לבוש מרדכי גיטין לג

לקבל עדותו או דייני, בכה"ג לא פסלה התורה עדותו, ויש ביד איש לסלק הפסול, היינו להאמין עדותו, וא"כ אם כבר דנו או שהעיד עדותו ברצון הבע"ד שמאמינו, הי' בשעת הגדה עד כשר וכן בשעת גמר הדין דיין כשר. ואף שכתב הרמב"ם נגמר הדין והוציא ממון בדין זה הפסול או בעדותו אינו יכול לחזור בו, הא הנמוקי יוסף והבית יוסף והב"ח כתבו דלאו דוקא נקט הרמב"ם והוציאו ועיין ש"ך שהסכים לדעת הלח"מ דהרמב"ם דוקא נקט והוציא, אכן לדידי נראה דאפשר דבדברי הרמב"ם צריך לגרוס במקום והוציא, להוציא, וכונתו, דאפילו להוציא מועיל גמר הדין, וכדקי"ל באתן לך מחלוקת, והלכה כדברי חכמים, אכן אפשר דהרמב"ם סובר דאף אם אמרו חייב אתה או פטור אתה, לא הוי גמר דין עד שיאמרו צא תן לו, וא"כ דקדק הרמב"ם שנגמר הדין להוציא, היינו שאמרו צא תן, עכ"פ גם דעת הרמב"ם דמועיל נגמר הדין

ולפי זה סובר הגאון שהביא האלפס, דהא דאמרינן דמועיל קבלה, הוא דוקא היכא דחידוש התורה בהפסול, היינו דחדשה התורה דקרוב אין נאמן, וכן חידשה התורה שאם הוא רשע אין נאמן, בזה אמרינן דאימתי חידשה התורה היכא שהוא נגד רצון הבעל דבר, אבל אם הוא מרוצה לא פסלה התורה, וא"כ היכא דבעל דבר מרוצה הוי עדות מעליא או דין מעליא, אבל היכא דקבל עליו כשנים, בלא חידוש התורה לא הי' ידוע לנו ששנים נאמנים להוציא או לפטור ואמרה התורה על פי שנים עדים יקום דבר, היינו דשנים נאמנים, אבל אחד אין לנו להאמינו, ולא משום פסול, אלא דמהיכי תיתו נאמינו, א"כ על זה אין מועיל קבלה שיהי' נאמן, דהא דמועיל קבלה הוא רק לסלק הפסול, אבל לא לעשות מאין נאמנות לנאמן, ואפילו על ידי קנין אי אפשר לקבל בקנין שזה יהי' הנאמן, א"כ צריך לפרש הדברים של הקנין שהוא מתחייב עצמו אם יגיד העד כדבריו של בעל דינו, או שהוא מתחייב עצמו אם פלוני יפסוק שהוא צריך לשלם, לזה קאמר הגאון דקנין בטעות הוא, פירוש דהוא קנין באסמכתא כיון שהוא דאי, אם יאמר פלוני כן אז אתן או אפטור, זהו קנין באסמכתא, ודוקא אם קבל עליו פסול או קרוב בחד שאז הקנין שלא יחזור מזה שהוא מסלק הפסול, לזה מועיל קנין שלא יוכל לחזור בו אף קודם גמר דין, אבל היכא דאף לאחר גמר דין יוכל לחזור בו מטעם דאין לו כלל נאמנות ואין מועיל קבלה על זה להאמין לזה שחסר נאמנות אף קנין אין מועיל, דאף אם נפרש את הקנין שהוא מתחייב אם יאמר פלוני שהמעשה הי' כן, או שיאמר שלפי דעתי הנני מחויב, הוי קנין באסמכתא

ולפי זה אפשר דלדברי הגאון לאו דוקא פסול או קרוב אין מועיל, אלא אפילו חד כשר אם קבל שיהי' נאמן כבי תרי אין נאמן, והא דקאמר האלפס בשם הגאון היכא דקבל עליו קרוב או פסול כבי תרי, רבותא אשמעינן האלפס לדעת החולקים, אפילו אם קבל קרוב או פסול כבי תרי מועיל בקנין

עוד אפשר לומר דדעת הגאון דהיכא דקבל עליו כשר חד כבי תרי, כיון דמועיל מן התורה עדות הכשר לענין שבועה, א"כ יועיל הקנין שהוא מתחייב עצמו לבלי לפטור עצמו בשבועה, הכא שיהי' מחויב שבועה, וזה לא הוי אסמכתא, וא"כ על זה הקשה האלפס א"כ איך מועיל נאמנות שמאמין את המלוה כבי תרי אם יאמר שלא פרע, לדברי הגאון שאי אפשר לקבל עליו לנאמן את מי שאינו נאמן, אם נאמר שהוא התחייבות בטעות, שזה הוא דאי, אם יאמר המלוה שלא פרעתי אז אשלם, א"כ אפילו בשעת מתן מעות לא יועיל התנאי, דהא הלכה דהיכא דהוי אסמכתא אפילו בשעת מתן מעות אין מחויב וכדאיתא בב"מ ס"ו, וע"כ דזה לא הוי אסמכתא מה שהוא מתחייב שהוא יהי' נאמן לומר שלא פרע ועל התחייבות הזאת מועיל מתן מעות, וא"כ גם קנין על זה מועיל שיהי' הפסול נאמן כבי תרי

ב) עפי"ז יש לישב דברי הרמ"א, והנה המחבר כתב בחו"מ סימן כ"ב סעיף ב' ז"ל, אם קבל עליו עדות עכו"ם כמי שקבל עליו אחד מהפסולים, אבל אם קבל עליו עכו"ם לדיין אפילו קנו מיני' אין הקנין כלום ואסור לדון בפניו, וכתב ע"ז הרמ"א, אבל אם כבר דן לפניו לא יוכל לחזור בו, והקשה על זה הש"ך, ולדעת הש"ך אין חילוק בין לכתחלה ולדיעבד, אכן לפי דברינו הא בקנין יש לפרש שמקבל בקנין שהוא יהי' עד ומאמינו, וכן עשהו לדיין, והנה על מה שאסור לדון לפני עכו"ם כדכתיב לפניהם ולא לפני עכו"ם, על זה אין מועיל קבלה אפילו בקנין, אבל בקנין הא הפירוש אם יאמר העכו"ם אז אשלם, ועל התחייבות הזאת הא מועיל קנין, משו"ה מחלק הרמ"א בין לכתחילה לדיעבד

והנה הקצות החושן הביא בסימן מ"ו דברי הכנסת יחזקאל שכתב שאם אלם חתם עצמו בשטר מועיל חתימת האלם שזאת היא כתב ידו דהרי קבל עליו את האילם וקבלה מועיל אף בפסול, והנה לכאורה דברי הכנסת יחזקאל מרפסן אגרי, דא"כ איך אמרינן דשטר שנמצאו מהעדים קרובים או פסולים היכא דכוונו לחתום פסול כל השטר, והא הוי קבל הלוה, דאם הלוה לא צוה לחתום הא אי אפשר שיכוונו להעיד, ואם הלוה צוה לחתום הא קבל עליו עדות הפסול, וצ"ל לדברי הכנסת יחזקאל דבכל הפסולים אין מועיל קבלוהו עליהו בשטר, דכיון דפסולים המה הא אין מועיל עדותם שהלוה צוה להם לחתום, שהרי לזה גם המה פסולים, ואף אם הי' המעשה שהלוה צוה לחתום, אבל כיון דמתוך השטר אין מוכח ממילא לא הוי שטר, וכיון דדין התורה נמצא אחד קרוב או פסול בטלה כל העדות, א"כ בטל גם עדות הכשרים, ואין מוכח מתוך השטר שקבלוהו עליו, אבל אם חתם אלם על השטר, הא לחתום על שטר די בחתימה, וע"ז לא אמרינן מפיהם ולא מפי כתבם, וא"כ מן התורה יש לנו ראי' ברורה שקבל עליו חתימת יד האלם, וא"כ אף שמדרבנן בעי קיום, כיון דמן התורה יש לנו עדות שקבל חתימת ידו לעדות, ולפי דברי הכנסת יחזקאל הא אמרינן דאם קבל אותו לעד, קבל על עצמו לענין זה גם חתימת ידו לקיום, משו"ה בכה"ג מועיל קבלוהו, דהא