לבוש מרדכי גיטין ל

רשע רק חשוד, כגון שראינו שנתכון לבשר חזיר ועלה בידו בשר טלה, הרי חזינן דחשוד הוא לאכול אף בשר חזיר, אבל במחשבה לא נעשה רשע כל זמן שלא עבר על אכילת בשר חזיר, בזה גם אביי יודה שחשוד לדבר קל אינו חשוד לדבר חמור, נמצא לאביי לא קשה כלל, דנהי דכהנים חשודים להטיל מום בבכור: היינו אם יזדמן להם בכור יטילו בו מום, ובודאי אם כבר הטיל מום בבכור נעשה רשע ופסול לעדות, אבל מהיכי תיתי שהי' לו בכור והטיל בו מום, וכל זמן שלא עשה מעשה הטלת המום אף שאילו הי' בא לידו המעשה הי' עושה, עכ"פ כל זמן שלא עשה המעשה כשר לעדות, אכן ר"מ דסבירא לי' אף חשוד לדבר אחד חשוד לכל התורה אף בדבר שאין צריך עדות, ע"כ דר' מאיר סובר החשוד לדבר אחד הוא חשוד לכל התורה כולה, א"כ אליבא דר"מ פריך כהנים הכי נמי דלא דייני דינא

לפי זה לא קשה נמי בכותים, הכותים הוחזקו שאף עדות שקר יוכלו להעיד בדיני ממונות, ובודאי אם כבר העיד הכותי עדות שקר בממון, נפסל לכל התורה כולה, אבל מהיכי תיתי שבא לידו עדות שקר, דילמא לא נזדמן לו להעיד ואוקי אחזקתו, וא"כ עתה בממון אי אפשר לקבל עדותו, כיון שאף שקר יעיד, אבל בעריות הוא כשר דאמרינן לא בא לידו עדות שקר ואיננו רשע רק חשוד, וחשוד לדבר קל אינו חשוד לדבר חמור, ולפי זה אליבא דהלכתא אם העידו שלשה ואחד מהן כותי בדיני ממונות לא יפסול הכותי כיון שאיננו פסול ואף דחסר לו נאמנות מטעם שגם שקר הי' אומר, אבל הא רב נחמן והלכתא כותי', הא סבר דהיכא דאין פסול רק חסרון נאמנות, אין על זה דין דנמצא אחד מהן קרוב או פסול, וא"כ נצטרך לומר דגם ר' אילא בשם ר' יוסי סבר כרבא דגם חסרון נאמנות פוסל העדות מטעם עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה

ב) אכן לדידי נראה דאין צריך כלל לשבש הירושלמי אלא הגרסא ברורה כמו שהיתה לפני הש"ך, דהנה בתוס' ד"ה אי לאו, הקשו ז"ל, תימה א"כ כולה, שטרא מתקיים אפומא דחד ישראל דחתים לבסוף, ונראה לי דאפשר לתרץ, דזה מה שחתם ישראל תחתיו הוא עדות שהכותי חבר, ועדות הזה שהכותי חבר הא לזה ע"כ דעד אחד נאמן, דאם הי' צריך שני עדים להעיד שהכותי חבר א"כ מה מועיל שחתם ישראל לבסוף, הא הוא עד אחד, ע"כ דעל זה, היינו להעיד שהכותי חבר די אף בעד אחד, וא"כ מה שהישראל חותם תחתיו הוא עדות שהוא חבר, ועתה יש לנו שני עדים על הגט, והרי זה דומה לשלשה שישבו וקרא ערעור על אחד מהן דעד שלא חתמו מעידין עליו וחותם, ולא אמרינן כל הקיום עפ"י שנים, ולקיום הא בעינן שלשה, אלא דמקודם מקבלין עדותן שהוא כשר, ואח"כ יש לנו שלשה, ואף שיש לחלק דהתם הא הם שנים, וגם מעיקרא הוי העדות ואח"כ החתימה, אכן הסברא פשוטה דמה שחותם תחתיו הוא עדות שהוא נאמן, וא"כ יש לנו עתה שני עדים כשרים, ולא דמי להא דאמרינן כולה סהדותא אפומא דחד נכי רבעא, דהתם הוא בעיקר העדות

והנה בירושלמי פ"ב דכתובות הלכה ד' איתא, אחד הכל מכירין כתב ידו ואחד אין אדם מכירו וחבירו מכירו מהו שיעשה כאחד מן השוק להעיד עליו אם אתה אומר כן נמצאת כל העדות מתקיימת בעד אחד, א"ר יודן ויאות אלו שנים שיצאו מעיר שרובה עכו"ם כגון הדא סוסימא, אחד הכל מכירין אותו שהוא ישראל ואחד אין אדם מכיר, חבירו מכירו מהו שיעשה כאחד מן השוק להעיד עליו, אם את אומר כן לא נמצאת כל העדות מתקיימת בעד אחד, וכה נמצאת כל העדות מתקיימת בעד אחד עכ"ל הירושלמי, והנה המפרשים פירשו דמסקנת הירושלמי כמו שאין נאמן להעיד עליו שהוא ישראל (אף עם אחר) מטעם דכולה סהדותא מתקיימת, בעד אחד, ה"נ אין נעשה כאחד מן השוק להעיד על חתימת חבירו, וא"כ הירושלמי הוא דלא כגמ' דילן דאיתא, לכתוב חתימת ידו אחספא ושדי בבי דינא ואזיל איהו והאי ומסהדי אאידך, וא"כ לגמ' דילן גם בשנים שיצאו מעיר שרובה עכו"ם ג"כ והי' הדין כן שיוכל להעיד עליו שהוא ישראל ואח"כ יוכל להעיד עמו, ולא מקרי כולה סהדותא אפומא דחד, כיון ששני עדות המה, ולדעתי גם הפירוש בירושלמי כן דאם כפי שפירשו המפרשים קשה מאד מאין ברור להירושלמי דבהאי מעשה שיצאו שנים אין נאמן, ובזה אם הכל מכירין חתימתו מספקא לי', לכאורה הא בהא דיצאו שנים אם מעיר שהוא ישראל זה הוי עדות אחרת מהעדות שמעידין אחר כן, אבל הא דהכל מכירין חתימתו והוא בא להעיד על חתימת השני, הרי זה הוי בעדות אחת

לכן נראה דגם בירושלמי הפירוש כמו בגמ' דילן. ואדרבה הוא אומר, א"ר יודן ויאות (פירוש בתמי'), אילו שנים שיצאו מעיר שרובה עכו"ם, אחד הכל מכירין שהוא ישראל ואחד אין אדם מכירו חבירו מהו שיעשה כאחד מן השוק להעיד עליו, אם אומר את כן לא נמצאת כל העדות מתקיימת, פירוש בניחותא, אם אתה אומר שהעדות הוא על זה שאין מכירן, לא נמצאת כל העדות מתקיימת, דהרי זה עדות אחרת שהוא ישראל, ואח"כ באים לפנינו שני ישראלים להעיד, וכא נמצאת כל העדות מתקיימת בעד אחד (פירוש בתמי'), והכא גבי הכל מכירין חתימתו אתה אומר שכל העדות מתקיימת, הא אינה מתקיימת, שעדותו של חבירו הוא על חתומת העד, ויודעים אנחנו שזאת היא חתימתו ואח"כ לפנינו שני עדים מעידים על המנה שבשטר, עכ"פ הכא בזה שהוא חותם תחתיו הוא מעיד שהוא חבר, ואח"כ יש לנו שני עדים חברים חתומים על הגט

, בזה יש לתרץ מה דקשה לכאורה, כיון לשיטת הש"ך דאנחנו מוכיחין אם העדים חותמין דוקא זה בפני זה, זה ראי' שידעו שהם חותמין לכבוד, דאל"כ לא היו חותמין עם פסולו א"כ למה לי דחתם ישראל לבסוף אף אם חתם ישראל בתחלה נימא כיון דחתם ישראל עם הכותי בודאי יודע שהכותי חבר, דאם לא הי' חבר לא הי' חותם עמו, אכן לדברינו ניחא, דאם חתם ישראל בתחלה אין לנו ראי' שחתם עמו דהרי אין עד אחד נאמן על המעשה, וא"כ דילמא לא הי' כלל המעשה, והישראל חתם עצמו והלך לו, ולא שייך לומר עדים חותמין זה בפני זה אם אין המעשה אמת, וא"כ נצטרך לומר מדחתם