לבוש מרדכי גיטין כו

כאן מתנה נשאר שחרור, אכן דוקא אם כל הוא מצדו נתינה גמורה, אבל כיון דנחת לשיורא, א"כ מה שאמר כל הוא לאו דוקא, א"כ אין זה כרות גיטא, דאפשר לפרש שכונתו רק למתנה ולא לשחרור את העבד וא"כ אף אם אין לו אלא אותה העיר, אבל משטר הא אין ומוכח שאין לו אלא אותה העיר, וא"כ הרי משטר השחרור אין מוכח שכונתו לשחרור דכיון דשייר הא אפשר שכיון רק למתנה אבל שייר גם העבד

לפי זה הרמב"ם והאלפס מפרשי דהכא מיירי היכא דאין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם, או דמיירי בארץ ישראל, ואף בחוץ־לארץ כיון דהביא בעצמו שחרורו שכבר נשתחרר, הא סבירא להרמב"ם דבכה"ג בגט אין צריכה לומר בפני נכתב ובפני נחתם, וכן העבד אין צריך לומר, דמשום עגונה לא חששו רבנן לזיופא, אכן נהי דעל שחרור אין חוששין לזיוף, אכן היכא דבהדבור שהוא משוחרר כתב מתנה ושחרור, בזה מיבעאי בגמ', אם נימא דפלגינן דיבורא, דאף אם אין כאן מתנה יהי' לשון שחרור, א"כ אין עלינו כלל לחשוב אודות המתנה רק אודות השחרור, ובשחרור הא אין חוששין לזיוף, אבל אם לא פלגינן דיבורא, היינו אם נימא דאם אין בלשון כל נכסי מתנה, אז גם שחרור אין כאן, א"כ עלינו לאשר את המתנה, ואז נשאר השחרור, ועל מתנה הא בעי קיום שטרות, ואין המביא שטר מתנה נאמן לומר ששטר זה אמיתי הוא, ובעי דוקא קיום

בזה יש לפרש טעם אביי דכתבו בתוס' ד"ה הדר אמר אביי ז"ל, פי' לא משום קושיא דרבא חזר בו אביי, דאביי לא חשיב לי' פירכא, דסבר לא פלגינן דיבורא, דאקושי' דרבא לא משני מידי, אלא נראה לו סברא לומר טפי דבתרויהו לא קני, אכן לדברינו הדברים מבוארים, דאביי דסבר לא פלגינן דיבורא, פירוש, דבלא מתנה אין כאן שחרור, הי' סבר מעיקרא כיון דמשום תקנת עגונות אמרו רבנן דלא נחשוש לזיופא, והכא אם נחשוש לזיוף ולא נאשר מתנה, אז גם שחרור אין כאן, א"כ משום תקנת עגונות ששייך אף בעבד לא נחשוש בשטר זה לזיוף ומתוך שקנה עצמו קנה נכסים, אבל רבא הקשה דאין זה סברא, דאף שמשום עגון אקילו רבנן לא חששו רבנן על העגון עצמו, היינו על הגירושין ועל השחרור, אבל לא על המתנה, וממילא אחרי שאביי הודה בזה לסברת רבא, ממילא אמר דלא קנה לא את המתנה ולא את עצמו, דצריכין אנו לדון על המתנה, ומתנה בעי דוקא קיום, אכן רבא סבר דפלגינן דיבורא, פירוש דגם בלא מתנה אפשר להיות דבור דכל נכסי שחרור, וא"כ אין אנו צריכין לדון על המתנה, לפי זה מיירי כאן היכא דאין צריך לומר בפ"נ ובפ"נ

ואף שהאלפס כתב ז"ל, עבד שהביא גיטו וכתוב בו עצמך ונכסי קנוין לך עצמו קנה נכסים לא קנה, עצמו קנה מידי דהוי אגט אשה דתנן האשה מביאה גיטה כו' עכ"ל האלפס, ובגמ' הא אוקי למתניתין דהאשה עצמה מביאה גיטה, באם היתה שליח להולכה, היינו מדמסיק ובלבד שהיא צריכה לומר, ע"ז מסיק הגמ' דמיירי היכא שלא נתגרשה עודנה כגון שעשאה שליח להולכה. אבל האי דינא דהאשה עצמה מביאה גיטא, הוא אף בנתגרשה מביאה גיטה ונאמנת ואין חוששין לזיוף, ואף שהוא קצת דחוק מוכרח לומר כן: שהרי האלפס לא זכר כלל דמיירי באומר העבד בפ"נ ובפ"נ, ועיין במ"מ פ"ד מהלכות גירושין בסוף שכתב דאם היינו חוששין לגט שהביאה שנתגרשה, לזיוף, לא היתה נאמנת לומר בפ"נ, והרמב"ם בודאי מיירי באין צריכין לומר בפ"נ

אכן כל זה היכא דאין צריך לומר בפ"נ, אבל היכא שהביא שליח גט שחרור והשליח הוא שליח להולכה, וא"כ הא צריך שיהי' לזה דין עדים שאם יבא הבעל ויערער לא יהי' נאמן מטעם שכבר החזקנו עדותו, א"כ הא בעי דין עדות, ובעדות הא קי"ל עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, ואין זה ענין כלל להא שמביא הנו"ב דתליא אם מפלגינן הדיבור או הנאמנות, דהתם הא מיירי בהעיד על עצמו דאין זה כלל בגדר עדות, אבל היכא שהדבר בגדר עדות הא קי"ל עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, ולא אמרינן בעדות פלגינן דיבורא, א"כ לא קשה כלל מהירושלמי, דהירושלמי הא מיירי במביא שליח גט ממדינת הים וצריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם, ושואל הירושלמי אם יבא הבעל ויערער מהו, היינו איך יהי' הדין, וכיון דקי"ל כר' יוחנן דבעדות אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, א"כ אף אם כתיב בגט שחרור עצמך ונכסי קנוין לך ג"כ לא יקנה עצמו, שהרי דיבורו שאומר בפ"נ ובפ"נ דין עדות לזה, ובעדות הא קי"ל כר' יוחנן דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, משו"ה הירושלמי אמר דלר' יוחנן כיון דע"י ערעור דבעל יבטל המתנה, גם השחרור בטל, וממילא אם מביא גט שחרור וכתוב בו עצמך ונכסי קנוין לך. אף עצמו לא קנה, אבל בגמ' הא מיירי היכא דאין צריך לומר בפ"נ ולא חיישינן לזיופא בשחרור אף אם כתוב כל נכסי, עצמו קנה

סימן ח

המשך מסימן הקודם בענין עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה

אכן עוד קשה על הרמב"ם אמאי לא הביא האי דינא דירושלמי דאם הביא שליח גט וכתוב בו מתנה, או אם הביא עבד שטר בחו"ל שכתוב בו עצמך ונכסי קנוין לך, או כל נכסי קנוין לך, כיון שאם יבא הבעל ויערער יהי' בטל עדותו שאמר בפני נכתב ובפני נחתם לגבי הנכסים, ממילא יהי' בטל גם לענין הגט והשחרור דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, וממילא יהי' פסול הגט והשחרור בחו"ל כל זמן שלא נתקיים, דהא תקנו רבנן שצריך שיהי' עדות של בפ"נ ובפ"נ

א) והנראה לי, דהנה בגמ' סנהדרין דף מ"א איתא אלא אמר רבא ה"ק אפילו בחקירות שנים