לבוש מרדכי גיטין לז

משום דכבר עליו אדון אחר, היינו היורשים, ואי אפשר לשחררו בשטר שחרור של הרב, שכבר יש עליו אדון אחר, אך דברי הקצות תמוהים, מהא דאיתא לקמן דף כ"ט, אמר רבה שליח בארץ ישראל עושה כמה שלוחין, אמר רב אשי אם מת ראשון בטלו כולן, ולדבריו דטעם דאם מת לא יתנו לאחר מיתה, הוא משום שהוא עתה לא אשת איש, יקשה הא הכא היא אשת איש ואמאי בטלו כולן, והגמ' דחי דברי רב אשי רק מטעם דכולהו מכח מאן קא אתי מכח הבעל והבעל הא קים, והיינו דכל השלוחים המה מכח הבעל, אבל בלא האי טעמא הי' ניחא דאם מת ראשון בטלו כולן, והא הכא אשת איש היא

אכן לדידי נראה דקושי' מעיקרא ליתא, דהנה קי"ל יש זכי' לקטן אף שאינו בר שליחות, היינו שאין יכול לעשות שליח, אבל זכי' אית לי', ובעכו"ם אף זכי' אין לו, והרי זכי' מטעם שליחות, וא"כ הקטן אין יכול לזכות בעדו, עיין בר"ן בפ"ב מקדושין

ונראה לי דהנה בשליחות יש דין לעשות שליח, ויש דין להיות שלוחו, והנה זכי' עיקר החידוש שאין צריך לעשותו לשליח אלא יכול מעצמו להיות שלוחו, אף דזכי' הוא מדין שליחות, היינו מה שזוכה בעדו הוא מדין שהוא שלוחו ומועיל מן התורה, אבל זה החידוש שחדשה התורה שאין צריך לעשות אותו לשליח היכא דזכות הוא שיכול לעשות מעצמו, וכל זה בקטן שהוא בר שליחות, והחסרון רק שאין יכול לעשות שליח בזכי', דאין צריך לעשות שליח, זוכין בעדו מדאורייתא, אבל עכו"ם אין לו דין שיהיו בעדו שליח, משו"ה בעכו"ם אין מועיל זכי', דאי אפשר להיות בעדו שליח אף היכא דאין צריך לעשות

נמצא לפי זה מיושב דברי הרמב"ם הסובר דהיכא שנשתטה, מן התורה יוכל השליח לעשות בעדו, דהא עיקר חסרון בחרש שוטה וקטן, שאין יכול לעשות שליח. אבל להיות שלוחו יכולין, א"כ היכא דאין חסרון מפני עשות השליח, שכבר הוא עשוי קודם שנשתטה, יכול השליח ליתן הגט, אבל היכא דמת שאין דין למתים שיהי' להם שליח א"כ אף שנעשה מקודם שליח, כיון שמת בטל שליחותו, שאין דין למתים שיהי' להם שליח, משו"ה מעיקרא כשהי' סבור שהשליח השני הוא במקום השליח הראשון, אם מת ראשון בטל השליחות שאין שליח למתים, היינו שאין להם דין שיהי' להם שליח

והנה בקדושין דף נ"ט איתא, וכן היא שנתנה רשות לשלוחה לקדשה והלכה היא וקדשה את עצמה, אם שלה קדמו קדושי' קדושין, ואם של שלוחה קדמו אין קידושי' קדושין לא קדשה עצמה וחזרה בה מהו, ר' יוחנן אומר חוזרת אתי דבור ומבטל דבור ריש לקיש אומר אינה חוזרת לא אתי דבור ומבטל דבור כו', איתבי' ר' יוחנן ולר"ל השולח גט לאשתו והגיע בשליח או ששלח אחריו שליח ואמר לו גט שנתתי לך בטל הרי זה בטל תיובתא דר"ל כו', עכ"פ חזינן מהאי גמ' דלסברת ריש לקיש לא יועיל מה שהוא מבטל השליחות, ולכאורה קשה הא אין הבעל רוצה שיגרשנה, ואיך יוכל השליח לגרשה בלי רצון הבטל, ועכצ"ל כיון שכבר נעשה שליח לגרש, היינו ליתן הגט לידה, וכיון שנותן הגט לידה בתורת נתינה לשם גירושין, שעל זה נעשה כבר שליח, התורה אמרה ספר כריתות שהספר כורת ונתגרשה בנתינת השליח לשם גירושין, אף שהבעל צווח איני רוצה, ואף ר' יוחנן לא פליג אלא דס"ל אתי דבור ומבטל דבור, וא"כ הוא מבטלו שאיננו שלוחו, אבל אם לא ביטלו אף שאין רוצה יכול השליח לעשות אף בלי רצונו

לפי זה דברי התוס' מבוארים, דהא דאמר רב הונא ברי' דרב יהושע הני כהני שלוחי דרחמנא, דאי ס"ד שלוחי דידן מי איכא מידי דאנן לא מצינן למיעבד ושליח מצי למיעבד, ואעפי"כ איבעיא בגמ' נדרים אי כהני שלוחי דרחמנא או שלוחי דידן, דרב הונא ברי' דרב יהושע קאי לענין אי מצי הבעלים לומר איני רוצה שיקריב הכהן הזה של בית אב אלא כהן אחר, דבודאי המה שלוחי דרחמנא, והא דאבעאי בנדרים לענין מודר הנאה אי הוי רק שלוחי דרחמנא או שלוחי דידן נמי, הסבר דברי התוס' הוא כך, דאף אם נימא שלוחי דידן נמי, היינו שמה שהכהן עושה הוא עושה שליחות הבעלים, שיחשב כאילו הבעלים מקריבים, אעפי"כ אי אפשר לומר שאנחנו עושים אותם לשלוחים שלנו, שהרי כל מילתא דאיהו לא מצי למיעבד לא מצי משוי שליח, אבל זה הדין הוא רק בעשית השליחות, אבל להיות שלוחו, אם אך בר שליחות הוא יכולין להיות שלוחו, וא"כ צריך לומר שאין אנחנו עושים אותם לשלוחים שלנו, אלא רחמנא עשה אותם שלוחים שלנו, וכיון דאין אנחנו העושים אותם לשלוחים שלנו אלא רחמנא, א"כ כמו שאין אנו עושים אותם, כן אין בידינו לבטל שליחותם, וכיון שהם שלוחים שלנו ע"י שהקב"ה עשה אותם, א"כ אף שאין הבעלים רוצים יכול השליח להקריב וכדביארנו דכל היכא שהוא שליח לא איכפת לנו מה שאינם רוצים, ולבטל שליחותם אין בידינו, זהו דקאמר רב הונא ברי' דרב יהושע, שאין ביד הבעלים לומר איני רוצה בכהן זה אלא בכהן זה, אכן הגמ' בנדרים בעי אם עשה אותם רחמנא לשלוחי דידן, או לא עשה אותם כלל לשלוחים, אלא צוה להם להקריב ולא שלחם כלל בגדר שליחות, דאפשר שהם רק שלוחי דרחמנא: פירוש הקב"ה שולח אותם להקריב את הקרבנות, נפקא מינה למודר הנאה, דהא דמודר הנאה אסור לעשות למדיר, לא תליא בעשות שליחות, היינו שנימא שאסור להמדיר לעשות אותו לשליח, דהאיסור הוא שלא יעשה שליחותו א"כ אף שרחמנא עשה אותם לשליח, אם הם עושים שליחות שלנו היינו אם נימא שלוחי דידן אסור, ואם לא עשה אותם רחמנא לשלוחים אז מותר במודר הנאה

לפי דברינו הא בודאי קשה קושית הגרעק"א איך אפשר לומר דהכהני שלוחי דידן. הא עכו"ם נודרין נדרים ונדבות כישראל, ועכו"ם אין להם כלל דיני השליחות ואין החסרון דוקא משום שאין יכול לעשות שליח, אלא אף בזכי' דאין צריך לעשות ג"כ אין לו דיני השליחות, וא"כ איך אפשר לומר דכהני שלוחי דידן, אף שרחמנא עשה אותם לשלוחים שלנו, אבל עכו"ם הא אין לו כלל דיני השליחות.