכה לו ע"י אחר, וכן ממשנה דתרומות, הי' אוכל בתרומה ואמרו לו מת רבך או עשאך בן חורין, והנה הקצות בסימן קכ"ה כתב דהרי"ף ס"ל דתן הוי כזכי משום דאפיק בלישנא דתן הוי תנאה אם יגיע הגט לידו, ומשו"ה לא יתנו לאחר מותה, דרבנן גזרו שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה, וא"כ לא יתנו, וכיון דלא נתקיים התנאי ממילא בטל הגט והשחרור למפריע, אכן דברי הקצות תמוהין שהרי זה לשון האלפס, והני מילי לחזרה דלא מצי רבי' למיהדר בי', אבל עבדא לא נפק לחירות עד דמטי גיטא לידי' דתנן האומר תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי לא יתנו לאחר מיתה דאין גט לאחר מיתה, ושמעת מינה דלחזרה הוא דזכין לו לעבד, אבל מיפק לחירות לא נפק עד דמטא גיטא לידי', ואשכחן זכי' כהאי גוונא כדאמרינן לקמן הולך מנה לפלוני שאני חייב לו אמר רב חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר עכ"ד האלפסי, ואי כדברי הקצוה"ח דהטעם הוא משום דהוו כתנאי, דלא זיכה לו אלא אם יגיע לידו, א"כ למה אמר אשכחן זכי' כה"ג, כיון דהוי משום תנאי, אטו צריכין להשמיענו דתנאי מועיל במתנה וגם מה שייך בחוב לשון תנאי, וכן רש"י כתב בדף ט' בד"ה לא יתנו, ז"ל, מיהו מודו רבנן דכל כמה דלא מטא גיטא לידי' לא הוי משוחרר, וכיון דמית קדים תו לא הוי שחרורו שחרור, דנפקא לי' רשותא מיני', וחייל עלי' רשות יורשין עכ"ל רש"י, ואם כדברי הקצוה"ח דהטעם משום תנאי, א"כ אף אם הוא בחיים הדין אחד משום דלא נתקיים התנאי

אכן לדברינו דביארנו דהיכא שהוא נעשה שליח אז אף שאין הבעלים רוצים יוכל השליח לעשות שליח, וטעמא דר' יוחנן דס"ל אתי דבור ומבטל דבור, היינו שהוא מבטלו ומעתה אין הוא שלוחו, ולפי זה לכאורה יעשה את השליח בקנין, וכיון שכבר חל הקנין לא יועיל אף לר' יוחנן בטול, אכן לא קשיא, דעל שליחות לא שייך קנינים, שהוא רק קנין דברים, וכמו שכתב הרמב"ם בפ"ה מהלכות מכירה הלכה י"א, יש דברים הרבה שאין צריכין קנין ואין לקנין בהן טעם כו' או עושה שליח כו', הרי דכתב הרמב"ם דאין שייך בשליחות קנין, דקנין הכונה שהוא מקנה או מתחייב, אבל על עשית שליח אין טעם לקנין, וכמו דאיתא בגמ' ב"ב דף ג', דאם קנו לחלוק לא חל הקנין, דהוי קנין דברים בעלמא, אבל אילו הי' שייך בשליחות קנין שלא יכול לחזור בו הי' ר' יוחנן מודה דאף שאין המשלח רוצה יכול השליח לעשות

לפי זה יהי' פירוש דברי רב אלפס ורש"י, דודאי היכא דאמר זכה לפלוני בשחרור או במתנה, אף אם מת צריך ליתן לו, אבל תן הוי רק זכות ליתן לו, וזכה השליח הזכות ליתן השטר שחרור להעבד, וכיון דזכה ליתן השחרור להעבד אין ביד המשלח לבטל הזכות לתת להעבד, א"כ בכה"ג אף ר' יוחנן מודה דאף אם חזר המשלח לאו כלום הוא חזרתו, דאין לאחר זכי' בקנין כלום, וא"כ רשות ביד השליח למסור השטר שחרור להעבד בתורת שחרור, וכיון שהגיע לידו ספר הכריתות זכה בו, דקי"ל ספר כורת, רק דין הוא שיתננו לשם ספר כריתות, ועל זה אין יכול המשלח לחזור בו

ועפ"י דברינו יש לישב קושית הב"ש שהקשה על המחבר באה"ע סימן ל"ה שהביא בסתמא דעבד שנעשה שליח להולכה אין זה קידושין, והרי המחבר בעצמו בסימן המ"א הביא שני דיעות אי עבד כשר להובאת הגט, דדעת הר"י מיגש דאינו פסול אלא לקבלת הגט, אכן לדברינו מיושב, דהנה בקדושין איתא, כיצד בכסף נותן לה כסף ואומר הרי את מקודשת, ואילו בגיטין איתא תמיד בגמ' לישנא דהא גיטך, וע"כ סובר הר"י מיגש, דבקדושין כתיב כי יקח א"כ האיש הנותן הכסף או השטר הוא המקדש, משו"ה צריך שיאמר הרי את מקודשת, אבל בגט כתיב ספר כריתות א"כ הגט הוא הכורת, ורק דין הוא שיאמר הא גיטך ויתנהו לשם גירושין, א"כ דיבור הא גיטך הוא העיקר, אלא דאם אמר הרי את מגורשת הוא ג"כ כאומר הא גיטך, אבל עיקר האמירה היא הא גיטך וא"כ סובר הר"י מיגש כיון דבגט הספר כורת והבעל עושה רק הנתינה. משו"ה אף עבד כשר לשליחות זה, והאלפס והרמב"ם סוברים, כיון דצריך שיתנהו לשם גירושין אף עבד נעשה שליח לזה, אבל בקדושין הבעל הוה המקדש בכסף או בשטר, א"כ השליח נעשה שליח לקדש, משו"ה גם הר"י מיגש מודה דעבד פסול לזה, ומה שכתב הב"ש דהב"י בטור סימן קמ"א כתב דגם בקדושין כן, תמוהים דבריו, דהב"י שם כתב רק שאם נעשה עבד שליח להולכה לדברי הרשב"א דס"ל דהוי ספק, אם פשטה ידה וקבלה קידושין צריכה גט מהשני

וסובר האלפס דהא דאמרינן בחוב אם בא לחזור אינו