לבוש מרדכי גיטין כט

ישראל לבסוף פסול, וכתב ע"ז הש"ך ז"ל, ונראה שהגרסא מהופכת, שכפי גרסא זו אין לה הבנה, גם קשה הא בש"ס פ"ק דגטין איתא אדרבא איפכא, והכא איתא התם, ומתניתין כו' (ומביא הש"ך לשון הגמ'), ותו דבשטרות מי איכא למ"ד אין העדים חותמין אלא זה בפני זה, דהא בגטין לא אמרינן הכי אלא משום גזירה דכולכם, והא לא שייכא בשטרות, אלא נראה ברור דהכי גרסינן, א"ר אבין תפתר שחתם ישראל לבסוף, ר' אילא בשם ר' יוסי אתיא כמ"ד אין העדים חותמין אלא זה בפני זה, ברם כמ"ד עדים חותמין זה שלא בפני זה אפילו חתם ישראל לבסוף פסולו שטר שחתמו בארבעה עדים ונמצאו שנים הראשונים קרובים או פסולים. תתקיים העדות בשאר, א"ר יוסי אתיא כמ"ד עדים חותמים זה שלא בפני זה, ברם כמ"ד אין עדים חותמין אלא זה בפני זה אפילו חתם כותי בסוף כשר כו', והכי פירושא, שטר שחתמו בארבעה עדים ונמצאו שנים הראשונים קרובים או פסולים כשר, דמסתמא רוחא שבקי לקשישי, ומסתמא למילוי חתמו שלא יפסול השטר בהרחק שני שטין, אבל שניים האחרים פסולים, דלא שייך לומר רוחא שבקי, ולאיזה צורך חותמין הא כבר נעשה השטר כתקנו, אלא מסתמא לשם עדות חתמו, אמר ר' יוסי אתיא כמ"ד עדים חותמין זה שלא בפני זה, הלכך אמרינן דהראשונים הכשרים לא ידעו מן האחרונים הפסולים, ברם אי אמרינן אין עדים חותמין אלא זה בפני זה אפילו חתם כותי שהוא פסול לבסוף כשר, דכיון דידעו הכשרים שיחתמו האחרונים ודאי ידעי דלאו לעדות חתמו האחרונים: אלא לכבוד או לתנאי וכה"ג, דאי לעדות איך יחתמו עם הפסולים דהא נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותו בטלה עכ"ל הש"ך

והנה בכלל קשה דעת הש"ך, דלדידי' שנים כשרים שחתמו על השטר ואח"כ באו שלא בפניהם שנים פסולים וחתמו פסול השטר, מנא לן זה, כיון דכבר השטר הוכשר ע"י הראשונים איך יופסלו אכן הקצות הקשה עוד יותר על הש"ך, כיון שחתמו זה שלא בפני זה א"כ הלא לא נצטרפו יחד, וא"כ הא אם לא נתכונו להעיד יחד הא אין הפסול פוסל לכן מפרש הקצות דצריך לשבש הירושלמי באופן זה, היינו להיפך מדברי הש"ך דלמ"ד עדים חותמין זה שלא בפני זה אפילו חתם כותי בסוף כשר, דאמרינן הכשרים לא נצטרפו עם הפסולים, אבל אם אין העדים חותמין אלא זה בפני זה, הרי נצטרפו יחד הכשרים עם הפסולין, משו"ה דוקא אם שנים הראשונים המה הקרובים או הפסולין כשר, אבל אם הפסולין בסוף פסול, אך בין לשיטת הש"ך דמוכיח כיון דאין העדים חותמין אלא זה בפני זה משו"ה כשר, דכיון דחתמו בפניהם ידעו הכשרים שחתמו ומסתמא לכבוד חתמו, ובין לשיטת הקצות דכיון דאין העדים חותמין אלא זה בפני זה חתמו ביחד ופסול, קשה לי, בשלמא מעדים כשרים אפשר להוכיח מסתמא עשו כדין וחתמו זה בפני זה, אבל מעדים פסילים ומסתמא הם הם יודעים פסולם, וכן ידעו אם הם קרובים, וא"כ איך חתמו, ועכצ"ל או דלא ידעו הדין שקרוב או פסול פסולים להעיד, וא"כ מאי ראי' שחתמו זה בפני זה. אם הם לא ידעו הדין הזה הפשוט בכל ישראל דקרוב או פסול אין עדותו עדות והאי דינא דאין חותמין אלא זה בפני זה ידעו, וא"כ אין ראי' שהקרובים או פסולין חתמו בפני הכשרים, ואין ראי' להש"ך להכשירו ולא להקצות לפסול, דנהי דכשרים חותמים זה בפני זה, אבל פסולים אין ראי' שחתמו כדין וחתמו זה בפני זה, ואם נימא דהפסולין ידעו שקרוב או פסול פסולים לעדות וחתמו כדי לפסול השטר בודאי דאין ראי', וגם קשה לפי דברי הקצות, הא דקתני בברייתא נמצאו הראשונים פסולים תתקיים העדות בשאר, אבל אם האחרונים פסולים פסול השטר, הוא כמ"ד אין העדים חותמין אלא זה בפני זה, לפי זה יקשה איך כשר בנמצאו שנים הראשונים פסולים, הא טעמא דאמרינן דהראשונים אם הם פסולים כשר, משום דאמרינן העדים החתומים לבסוף רוחא שבקי למאן דקשיש מיניהו, והא בגמ' משמע דאם חותמין זה בפני זה לא שייך רוחא שבק, דכיון שהעד יש כאן אמאי לא חתם הוא בתחלה

עוד קשה לי, כיון דבין להקצות בין להש"ך קאי הא דאמר ר' יוסי אברייתא, א"כ הא בברייתא איתא קרובים או פסולים, וא"כ אמאי נקט חתם כותי בסוף הא בברייתא לא נזכר כותי, ויש זה לתרץ דאיידי דמתניתין דכל גט שייך עליו עד כותי מיירי בכותי, משום הכי נקט בלישני' ג"כ כותי, אבל עכ"פ זה מוכרח לומר דגם כותי הוא בכלל נמצא אחד מהן קרוב או פסול

אכן לדידי נראה דלהלכה אין כותי בכלל נמצא אחד מהן פסול, דהנה בירושלמי איתא, על הממון נחשדו ועל העריות לא נחשדו (הכותים), מעתה אפילו שנים יהא כשר, שניא היא שאין בקיאין בדקדוקי גטין, מעתה אפילו אחד יהא פסול, א"ר אבין תפתר שחתם ישראל לבסוף כו', והקשה בקרבן עדה כיון שהכותים נחשדו על חמסין להעיד עדות שקר, א"כ הו"ל רשע ורשע הא פסול לכל התורה: והנה בספרנו על ב"מ כתבנו לתרץ זה הא דאמר בבכורות דף ל"ה, אמר לי' רב פפא לאביי לר"מ דס"ל החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו וקאמר ר' מאיר החשוד לדבר אחד חשוד לכל התורה כולה, כהנים ה"נ דלא דייני דיני. והכתיב ועל פיהם יהי' כל ריב וכל נגע, ואיתא בתוס' דמשמע דר"מ הכי ס"ל, אבל לדידן לא קשה, אף דאמר בסנהדרין דמומר אוכל נבלות להכעיס פסול לכל התורה כולה, היינו דוקא לענין עדות, דרחמנא אמר אל תשת רשע עד, ולכאורה קשה עכ"פ לעדות הא פסול וקי"ל כל הפסול להעיד פסול לדין, א"כ גם לדידן קשה כהנים שחשודים להטיל מום בבכור. ה"נ דלא דייני דיני הא כתיב על פיהם יהי' כל ריב וכל נגע וביארנו שם דאף דאביי ס"ל דאף עד זומם לממון פסול לדיני נפשות משום דרחמנא אמר אל תשת רשע עד, אף דבעיקר הדין מודה אביי לסברת רבא, דאף שנחשד על דבר קל לא נחשד על דבר חמור: זה רק אביי ס"ל כמו שפסלה התורה קרובים לעדות, כן פסלה התורה רשעים לעדות, וכיון דרשע הוא פסול לכל התורה, אכן כל זה היכא שעבר כבר העבירה ונעשה רשע, אבל היכא דלא נעשה