לבוש מרדכי גיטין כז

אומרים ידענו ואחד אומר איני יודע עדותן קיימת, כמאן דלא כר"ע, אכן הרמב"ם כתב בפ"ב מהלכות עדות הלכה ג' ז"ל, היו העדים מרובים שנים מהם כיונו עדותן בחקירות ובדרישות, והשלישי אמר איני יודע, תתקיים העדות בשנים, וכבר תמה על זה הלח"מ, כיון שהרמב"ם פוסק כר' עקיבא דמקיש שלשה לשנים מה שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה אף שלשה נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה, וא"כ איך פסק דאם אחד אמר איני יודע תתקיים העדות בשנים, הא רבא אמר דלר"ע עדות כולן בטלה

וצריך לומר דהרמב"ם ס"ל, דעד כאן לא אמרינן נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה, דוקא אם העד הוא פסולי אבל אם העד כשר אלא שחסר לו נאמנות, אז איננו בגדר נמצא פסול, והוי דינו כמו שלשה ואחד לא ראה כל העדות, האם נימא בשביל שהוא לא ראה כל העדות יפסלו אלו שראהו, הא אין זה פסול אלא חסרון ראי', ה"נ באחד אומר איני יודע בחקירות, הא אין פסול בגופו, וגם אין פסול בהגדתו, רק חסרון שחסר בהגדתו הגדת החקירות, על זה לא שייך נמצא אחד קרוב או פסול

בזה יש לישב קושית בנו של הגרעק"א בתשובת הגרעק"א סימן רכ"ב שהקשה לאביו על הא דאיתא בגמ' יבמות מ"ז, מעשה באחד שבא לפני ר' יהודה ואמר לו נתגיירתי ביני לבין עצמי, אמר לי' ר' יהודה יש לך עדים, אמר לי' לאו, יש לך בנים א"ל הן, א"ל נאמן אתה לפסול את עצמך ואין אתה נאמן לפסול את בניך, ומי אמר ר' יהודה אבנים לא מהימן, והתניא יכיר יכירנו לאחרים, מכאן א"ר יהודה נאמן אדם לומר זה בני בכור, וכשם שנאמן לומר זה בני בכור, כך נאמן לומר זה בני בן גרושה או בן חלוצה הוא, אמר רב נחמן בר יצחק הכי קאמר לי' לדבריך עכו"ם אתה ואין עדות לעכו"ם, והקשה הנמוקי יוסף. הא אפילו אם נתגייר בינו לבין עצמו הא עכו"ם ועבד שבא על בת ישראל הולד כשר ותירץ הנמוקי יוסף דמיירי ששניהם נתגיירו בינם לבין עצמם האיש והאשה, והקשה שם בתשובת הגרעק"א, דמשמע דאילו הי' ישראל אף שנאמן על הבנים אין נאמן על אשתו, משום דהבנים כמו עצמך קנוי לך בעבד דנאמן, והאשה כמו הנכסים דאמרינן נאמן על עצמו ואין נאמן על הנכסים, ע"ז הקשה הא ר' יהודה אית לי' ביבמות כ"ה דלא אמרינן פלגינן דיבורא, והא טעמא דנאמן על עצמו ואין נאמן על הנכסים הוא משום פלגינן דיבורא, אבל לר' יהודה הא אין נאמן גם על עצמו דלא אמרינן פלגינן דיבורא, אכן כתב, דהא לאביי דלית לי' פלגינן דיבורא והא אמר מתוך שנאמן על עצמו נאמן על הנכסים, א"ד בנו של הגרעק"א, ושתיק לי' על זה, והוא תמוה, דהא למסקנא לאביי מתוך שאין נאמן על הנכסים אין נאמן גם על עצמו אכן לדברינו מיושב, דהנה בירושלמי מדמי האי דינא דכתב כל נכסיו לשני בני אדם והיו העדים קרובים לזה ורחוקים לזה, דר' יוחנן אית לי' מתוך שפסולין לזה פסולין לזה, יליף זה ר' יוחנן מדין דנמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה, דס"ל דדין אחד הוא להרבה עדים ונמצא בהן אחד פסול, או שבעדות העדים יש בהגדתם דבר פסול כלל אחד הוא עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, א"כ כמו באם הרבה עדים ונמצא אחד קרוב או פסול ביארנו דזה דוקא אם העד קרוב או פסול, אבל אם חסר נאמנות לאחד אין פוסל את הנותרים, כן אם יש דבר בהעדות שחסר עוד נאמנות, כמו חסרון חקירה וכדומה, אין שייך על זה שבטלה מקצתה בטלה כולה, דהא העדות לא בטלה רק שחסר נאמנות, והנה בישראל אומר אשתי נתגיירה בינה לבין עצמה, הא לפי דבריו איננה אשתו ולא שייך בזה קורבה, אלא דהוא עד אחד ואין נאמן עלי' כיון שהיא מוחזקת בחזקת גיורת, והנה טעמא דר' יהודה דס"ל לא אמרינן פלגינן דיבורא, דס"ל דלא כחכמים דאמרי אדם קרוב אצל עצמו ואין זה נכנס בכלל העדות דלא נימא על זה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, אכן ר' יהודה סבר דעל עצמו ג"כ מקרי בגדר עדות ויש לזה דין קרוב וממילא אמרינן בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, אכן כל זה במעיד על עצמו שהוא קרוב אצל עצמו ופסול לעדות (וכעין שפירש הראב"ד), אבל הכא הא לפי דבריו אין האשה אשתו, אם היו עדים מעידים כדבריו הי' נתברר שאין בעדותו פסול קורבה, אלא הא דאין נאמן הוא משום חסרון נאמנות שהוא עד אחד, בזה גם ר' יהודה מודה דלא אמרינן בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ועל מה שיוכל להיות נאמן, עדותו קימת

ב) אכן אם גם היכא שאין פסול רק חסרון נאמנות אם שייך בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה פליגי בזה רב נאמן ורב בבבא בתרא דף ל"א, דאיתא התם, זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי, האי אייתי סהדי דאבהתי' היא ואכלה שני חזקה, והאי אייתי סהדי דאכלה שני חזקה, אמר רב נחמן אוקי אכילה לבהדי אכילה, ואוקי ארעא בחזקת אבהתא, א"ל רבא הא עדות מוכחשת היא, אמר לי' נהי דאתכחש באכילתה באבהתא מי אתכחש, והנה הא קי"ל דעדות מוכחשת לא נפסלו העדים, דקי"ל כרב הונא דאמר זו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני עצמה ומעידה, וא"כ לא נחשב פסול, רק אעפ"י כן אין נאמנות כיון שיש לזה הכחשה, א"כ רבא סבירא לי' כיון שבהעדות הזאת יש כאן חסרון נאמנות, אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וכדאיתא לקמן. ורבא עד כאן לא אמר רב הונא אלא לעדות אחרת, אבל לאותה עדות לא, והיינו דכיון דבאותה עדות שמעודו דאבהתי' ואכלה שני חזקה יש כאן עדות שאין אנו מאמינים, היינו זה שאמרו שאכלה שני חזקה אין מאמינים. גם לזה שאמרו דאבהתי' היא, אכן רב נחמן סבירא לי' כיון דאין כאן פסול רק חסרון נאמנות, לא אמרינן בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה

בזה יש לתרץ קושית התוס' בד"ה אמר לי' רבא, שהקשו ז"ל, תימא אמאי הויא עדות מוכחשת, והא רבא אית לי' במרובה ובפרק זה בורר דעד זומם מכאן ולהבא