לבוש מרדכי גיטין לא

הישראל ע"כ שהמעשה אמת, א"כ כולו סהדותא מתקיימת אפומא דחד, אבל אם חתם לבסוף, מה שחתם הישראל חתם הכותי, זה עדות שהכותי חבר, והוחזק אצלנו שהכותי חבר, ועתה יש לנו שני עדים חברים על הגט, משו"ה הגט כשר

לכאורה יש עודנה להקשות, כיון דעל העריות לא נחשדו, א"כ אין אנו חושדים את הכותי למשקר, וא"כ הרי יש לנו עדים שהמעשה אמת, אלא דהטעם דפסול הכותי משום שאין בקי בדקדוקי גיטין ואין יודע דינים של לשמה, וכיון שהמעשה אמת א"כ אף אם חתם ישראל בתחלה נימא אי לאו דכותי חבר לא הוי חתים ישראל עמו, וכיון שחתם עמו יודעים אנחנו שהוא חבר, ועתה יש לנו שני עדים חברים חתומים על הגט, אכן הא אמרינן כותים אין בקיאין בדקדוקי מצות, ומשו"ה אמרינן דר"א אוסר מצת כותי משום דאין בקיאין ואין עושין המצות כדין, גם עדות יש לה דקדוק מצוה, דין עדות הוא דוקא לראות בעינים מה שהוא מעיד, ואם לא ראה אף אם שמע מפי נאמן או מאומד, אסור לו להעיד, וא"כ כותי שאין בקי בדקדוקי מצות אין ראי' מעדותו שהמעשה אמת אף בדבר שלא נחשד, דילמא העיד מאומד או שמע מאחד, וכיון דאין ראי' מעדותו שהמעשה אמת, א"כ אין ראי' שהישראל חתם עמו, אולי חתם הישראל מקודם והלך לו, ואם נימא מדחתם הישראל מסתמא אמת, וא"כ חתם עמו ומוכח שהכותי חבר, דאי לאו הכי לא חתם עמו, א"כ כולה סהדותא מתקיימת אפומא דחד, משו"ה בעינן דוקא שחתם ישראל לבסוף, ולפי זה אם אמרינן דבקיאין בדקדוקי מצות ורק אין בקיאין בדקדוקי גטין, א"כ לא נחשד הכותי להעיד שקר, וא"כ המעשה בודאי אמת, רק שחיישינן שאין הכותי יודע בדקדוקי גטין, היינו שאין יודע שצריך לשמה וכדומה, אף אם חתם ישראל בתחלה, אמרינן אי לאו דכותי חבר לא הוי חתים עמו

והנה הא דאמרינן דאם העדים חותמין זה שלא בפני זה אין מועיל מה שחתם ישראל לבסוף משום דאמרינן רוחא שבק למאן דקשיש מיני', הוא דוקא אם החשש הוא שאין הכותי בקי בדקדוקי המצות, אבל אם הוא חבר, הא הוא בקי בדקדוקי מצות, וא"כ קשה אי הכי אפילו בשאר שטרות נמי, ועכצ"ל דאמרינן רוחא שבק למאן דקשיש מיני', אבל אם נימא דכותים נחשדו להעיד עדות שקר בממון, וא"כ בממון אין עדות הכותי כלום, כיון שהוחזקו להעיד אף בשקר, וא"כ לא קשה כלל, אי הכי אפילו בשאר שטרות נמי, דמאי מועיל בממון מה שהישראל חתם לבסוף, אטו הישראל יוכל להעיד שהכותי לא יעיד עדות שקר, מאין יוכל להעיד על זה, בשלמא אם החשש שהוא אין בקי בדינין, ע"ז יוכל להעיד שדיבר עמו ושמע שיודע הוא הלכות גטין, אבל להעיד שהכותי הזה איש אמונים, ע"ז אין יכול להעיד, וא"כ עדות הישראל הוא רק שהמעשה אמת, וא"כ כולה סהדותא מתקיימת אפומא דחד

ג) מעתה מתפרש הירושלמי כמין חומר, דהא הירושלמי הא אמר, על הממון נחשדו ועל העריות לא נחשדו, וא"כ להירושלמי לא קשה כלל אי הכי אפילו בשאר שטרות נמי, דהא נחשדו להעיד שקר בממון, וע"ז אין מועיל מה שחתם ישראל, וא"כ לפי ההוי אמינא לא סבר דרוחא שבק למאן דקשיש מיני', וגם הא אמר שאין בקיאין בדקדוקי גטין, אבל בדקדוקי מצות יודעין, וא"כ המעשה אמת, וא"כ אפילו חתם כותי לבסוף אמרינן אי לאו דכותי חבר לא הוה חתם עמו, ולפי זה הא דאמר ר' אבין, תפתר שחתם ישראל לבסוף, אמר יוסי דאתיא כמ"ד העדים חותמין זה שלא בפני זה, ורוחא שבק למאן דקשיש מיני' לא אמרינן, משו"ה אם חתם ישראל בסוף, וע"כ ראה חתימת הכותי לפניו, דאם לא הי' הכותי חתים לא הי' חותם למטה והי' חותם למעלה, ומדחתם למטה ע"כ ראה חתימת הכותי, ואי לאו דכותי חבר לא הי' חותם תחתיו, הרי לנו עדות שהוא חבר, וא"כ יש לנו עדות שני חברים וכשר הגט, אבל אם חתם הישראל בתחלה, כיון דעדים חותמין זה שלא בפני זה, הרי אין לנו עדות שהכותי חבר, שהרי אפשר שהישראל חתם והלך לו ולא ראה מי חותם תחתיו, וכיון שאין הכותי חבר, א"כ אפשר שהוא לא חתים לשמה, אבל אם נימא אין העדים חותמין אלא זה בפני זה, וא"כ כיון שיש לנו שני עדים על המעשה שהרי על העריות לא נחשדו, ובדקדוקי גטין גם כותי יודע ולא יחתום אם לא ראה בעיניו, וא"כ בודאי חתים הישראל עמו, א"כ אף אם חתם הכותי בסוף כשר, דאי לאו דכותי חבר לא הוי חתם ישראל עמו

ומביא הירושלמי ברייתא, שטר שחתמו בארבעה עדים ונמצאו שנים הראשונים פסולים תתקיים העדות בשאר, פירוש דהירושלמי מקשה, איך אתה אומר דלמ"ד עדים חותמין זה שלא בפני זה, אם חתם ישראל לבסוף כשר, הא ברייתא אומרת דאם נמצאו שנים הראשונים קרובים או פסולים תתקיים העדות בשאר, וכדברי כל הראשונים דהפירוש אפילו שנים הראשונים, ובשלמא אם נמצאו שנים האחרונים מהאי טעמא כשר כיון דכבר השטר הוכשר ע"י שנים הראשונים אף אם הפסול בא אחר כן וחתם השטר כשר, דכיון דהשטר כשר כבר ע"י חתימת הראשונים: אין פוסל מה שהפסול ג"כ חתם, או כטעמא דהקצות משום שלא נצטרפו יחד, אבל הראשונים אם הם פסולים איך כשר השטר, נימא הא נמצא אחד קרוב פסול והיכא דהיו ביחד הא פוסל עדות הפסולים גם את עדות הכשרים, ועכצ"ל דהטעם דאם נמצאו עדים הראשונים קרובים או פסולים תתקיים העדות בשאר, משום דתלינן דמתחלה חתמו התחתונים הכשרים והניחו רוחא למאן דקשיש מיניהו, ואח"כ חתמו הפסולים למילוי, א"כ מוכח דרוחא שבק למאן דקשיש היכא דחותמין זה שלא בפני זה, וא"כ איך אתה אומר דאם חתם ישראל לבסוף כשר, אף אם נימא עדים חותמין זה שלא בפני זה, דילמא הישראל רוחא שבק למאן דקשיש מיני', ולפי זה אמר ר' אילא בשם ר' יוסי דאדרבה מה שאמר ר' אבין תפתר שחתם ישראל לבסוף, הוא למ"ד אין עדים חותמין אלא זה בפני זה, דס"ל כר' אלעזר דאין בקיאין בדקדוקי מצות, ואם אין אנן יודעים שהוא חבר אין אנו יודעים אם המעשה אמת ואם אין המעשה אמת אז אין ראי' שהישראל חתם עמו: משו"ה דוקא אם חתם הישראל