לבוש מרדכי גיטין לד

אם מקבלים את חתימת ידו נתברר שאין זה נגד הדין דמפיהם ולא מפיכתבם, שהרי קבל עליו חתימת ידו, שהרי לזה קבל עליו שיהי' נאמן להעיד על חתימת ידו

, והנה בהגהת אשרי הקשה, מאי אמרינן אי לאו דיהיב זוזי קמיהו לא הוי מרעי נפשיהו א"כ משה ואהרן אמאי לא מהימני, אכן לפי הנ"ל דודאי כיון דאמרה התורה לא יומתו אבות על בנים, ואמרה התורה דאין להאמין קרוב, לא נוכל לומר מסברתינו לקבל עדות ממי שאין עדותו מועיל עפ"י דין התורה, אכן היכא דברור לנו מצד אחר לא מטעם נאמנות דהמעשה אמת מפני שהם אומרים, אלא מפני דערכאות לא מרעי נפשיהו, בגדר אומן לא מרעי אומנתו ועפי"ז יודעים אנו שקבלו אותם א"כ עדותם עתה מועיל שהרי קבלו הבע"ד אותם עליהם ומטעם ערכאות לא מרעי נפשיהו אחרי דזה משרתם ידעינן דקבלו אותם, וא"כ אף דאמרה התורה אל תשת רשע עד, ומכש"כ מי שאינו אחיך, אבל היכא דקבלו הבע"ד ברצונם מועיל, והא דלא מרעי נפשיהו, מועיל לידע שקבלו עליהם, ושבזה לא אמרה התורה אל תשת רשע עד, והיכא דקבלו עליהו הא מועיל גם עדות עכו"ם כל הדינים שמועיל בקבל קרוב או פסול, וכמו שכתב המחבר שהבאנו למעלה, אכן אימת מועיל קבלוהו דוקא היכא שמותר עפ"י הדין, אבל היכא שאסור עפ"י הדין אין מועיל קבלוהו בלא קנין

והנה לקמן בדף מ"ד איתא, עכו"ם שאנס ביתו של ישראל ואין בעליו יכול להוציאו לא בדיני ישראל ולא בדיני עכו"ם, מותר לטול את דמיו וכותב ומעלה בערכאות שלהן מפני שהוא כמציל מידם, וכתב רש"י ז"ל, ומעלהו בערכאות שלהן לחותמו אעפ"י שחשיבות הוא להן, והקשה בתוס' ז"ל, וקשה דשטרות העולין בערכאות של עכו"ם מכשרינן ולא מפלגינן בין לכתחילה בין לדיעבד, ולכאורה דרש"י ס"ל דאף מה שמחשיב אותם לעדים זה ג"כ אסור אילולא משום טעמא דכמציל מידם, וא"כ איך כתב המחבר דאם קבל עליו עדות עכו"ם כמי שקבל עליו אחד מן הפסולים אבל אם קבל לדון לפניו אין מועיל קבלה משום דאסור לדון לפניו, הא לדברי רש"י גם לקבלם בעדים חשיבות הוא להם, וצריך לומר דלא דמי היכא דהמעשה כבר הי' ואין עדים אלא העכו"ם שראה, אז מותר לקבל עדות העכו"ם, אבל לכתחילה להעמיד אותם לעדים אסור משום לא תחנם, ואסור להחשיבם, ורק משום הצלת ממון מותר, וא"כ בשטרי מקח וממכר וכן בשטרי מתנה דבדיניהם כל זמן שלא נכתב בערכאות אין לזה תוקף. הרי רשות ביד הלוקח לחשוש למעותיו ולבלי ליתן הכסף בלתי אם יהי' לזה תוקף מצד דינא דמלכותא, משו"ה מותר להעלות בערכאות, וכן בשטר מתנה אף שיש לומר דהא אין הנותן מתנה צריך דוקא שיהי' לזה תוקף בדינא דמלכותא. אכן כיון דקנית קרקע צריך להיות ימים רבים, א"כ נותן בעין יפה שיהי' לזה תוקף גם בערכאות, והרי גם התורה הקפידה בשטרי מכר למען יעמדו ימים רבים, משו"ה בשטרי מקח וממכר ובשטרי מתנה מותר להעלות בערכאות, וא"כ מועיל קבלוהו עליהו

ולפי זה מיושבים דברי הירושלמי שאמר, שטר הי' יוצא בבית שאן והיו עדיו גוים, ופליגי בזה ר' יוחנן וריש לקיש, חד מכשיר משום שלא להפסיד מעותיו, או כדי שלא תנעול דלת בפני לוין והקשו במאי מיירי אי בהדיוטות וכי סלקא דעתך שעכו"ם יהיו נאמנים, ואי בערכאות הא הטעם דאי לאו דיהבי זוזי קמיהו לא הוי מרעי נפשיהו, אכן לדברינו מיושב, דהא האי טעמא דלא מרעי נפשיהו לא הי' מועיל, שהרי אמרה תורה אל תשת רשע עד ואין לסמוך להאמין עכו"ם אכן היכא דקבלוהו עליהו מותר, וא"כ אמר הטעם דמשום שלא להפסיד מעותיו או כדי שלא תנעול דלת בפני לוין מותר לקבל הערכאות ואין בזה משום לא תחנם, והוי דומיא דמציל מעותיו דמותר לילך בערכאות ומותר לקבלם כעדים כשרים, והיכא דמותר לקבל מועיל קבלוהו עליהו, אכן מאן דפסל סובר כיון דאסור לילך לדון בערכאות, ומחויב להלות, ואם לא ילוה הוא עובר בהשמר לך פן יהי' דבר על לבבך בליעל, אסור לקבלם, ומחויב המלוה להלות אף בשטר שלא בערכאות, משו"ה אין מועיל קבלוהו, משו"ה פוסל, ואף דבירושלמי אמר דר' אבוה מפרש דר' יוחנן פוסל וריש לקיש מכשר, וא"כ הי' להרמב"ם לפסוק דשטרי חוב בערכאות פסולים, נראה לתרץ דהרמב"ם סובר דע"כ גמ' דילן פליג אירושלמי

ולפי דברינו, משו"ה סובר הרמב"ם דשטרי הודאות ומחילות הנעשים בערכאות של עכו"ם פסולים, שהקשו נימא אי לאו דמחיל קמייהו לא הוי מרעי נפשיהו אכן לדברינו מאן דמחיל או מודה איננו מחויב לילך להעלות בערכאות, שהרי הוא מוחל ולא יתבע ואם יש שטר בידו יוכל להשיב השטר לבעליו, ובלא שטר הא לא יוכלו לתבוע ממנו, וכן אם מודה שמחויב הרי די אם יודה בבי"ד וכל זמן שבידו ישלם, ולא דמי לשטר מכר או מתנה שהדבר עומד לזמן מרובה אמרינן שרוצה להעמיד שתהא ברורה בידו אף נגד היורשים שיהא לזה חוק אף בערכאות, וא"כ מצד הדין מותר לקבל אותם לעדים, משו"ה מועיל, אבל שטרי הודאות ומחילות אסור לקבלם לעדים ולהחשיבם בזה וא"כ אין מועיל הקבלה, והיכי דאין מועיל הקבלה הרי אמרה התורה אל תשת רשע עד, ואין לסמוך על סברתינו ולהאמינם, משו"ה שטרי מחילות והודאות פסולים, והנה לא קימא לן כהאי תירוצא דאי בעית אימא תני חוץ מכגיטי נשים, וא"כ שטרי מתנות ג"כ פסולים משום דלאו בני שטרא נינהו, והאי שטרא חספא בעלמא הוא, ורק בשטרי מכר העולה בערכאות כשר משום דהקנין הוא ע"י הכסף, וא"כ אם נימא דגם שטרי חוב פסולים בערכאות, א"כ יקשה מאי לישנא דכל השטרות, לימא שטרי מכר העולים בערכאות, וע"כ מוכח להאי לישנא דכל השטרות כולל שטרי מכר ושטרי חוב, וא"כ לגמ' דילן ע"כ שטרי חוב העולים בערכאות ג"כ כשרים, והירושלמי דאמר דלר' יוחנן שטרי חוב פסולים ע"כ דסובר דשטרי מתנות כשרים משום דינא דמלכותא ובשטרי מתנות אין איסור להחשיבם כיון דעשוי לעמוד ימים רבים נותן בעין יפה שיהי' לזה חוק אף בערכאות, אבל שטרי חוב כיון דמחויב