לבוש מרדכי גיטין לו

שט"ח העולה בערכאות, ודינו אחד עם שט"ח שאין בו אחריות, דחשיבתו רק מפני שידעו על ידו מי הקודם לגבות מיני' דידי', דשעבוד גם שט"ח אין עושה, דעיקר השעבוד עושה המלוה

אבל רבותיו של הרמב"ם היינו האלפס לטעמי', דאין המלוה עושה השעבוד, רק השטר עושה השעבוד א"כ אין לדמות שטר העולה בערכאות דאין עושה כלל שעבוד, דהא לאו בני שטרי נינהו, לשט"ח שאין בו אחריות, דאף שאין בו אחריות אעפי"כ עושה שעבוד, שמועיל לגבותו מי שקודם הוא גובה קודם מיני' דידי', משו"ה ס"ל דנגד שט"ח העולה בערכאות יוכל לטעון פרעתי

סימן יא

בדין התופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים גדרי שליחות וזכין לאדם שלא בפניו, ותן כזכי

דף י"א ע"ב. אמר ר' יוחנן התופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה וא"ת משנתינו כל האומר תנו כאומר זכו דמי, הקשה בתוס' ד"ה כל האומר ז"ל וא"ת והא ר' יוחנן לית ליה תן כזכי דקאמר בפ"ק דב"מ המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו וא"ת משנתינו דאמר תנה לי ולא אמר זכה לי, ותירץ ר"ת דדוקא היכא דהוי דעת אחרת מקנה אותו אמרינן תן כזכי ולא במציאה כו', ועוד פירש ר"ת דשחרור עבד הוי כעין מלוה כו', ומדקדק ר"ת דיש חילוק בין מתנה למלוה כו', ור"י הביא ראי' מתוספתא דקתני בהדיא תן מנה לפלוני שאני חייב לו או פקדון שיש לו בידי וכן הילך, אינו חוזר וחייב באחריותן, תן מנה זה לפלוני תן שטר מתנה זה לפלוני או הילך רצה לחזור יחזור, זכה מנה זו לפלוני התקבל מנה זו לפלוני רצה לחזור לא יחזור, אלמא תניא בהדיא דבמתנה לא הוי תן כזכי עכ"ל התוס'

אכן הרמב"ם כתב בפ"ד מהלכות זכי' ומתנה הלכה ד' וז"ל, ראובן שרצה ליתן לשמעון מאה דינרין ושלח לו המאה ע"י לוי, אם אמר לו זכה במאה זוז לשמעון או תן מאה זוז לשמעון אינו יכול לחזור בו עכ"ל הרי דפסק הרמב"ם דגם במתנה תן כזכי, וקשה עליו מהתוספתא

, והנה הרשב"א הביא דגירסת התוספתא בירושלמי כן, האומר לחבירו תן מנה זה לפלוני שאני חייב לו הולך מנה זה לפלוני פקדון שיש לו בידי אם רצה להחזיר לא יחזור וחייב באחריותו עד שיקבל אותו האיש את שלו, א"ר הילא המעשר כחוב תן מנה זה לפלוני תן שטר מתנה זה לפלוני הולך שטר מתנה זה לפלוני אם רצה להחזיר יחזור, ומכל זה קשה על הרמב"ם, אכן המפרשים שיבשו את הירושלמי משום הקושי', וגרסו אם רצה להחזיר לא יחזור, אכן מלבד דנאמנה לנו עדות הרשב"א, הנה הירושלמי מסיק דאם בא ומצא שמת יחזיר למשלח, ואם הגרסא לא יחזיר משום דתן כזכי, א"כ אמאי יחזיר למשלח, והירושלמי מסיק דאם אמר זכה אם מצא שמת יתן ליורשיו אכן באשר עוד הי' קשה להמפרשים מה דאמר ר' הילא המעשר כחוב. ואמרו מה ענין מעשר לכאן, וע"כ שבשו וגרסו בירושלמי. המתנה כחוב, וא"כ לפי הגהתם מוכח דגרסינן אם רצה להחזיר לא יחזיר, אבל זה תמוה מאד דהרי מגרסת הראשונים מוכח דגם המסקנא תן מנה זה לפלוני תן שטר מתנה זה לפלוני היא תוספתא, וא"כ למה עירבו בהתוספתא דברי האמורא ר' הילא, דהוא אמורא עוד הביא הרשב"א תוספתא, וגרסתו, שא מנה זה לפלוני טול מנה זה לפלוני יהא מנה זה לפלוני בידך אם רצה להחזיר יחזיר, וגם בזה שבשו המפרשים וגרסו בירושלמי לא יחזיר, וזה נגד גרסת הרשב"א, אכן לכאורה מסקנת דברי הירושלמי דאיתא. והדין זכה לחברי' לא יוכל חזור בו, מוכח כדבריהם דאל"כ סותרים דברי הירושלמי זה את זה, אכן גם לפי דבריהם קשה כיון דכבר אמר אם רצה להחזיר לא יחזיר, למה תו לומר והדין זכה לחברי' לא יוכל חזור בו, הלא כל הנך שהזכיר כבר שלא יחזיר בו הוא מטעם דזכה לחברי', והנה הקרבן עדה מפרש דהכונה שהשליח מחויב לילך ולמסור להמקבל ולא יכול לחזור בו השליח, וזה תמוה דהרי פועל יכול לחזור בו ואם הכונה שאסור להחזיר למשלח, פשיטא כיון שזכה כבר

א) ע"כ נראה לי לפרש דהנה הקשו האחרונים על הא דאיבעאי להו, הני כהני שלוחי דרחמנא או שלוחי דידן. והקשו אמאי לא פשיט מהא דעכו"ם נודרין נדרים ונדבות והא אין שליחות לעכו"ם, ותרצו כיון דהתוס' מפרשי דהאיבעיא אי שלוחא דידן נמי הכונה כיון דהוי שלוחי דרחמנא א"כ יכול להיות גם שלוחי דידן, אף דאנן לא מצינן למיעבד, א"כ לא קשה מהא דעכו"ם נודרין נדרים ונדבות, דאפשר דהוי שלוחי דידן, ומגו דהוי שלוחי דרחמנא הוי נמי שלוחי לעכו"ם אכן כפי שביארתי בספרי על ב"מ סימן י"ב דאי אמרינן שלוחי דרחמנא, הכונה רק שרחמנא שולח הכהנים לעשות אבל לא שיהי' בגדר שליחות שיהי' מה שהכהנים עושים כאילו רחמנא עושה, דאטו רחמנא צריך להקריב הקרבן, הלא החיוב עלינו, וא"כ אי אפשר לפרש דכונת התוס' דמשו"ה אפשר לומר דאם נימא שלוחא דידן נמי, הכונה אף שאנחנו לא נוכל לעשות את הכהנים לשלוחים אבל כיון שהוא עם רחמנא, מגו דנעשה שליח לשמים נעשה שליח הכהן לנו מטעם מגו, דהא לשמים לא נעשה כלל שליח

אכן ביאור דברי התוס' כן, דהנה הקצוה"ח בסימן קפ"ח הקשה על דברי הרמב"ם דס"ל דאם עשה שליח ואח"כ נשתטה הא דאין נותנין הגט הוא רק מדרבנן אבל מן התורה אם נתן השליח את הגט, הגט גט, דלא כסברת הטור דאין זה גט מן התורה אם נשתטה הבעל והשליח נתן הגט הגט בטל מן התורה, אבל הרמב"ם ס"ל דמן התורה הוא גט אף שהבעל נשתטה, והקשה א"כ לדברי הרמב"ם אמאי לא יתנו לאחר מיתם כיון דלדברי הרמב"ם העיקר עושה השליח ולו נמסר כל הדבר, ותירץ הקצות הטעם דלא יתנו לאחר מיתה, משום דכיון שמת כבר אינה אשת איש, משו"ה לא יתנו לאחר מיתה, וצריך לומר לדברי הקצות, דבעבד משו"ה לא יתנו לאחר מיתה